כמה מילים על אתיקה וזכויות יוצרים. נתקלתי בשבוע שחלף בכמה אזכורים לכך, שהכבוד שאנו רוכשות/ים לעמל ויצירה של אחרות/ים, מוטל בספק. תלמידה במקצוע מסוים, שעושה שימוש אחד לאחד בכותרות ומערכי שעור שהמציאה מורתה, העתקות ממאמרים, אי מתן קרדיט כשמפיצים שיר שנגע לנו ללב או טקסט שעשה לנו את זה, ואפילו בדבר שכבר אמור להיות מובן מאליו: שימוש ללא הרשאה וללא קרדיט בתמונות מהרשת.
מה זה אומר עלינו?
ראשית, חשוב לציין שגבול דק עובר בין השראה לביזוי. כשאני מצטטת שיר ומוקירה את מי שכתב/ה אותו, אני מפרגנת. אני מצהירה בכך, שהיוצר/ת הזה/ו מעורר/ת השראה. כשאני שומטת את הקרדיט, אני מבזה. לא את היוצר/ת המקורי/ת, אלא את עצמי. בהיעדר קרדיט, מפרגנת גדולה הופכת לגנבת קטנה. יצא לי להיות עדת ראייה לשיח רשתי בעניין הזה, כשהמגננה של המשתמש/ת בחומרים הייתה: זה לא בדיוק אותו דבר. תרגום: שיניתי מילות קישור, והפכתי עבודה של מישהי/ו אחר/ת לעבודה שלי.
תכלס, אי אפשר להצליח לבד בחיים. גם אלו שאומרות/ים “עשיתי הכל בעשר אצבעות בלי עזרה מאף אחד”, לא עשו את זה לבד, גם אם עושה להם נעים בגב לדמיין שכך זה קרה. בלי האנשים שילמדו אותנו, יפתחו לנו דלתות, יאפשרו לנו, יפרגנו לנו, כל זה לא היה קורה. ההכרה בכך, לא מורידה דבר וחצי דבר מהעבודה שאנחנו השקענו, היא רק הופכת אותנו לשווים את כל ההצלחה הזו.
אם תנסו להתבונן בכל זה בפרספקטיבה רחבה, הרי שנכתב כבר בקהלת: “מַה שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ”. זה נכון למי שיצרו משהו משל עצמם/ן, זה נכון לגבי מי שעשו בכך שימוש ללא מתן קרדיט, וזה נכון לגבי היצירה עצמה.
אז שימו לב לכמה כללים קטנים וחשובים:
נדלקתם על תמונה? תבקשו אישור להשתמש בה ותנו קרדיט, גם אם היא חופשייה לשימוש.
אין אישור? ותרו. חפשו משהו אחר.
חייבים/ות תמונה? חפשו תמונות לשימוש חופשי ברשת, יש המון.
למדתם שיטה מהממת שקשורה לעבודה שלכם/ן? בקשו אישור להשתמש בה בקרדיט מלא. אל תעשו משהו דומה וליד וב”כאילו”: או אישור שימוש, או כלום. אלטרנטיבית: חברו את הידע שלכם/ן לתמהיל משלכם/ן. כי אין חדש תחת השמש, מה ששונה הוא התמהיל שכל אחת ואחד מאתנו יוצרים/ות לעצמם/ן.
ציטטתם/ן משהו? תכתבו מהיכן. כשאני נתקלת בציטוט שלא יודעת את מקורו – אני לא משתפת אותו, ואף מעירה למשתפ/ת על היעדר הקרדיט. בעידן הרשתות החברתיות, לא קשה לברר מי כתב/ה את זה. תתאמצו.
תזכרו את העצה הידועה של סבתא שלי ז”ל לנכדותיה, שכבר הזכרתי בטורי-עבר: מי שיעזוב את אשתו כדי להתחתן אתכן, יעזוב אתכן בשביל מישהי אחרת. והגונב מגנב פטור.
אישית, כשגונבים ממני חומר (כן, זו גניבה לכל דבר ועניין), אני מבסוטה. זה אומר, שממעיין היצירה שלי ינבעו עוד חידושים, אבל הגנבים/ות האומללים/ות – הציטטה הזו, או טכניקת העבודה הזו, או האמירה המועתקת הזו, היא כל מה שיש להם/ן.
