תלמיד אחד מבתי הספר היסודיים בכפר סבא, שלטענת אמו עבר בשנת הלימודים הקודמת תקיפות מיניות על ידי תלמיד אחר בכיתה, הולך מדי בוקר בחשש גדול לבית הספר מאז נפתחה בתחילת השבוע שנת הלימודים החדשה. זאת משום שהתלמיד, שלפי הטענות תקף אותו, ממשיך ללמוד בבית הספר.
לטענת האם, מאז אירעו התקיפות המיניות בשנת הלימודים שעברה מטופל בנה אצל פסיכולוג. לדבריה, על אף שהובטח לה שהשנה הילד התוקף לא ילמד בבית הספר היא הופתעה לגלות עם פתיחת השנה שהוא ממשיך להגיע ללימודים. כשניסתה השבוע לקבל תשובות מהנהלת בית הספר וממנהל אגף החינוך אורי ארבל-גנץ, הוזמנה לה משטרה.
צפו:
“אנחנו חדשים בכפר סבא”, מספרת האם, “הגענו לעיר בתחילת השנה שעברה והבן שלי לא הכיר אף ילד בעיר ומאוד חיפש חבר. כשהוא הגיע לבית הספר הוא והילד התוקף התחברו, אבל אז התחילה אלימות. הבן שלי לא היה מגיב, שוכב על הרצפה כשהשני היה בועט בו ויורק עליו. על זה בית הספר דיווח לנו וביקש שנעשה טיפולים ופעולות כדי שהילד שלנו לא יתקרבן. ואז חלה אצלו גם ירידה בלימודים. אחר כך הוא סיפר לאחיו הגדול שנוגעים לו באיבר המין על הבגדים. בבית הספר בהתחלה ניסו לשכנע אותנו שלא מדובר בפגיעה מינית אבל כשהסתכלנו בחוזר מנכ”ל הבנו שכן והיינו צריכים לשכנע אותם לפעול כראוי. מהנקודה הזו ואילך מאוד שיתפנו פעולה עם בית הספר. רצינו שיטפלו בזה כמו שצריך. לא ניגשנו למשטרה כי לא רצינו שאף אחד מהילדים יעבור חקירה. ברור לנו שגם הילד שפגע הוא עדיין ילד. הבעיה היא שאז חודש מרץ בשנה שעברה ועד סוף שנת הלימודים אירעו עוד שלוש פגיעות מיניות על ידי אותו ילד בבית הספר, זאת למרות שבבית הספר התחייבו לספק לבן שלי הגנה ואף דיווחו על המקרים לאגף הרווחה”.
למה הכוונה בפגיעות מיניות?
“משחקי כוח. הוא היה אוחז לו באיבר המין עד שהילד שלי לא מזיז לו את היד. הפיקוח נתן לבית הספר סייע שילווה את הילד השני, אבל בחודש יוני, תוך כדי זה, אירעה פגיעה חמורה בתוך הכיתה כשהסייע נמצא. הילד הפוגע כופף את הילד של על השולחן ועשה תנועות מגונות. הסייע הפסיק את זה מיד, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. במועד אחר הם ישבו זה ליד זה בטיול, כשבית הספר אמור היה להפריד ביניהם. אחת המורות ראתה אותו נוגע בו באיבר המין. היום הבן שלי מטופל אצל פסיכולוג שמתמחה בילדים שנפגעו מינית ועובר הוראה מתקנת. במשך כל החודשיים האחרונים של השנה שעברה הוא כמעט לא היה בבית הספר, כי בכל פעם שידענו שהילד שני היה בבית הספר לא שלחנו אותו ללימודים”.
דיברתם עם ההורים של הילד התוקף?
“לא. הבנתי שהוא ילד שצריך עזרה, ואני מעדיפה שעובדת סוציאלית תעשה את זה. כל הזמן אמרו לי תמשכי עד השנה הבאה. עברנו הדרכה הורית ותוכנית מוגנות תוך כדי ידיעה שבשנה הבאה הילד התוקף לא נמצא בבית הספר. לצערי, בבוקר היום הראשון ללימודים לא הודיעו לנו שום דבר אף ששאלתי ביום חמישי שלפני כן את סגנית המנהלת והיא רק אמרה ‘הכל בסדר’. ביום ראשון הבן שלי ראה אותו שם ונלחץ מאוד. אני באמת לא מבינה מה הבעיה ליידע אותנו שהוא נמצא, לפחות כדי שהפסיכולוג שלו יסייע ויכין את הילד. הבטחנו לו הבטחות שלא קוימו. הוא בעצמו פנה למורה ושאל למה הילד בבית הספר והיא לא הרגישה צורך להתקשר אלי. כששמעתי על זה התקשרתי אליה באותו הרגע. למחרת, ביום שני בבוקר, אביו של הילד ואני הגענו לבית הספר כועסים מאוד. היה להם מספיק זמן לטפל בזה במשך כל החודשים האחרונים”.
וצילמתם בטלפון.
