הסנדלר כבר לא הולך יחף: דורון קריספין מרעננה, מנכ"ל ומו"ל הוצאת הספרים מדיה 10, שבמשך שנים הוציא לאור ספרים של אחרים, הוציא לאור ספר ראשון משלו, את ספר הילדים "חבר קטן עם אצבעות גדולות". הספר של דורון מבקש להראות לילדים שלמרות שיש קשיים, ההורים תמיד לצידם ותמיד יש דמות חביבה ואוהבת שמלווה אותם.
קריספין הוא מנכ"ל ומו"ל הוצאת הספרים מדיה 10 למעלה מ-15 שנה, מרצה, מאמן ויועץ. המסר שלו בספרו החדש הוא שלכל סיפור – קטן או גדול – יש כוח לרפא, לחבר וליצור שינוי. "הספר 'חבר קטן עם אצבעות גדולות' נולד מתוך רגעים אישיים עם הילדים והנכדים שלי, אבל מהותו חוצה משפחות", אומר קריספין. "הוא מראה איך דמות אחת קטנה יכולה לפתוח לבבות ולגשר בין עולמות. כמוציא לאור אני מאמין שלכל אחד יש סיפור שראוי שיישמע, ואם נצליח לגרום לעוד ילדים להרגיש בטוחים, מובנים ואהובים – עשינו משהו גדול. כפי שאמרה אמי המנוחה: 'כשאתה רוצה לעשות משהו, תעשה אותו'״.
הוא אבא לשלושה ילדים וסבא לשלושה נכדים, שעליהם מבוסס ספרו החדש. הוא יליד 1963, גר ברעננה, אבל בלב תמיד נשאר ירושלמי. הוא נולד בשכונת נחלאות בירושלים, ובגיל ארבע עבר לגור ברחוב עוזיאל, שם העביר את רוב ילדותו. הוא למד בבית ספר יפה נוף, היה מקובל מאוד בחברה, השתתף במסיבות רבות בגיל צעיר ולא ממש אהב ללמוד. את התיכון התחיל בבית הספר האקדמיה למוזיקה, אך גם שם לא אהב ללמוד.
קריספין שירת כלוחם בחטיבת גולני והשתתף במלחמת לבנון הראשונה. לאחר שחרורו מהצבא עבד תקופה מסוימת כמאבטח בברינקס, ולאחר מכן כאיש מכירות וכמנהל חנות למוצרי חשמל ליאור. "שם פרחתי בידע במכירות והפכתי למותג, כולל פרסים ונסיעה ליפן כזכייה בתחרות במקום הראשון בארץ מטעם חברת סוני", הוא מספר בגאווה. לאחר עשר שנים החל לעבוד באולם אירועים של חמו, ועד מהרה הפך למנהל האולם. "אז הגיעה תקופה מאתגרת מאוד בחיי", מספר דורון, "אבא שלי חלה באלצהיימר, ואחרי מספר שנים הלך לעולמו. אמא שלי, שלקחה את זה קשה, חלתה בסרטן, ובימים האחרונים שלה שבהם שהתה בביתי החליטה שהיא רוצה להיפרד. באותו הזמן גם התגרשתי ואז הרגשתי שאני במקום הכי נמוך", הוא מגלה.
אז מה גרם לך לשנות כיוון, ממכירות וניהול אולם אירועים להוצאת ספרים?
מה שגרם לי לשנות כיוון היה משבר עמוק בחיי – פרידה בזוגיות ואובדן שני הוריי, הכל באותו זמן. החיים כמו עצרו, ונפתח בי חלל שחיפש מענה. מתוך הכאב והבלבול, התעורר בי צורך לעשות משהו שיש בו משמעות עמוקה יותר. כך נולדה ההוצאה לאור – מתוך רצון לתת קול לאנשים, לסיפורים, לרגשות, ובעיקר מתוך צורך פנימי שלי לרפא דרך יצירה ונתינה".
הוא החליט לכתוב פתק עם חמשת החלומות הכי גדולים שלו ואט אט החל להגשים אותם. "כיום, 18 שנה אחרי, אני כותב פתקים ומגשים אותם עם רצף של הצלחות גדולות כמי שלמד לתואר ראשון במנהל עסקים, הבעלים של הוצאה לאור מצליחה, זוגיות מדהימה עם עפרה, בקשר מעולה עם הילדים והנכדים שלי ובמימוש עצמי בטיולים רבים בעולם כמו שאני אוהב, נגינה בפסנתר נוסף שקניתי לבית, בלמידה אין סופית בקורסים, הרצאות, ספרים וסדנאות, כולל ארבע פעמים סדנאות של טוני רובינס בחו"ל".
על ההחלטה להוציא לאור ספר משלו הוא מספר: "כשהילדים שלי, ליטל, דניאל ותמר, היו קטנים, הייתי מספר להם סיפור על דמות בשם חביבי, שאותה יצרתי באמצעות קיפול האצבעות לצורה של פרצוף. הדמות הייתה עוזרת לילדים בבקשותיהם והופכת למתווכת בינם לבין ההורים בכל הנוגע לבעיות או לבקשות של שני הצדדים. תמיד הדמות הייתה אמינה ולטובת הילדים, וכך הם אהבו וסמכו עליה מאוד. לפני עשר שנים נולד הנכד הבכור אפיק ואחריו נולדו תבור ומנור. לשלושתם המשכנו ל להציג את 'חביבי' – עד שיום אחד החלטתי לכתוב את הסיפור ולהוציא לאור את הספר על מנת שכמה שיותר ילדים יוכלו להיעזר בחבר ולהיות בקשר טוב ומעולה עם ההורים".
תגובות