שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומבט על פרשת השבוע

ערב שבת פרשת 'שמות'
כ' טבת תשפ"ו

הדלקת נרות: 16:33
צאת השבת: 17:34

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

מתחילים חומש שמות.

שמות 12 האחים – שבטי ישראל.

מספר היורדים למצרים היה שבעים איש, אך הם פרו ורבו במהירות גדולה הנשים היו יולדות שישיות.

עולה מלך חדש במצרים שלא הכיר את יוסף ומה שעשה עבור מצרים.

ואומר לבני עמו שצריך להתחכם עם בני ישראל וראה כי הם ממשיכים להתרבות ציווה על המיילדות להרוג את הזכרים הנולדים, ולהותיר בחיים רק את הבנות.

למרות זאת, לא שמעו בקולו ולא הרגו את הנולדים.

פרעה קורא להם ושואל מדוע לא שמעו בקולו ולא קיימו את הוראתו להרוג את הילדים.

המיילדות השיבו כי הנשים העבריות יולדות אף ללא עזרת מיילדת ולכן אין באפשרותם לקיים את ההוראה.

רש"י אומר – שהגזירה באה בעקבות כך שביום לידתו של משה רבינו, האסטרולוגים חזו שנולד ילד שיוריד את פרעה.

משה נולד ואמו מניחה אותו בתיבה בנהר.
מרים אחותו של משה עוקבת אחרי התיבה לראות מה יתרחש, ורואה את בת פרעה המגיעה לרחוץ בנהר ואוספת את התיבה עם התינוק.

משה גדל בבית פרעה.
יוצא החוצה לראות את אחיו היהודים.
כאשר הוא רואה מצרי מכה איש עברי הוא מסתכל לראות שאין אף אחד שרואה, והורג אותו ומחביא את גופתו בחול.

מאוחר יותר, זה מתגלה ומשה נאלץ לברוח ממצרים אל עבר ארץ מדין.

במדין הופך משה לרועה צאן ומתחתן עם ציפורה הבת של יתרו.

בנתיים במצרים, המצב מחמיר עבור בני ישראל ובוכים לה' שירחם עליהם ויוציא אותם לחופשי.

כאשר משה רועה את צאנו של חותנו יתרו באזור מרוחק ולא מיושב.

משה מגיע אל הר האלוקים ורואה סנה בוער באש אך לא נשרף, ומתקרב על מנת לבדוק כיצד מתרחש הפלא.

ה' קורא למשה מתוך הסנה: משה, משה.
ה' מציג את עצמו בפני משה ואומר כי הוא רואה את הסבל של בני ישראל ושולח אותו להוציא את עם ישראל מהגלות,
לארץ זבת חלב ודבש – ארץ ישראל.

ה' אומר שהוא יהיה עם משה במשך כל השלבים.

ונותן הוראות ספציפיות כיצד לאסוף את כל זקני העם וללכת לפרעה עם המסר: שלח את עמי.
אמנם פרעה לא יתן לכם לעזוב עד שיקבלו את המכות, ואז ישלח אותכם בכח מארצו, או אז יעזבו ברכוש גדול.

משה מצידו מבקש לסרב ואומר כי בני ישראל לא יאמינו לו והוא גם אינו יודע לדבר כפי שצריך.

ה' נותן למשה סימנים ניסיים כדי שיוכל להוכיח את אמיתות דבריו.

משה חוזר לחותנו יתרו ומבקש רשות לחזור למצרים,
משיב לו יתרו "לך בשלום".

משה לוקח עימו את אשתו ציפורה ושני ילדיו ורוכבים על החמור.
רש"י מציין שזה החמור עליו רכב אברהם אבינו לעקוד את יצחק, וזהו החמור עליו יגיע המשיח במהרה בימינו.

בדרך במדבר, ערכה ציפורה ברית מילה לבנם אליעזר.

משה ואהרן הולכים לפרעה, כאשר זקני העם נשמטו אחד אחד מפחד מפרעה.

משה ואהרן מגיעים עם המסר: שלח את עמי, כדי שיוכלו לעבוד את ה', אך פרעה מסרב בתוקף.

מייד לאחר מכן פרעה מחמיר את תנאי העבדות של ישראל, כאשר הם אינם מקבלים את החומרים ליצירת הלבנים,

אך עדיין צריכים לעמוד באותה מכסת בניה מידי יום.

משה רואה כיצד המצב מחמיר מאז הוא הגיע בשליחות ה' ופונה לה' על כך.

ה' אומר לו שכעת הוא יראה כיצד פרעה ישלח את בני ישראל מארצו.

***

בתחילת הפרשה נאמר כאן 'הבאים מצרימה' בלשון הווה.
הכיצד.?
הרי הם הגיעו לפני עשרות שנים.

יעקב ויוסף חיו במצרים, אך לא היו משועבדים לה כלל ועיקר.

מסיבה זו, תמיד הרגישו בני ישראל כאילו רק כעת הם 'באים מצרימה'.

אף פעם לא הפנימו את המהות הגלותית, ונדמית כתופעה זרה, שלא שייכת אליהם.

לכן כאשר משה רבינו הטיל ספק אם בני-ישראל יאמינו לבשורת הגאולה שבפיו – השיבו הקב"ה כי בוודאי יאמינו לו, משום שמעולם לא התחברו עם חיי הגלות.

כך היה במצרים וכך גם בכל הגלויות.

גלות היא המצב הכי לא טבעי ליהודי.
בכל יום שיהודי מתעורר ומוצא את עצמו עדיין בגלות, עליו להתייחס לכך כאל הדבר הכי לא הגיוני,
ולפתח ציפייה מחודשת להשתחרר כבר ולעבור תכף ומייד אל החיים בגאולה השלמה.

שבת שלום