לאט לאט יורדת רמת התחלואה בקורונה בארץ, ובמקביל המשק נפתח וניתן לראות סוג של חזרה לשגרה. אז איך ייראו חגיגות המימונה? בדקנו עם שלוש משפחות בשרון. משפחת בוסיקלה מרעננה מקיימת כבר למעלה מ-40 שנה את חגיגות המימונה. זה התחיל בבית ההורים והמשיך לילדים. השנה יתקיימו החגיגות אצל ארמונד, אשר ממשיך את מסורת ההורים. "המימונה באה לשמר את חיק המשפחה, את האיחוד והשפע וזה משהו שגדלנו אליו ואנחנו משמרים את זה", הוא אומר, "במיוחד שאנחנו משפחה גדולה של 15 אחים. הבית פתוח לכולם. אנחנו שומרים בכך על הזיכרון של ההורים שלי, שתמיד דאגו שנהיה מאוחדים".
מי שלוקחת פיקוד על החגיגות היא אשתו רויטל, ובבית המשפחה ההכנות כבר בעיצומן. "אשתי רויטל יחד עם האחיות שלי מכינות את המופלטות, וכל הנכדים נרתמים. כולם רוצים לדעת ולהמשיך את המסורת. לצד זה יהיו מתוקים, עוגות, מוסיקה וכמובן הביגוד המסורתי", הוא אומר.
אתם תבדקו מי התחסן?
"השנה זה אירוע בעיקר משפחתי ושל חברים קרובים ואנחנו יודעים מי התחסן ומי לא. אנשים מספיק בוגרים כדי לא לסכן אנשים אחרים".
איך חגגתם בשנה שעברה?
"חגגנו בחיק המשפחה, מימונה מצומצמת, כמובן לא ויתרנו על המתוקים והביגוד, אבל זה היה עצוב, כי זה לא כמו כל שנה עם החברים והמשפחה. היה מאוד קשה, אבל עשינו זומים וכל אחד היה במרפסת שלו, אנחנו רגילים לקירוב וחיבוקים וזה היה קצת שונה". הוא מסביר מאיפה התחילה המימונה: "במהלך חג הפסח, המשפחות לא היו נפגשות וכולם היו מחכים לצאת החג, היה במפגש הזה משהו מיוחד וזה היה כך בכל מרוקו. אני רוצה לברך את כולם בברכת תרבחו ותסעדו".
משפחת קדוש שני
# # #
מידי שנה, מקיימים יפעת קדוש שני ומשפחתה מהרצליה את חגיגות המימונה בביתם. בשנה שעברה נאלצה המשפחה לקיים את המימונה בחיק המשפחה הגרעינית, אבל השנה, החגיגות חוזרות. "השנה אנחנו מתכננים לעשות מימונה גדולה. ראש העיר מתוכנן להגיע, חברים ומכרים והבית פתוח לכולם, כמיטב המסורת עליה שגדלתי בבית אמא", מספרת יפעת בגאווה. "יהיה את הביגוד המסורתי, את כל הכיבוד, ריבות, מופלטה, ספינג' וכמובן כל מה שיש על שולחן החג, צבעוני מתוק ומוסיקה מרוקאית. את הספינג' והמופלטות אני מכינה ואת הריבות אמא שלי. כמובן יהיה גם את הז'אבן – שזו קציפת ביצים מתוקה ולבנה שמסמלת בריאות, שפע ובעיקר להתחיל ברגל ימין".
בודקים תו ירוק?
"זה קצת בעייתי, כי יש ילדים שהם לא מחוסנים. אבל אני כן יודעת להגיד שלמעלה מ-95 אחוז מהמכרים והחברים שלנו הם מחוסנים, כולל ראש העיר שאמור להגיע. היחידים שלא יהיו מחוסנים זה הילדים שהם מתחת לגיל 14. לאורך הערב צפויים להגיע עד כ-100 איש בתחלופה, הם באים, טועמים וממשיכים הלאה. מימונה זה שעוברים מבית לבית".
עוד היא מציינת: מימונה זה מביא המון שמחה ופרנסה טובה. וחוץ מזה ככה גדלתי, אני בת 47 וזוכרת את עצמי כל שנה חוגגת מימונה וכמובן מאז שהתחתנתי. זו המסורת של אמא שלי שתהיה בריאה, להמשיך לחגוג ולהנחיל את זה לדורות הבאים".
איך חגגתם בשנה שעברה?
"מאוד מצומצם ובחיק המשפחה. עשיתי מופלטות, שולחן מתוקים, אבל לא הייתה את האווירה, אי אפשר היה להתארח ולארח ולכן טיגנתי מופלטת וחילקתי לשכנים, כי זה עושה לי טוב".
משפחת בן יקיר
# # #
עו"ד טלי בן יקיר מכפר סבא, מקיימת מידי שנה את חגיגות המימונה בביתה. לפני שנה, כמו כל עם ישראל, החגיגות הצטמצמו למשפחה הגרעינית. השנה הם חוזרים לחגוג ומזמינים את החברים, המשפחה, ואת ראש העירייה: "השנה מתוכננת מימונה כהלכתה, בית פתוח, המון מתוקים, לבוש מסורתי וחגיגה אחת גדולה", היא מספרת. "האירוע הוא ללא ילדים ועשינו גם חלוקה לפי שעות, של שכנים וחברים, שכל אחד יגיע בשעה אחרת, מתוך מטרה ליצור קפסולות ולמנוע התקהלות. מרבית החברים שלנו מחוסנים. המטרה שלנו היא ליצור תחלופה וליצור בטחון גם של האורחים וכמובן שלנו".
היא מספרת על החשיבות של קיום המימונה עבורים: "אצלנו זה נושא שהוא קצת מורכב. אחי דני חייט נהרג באסון הכרמל ואחרי שהוא נהרג, נמנענו לחגוג את המימונה. לאט לאט עם השנים, וכשהבנות גדלו, היה חשוב לי שיכירו את המסורת ואת החג העשיר בצבעים, טעמים, מוסיקה והרבה דברים יפים. וכך בכל שנה הוספתי עוד משהו מתוק לשולחן. זה התחיל כמשהו אינטימי ולאחר מכן הצטרפו שכנים, חברים וזה הפך לאירוע שמח וכיפי, כמעט כמו שהיה לנו בילדותנו. בתור ילדה, אני זוכרת שהיינו חוגגים את החג אצל סבא וסבתא שלי בצפון. כולנו חיכינו כל השנה למימונה, הנכדים והדודים. סבא שלי היה רב המושב וזה היה בית שכולם עלו אליו לרגל, הוא היה הכי גדול ומפואר ועם הכי הרבה ממתקים ומתוקים, וחשוב לי להמשיך את המסורת. וכך אני מגדלת גם את הבנות שלי, להמשיך לחיות ולחייך".
מי אחראי על המתוקים?
"כולם. אמא שלי עוזרת לי ויחד עם הבנות שלי אנחנו מכינות הרבה דברים וכמובן אני על המופלטות".
ומה היה בשנה שעברה?
"חגגנו במתכונת מאוד מצומצמת. עשינו בבית רק למשפחה הגרעינית ולא וויתרנו על המתוקים והמופלטות. לצד זה, הבנות שלי שימשו כשליחות לכל החברים, שבאו לקחת צלחות מלאות מופלטות ומתוקים וכן חילקנו לכל השכנים ועברנו בין הקומות. אבל הבית עצמו היה ריק מאדם והייתה תחושה של החמצה ושל פספוס, ידענו וקיווינו שהשנה נוכל לחגוג כמו שצריך, לארח ולפנק כמו שאנחנו אוהבים".