“נכון. צילמנו בטלפון כי לא היו מוכנים לומר לנו איפה המנהלת. עוד לפני כן אמרו לנו שהיועצת תקבל אותנו בבוקר והיא לא הגיעה עד שמונה ורבע. עברנו כיתה כיתה וכשמצאנו את המנהלת אמרנו לה מול המצלמה שאנחנו רוצים להבין אם עבר דיווח לפקידת סעד לפי חוק נוער, מכיוון שהמטפלת שלנו אמרה שהוא לא יכול להיות בצורה כזו ליד הילד הפוגע. המנהלת לא הייתה מוכנה לתת לנו תשובות והזמינה משטרה. השוטרים היו מאוד נחמדים והסבירו שאין להם מה לעשות, מלבד זה שנוציא את הילד שלנו מבית הספר ושנגיש תלונה במשטרה. נאלצנו שוב להוציא אותו מבית הספר והגשנו תלונה”.
אבל הילד עוד לומד בבית הספר? לא תשלחו את הבן שלכם?
“במשטרה אמרו שזה בטיפול העירייה אז הלכנו לדבר עם מנהל אגף החינוך. המתנתי לו בלשכה שלו עד שבסופו של דבר התיישבתי על הרצפה ורק אז כולם יצאו אלי. מנהלת מחלקת בתי הספר היסודיים, אורית לייבוביץ’, קיבלה אותי והם שמעו את הסיפור שלי. היא הייתה מזועזעת שזה לא טופל עד עכשיו ועירבה את המפקחת. אבל הן היו צריכות אישור של מנהל אגף החינוך. פתאום ניגש אלי אדם שרצה לערוך חיפוש אצלי בטלפון. בדיעבד הבנתי שהוא אורי ארבל גנץ, מנהל אגף החינוך. אמרתי לו שאין לו זכות לעשות את זה. הוא אמר ‘זה הבניין שלי, את באת לבניין הזה ואני יכול לבקש ממך לעשות חיפוש’. אמרתי שאשמח לחיפוש של שוטר עם צו. התקשרתי אל ראש העירייה, על אף שהוא לא מכיר אותי. סיפרתי לו בקצרה מה קורה. והוא אמר שהוא ידבר עם מנהל האגף. ואז הזמינו לי משטרה. בתוך האגף היו שני שוטרים שהתבקשו לפנות אותנו בטענה שאני מתנהגת באלימות. השוטרים הסבירו לאורי ארבל-גנץ שהוא לא יכול לחפש לי בטלפון. ואז הם שמו איש ביטחון שעמד בחוץ להגן על הבניין מפני. עכשיו לא ברור לי מה בכוונתם לעשות, אם בכלל. זו בושה לחינוך בכפר סבא שזהו האדם הכוחני שיושב בראשה”.
אז מה הם יכולים לעשות עכשיו?
“אני חושבת שלמנהלת אין מה לעשות. אין לה זכות להוציא את הילד התוקף מבית הספר – רק חבל שלא אמרו לי את זה מראש. חבל שנתנו לי לאורך חצי שנה אשליה שמטפלים בזה. בסוף אני אצטרך להעביר את הבן שלי בית ספר – למרות שהוא עבר מספיק ואני לא רוצה לעשות לו את זה. אין לי אמון במערכת. לקחו את הדבר היקר לנו מכל ולא טיפלו בו כמו שצריך. זה היה קשה, אבל גם אחרי שארעה פגיעה חזרנו להאמין בהם וניסינו לשתף איתם פעולה ולצערי אנחנו שוב ושוב מגלים שרק כשמשתמשים באמצעים שלא נוחים למערכת וחושפים את ערוותה בציבור, מטפלים בתלונות של הורים. גם אם זה לא נעשה מתוך זלזול או רוע זה נעשה מתוך אזלת יד של מערכת החינוך והפיקוח. המינימום שהיה צריך הוא שידווחו לנו שילד שלנו הולך לפגוש אותו ביום הראשון ללימודים”.
למה חשוב לך לצאת עם הסיפור הזה החוצה?
"כי אין פתרון בינתיים. בית הספר העביר ביום שני את הילד לכיתה אחרת. בנוסף הם העבירו את הכיתה של התלמיד הפוגע לבניין אחר והם התחייבו שכל יום איש צוות אחר ישמור שהם לא יפגשו. אנחנו לא רואים בזה פתרון. אנחנו קודם כל פונים לתקשורת כדי שיתקנו את זה, והודענו לבית הספר שאנחנו לא מרגישים ביטחון. בנוסף, חשוב לנו שהורים לילדים שעוברים דברים דומים ידעו כיצד עובדת המערכת שלא יהיו תמימים. וגם אולי שמישהו במערכת ייקח זאת לתשומת ליבו ויעשה הכל כדי שמקרים כאלה כמו שקרו לבן שלי לא יקרו בשנית בבתי הספר".
תגובת משרד החינוך: “בתי הספר מחויבים למתן מוגנות אישית לכל הבאים בשעריהם. המקרה המדובר מטופל על פי על הנהלים בהתאם לחוזר מנכ”ל”.
מעיריית כפר סבא נמסר: “עיריית כפר סבא אינה מתייחסת בתקשורת לעניינים פרטניים של תלמידים, מטעמי צנעת הפרט. עניינים אלה מטופלים על ידי גורמים רלוונטיים באגף החינוך ומשרד החינוך, על פי חוזר מנכ”ל”.
אורי ארבל גנץ לא הגיב.
