ב"ה
ערב שבת פרשת 'בשלח' שבת 'שירה'
י"ב שבט תשפ"ו
הדלקת נרות: 16:52
צאת השבת: 17:51
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
בשלח פרעה את עם ישראל, ה' מסובב את העם בדרך ארוכה למנוע מלחמה עם העם הפלשתי, דבר שיכול היה לגרום לעם להתחרט ולחזור למצרים.
ועל מנת שהמצריים יחשבו שבני ישראל טעו בדרך ונאבדו במדבר, מה שיגרום להם לצאת ולרדוף אחריהם.
משה לוקח את עצמות יוסף כפי שנשבעו בני ישראל לפני פטירתו.
ה' מוביל כאשר ביום הולך לפניהם עמוד ענן ובלילה עמוד אש.
פרעה והמצריים מתחרטים, ומתחילים במרדף אחריהם.
ומתקרבים אליהם בעודם חונים על שפת ים סוף, מה שמלחיץ מאוד את העם הפונה בתלונה למשה: האם הוצאתנו על מנת למות במדבר.?
משה עונה להם שכעת ייראו את ישועת ה'.
ולעולם לא יראו את המצריים שוב.
ה' אומר למשה להרים את ידיו על המים ולבקוע את ים סוף, ובני ישראל יילכו ביבשה בתוך הים.
ואכן, משה מרים את ידיו והים נבקע לשניים.
רש"י מציין כי כל המים בעולם נבקעו באותה עת לשניים.
באותה עת ה' עבר לחצוץ ומחזיר אל המצריים כל חץ שהם ירו על בני ישראל.
עמדו המים כחומות משני צידיהם והלכו על קרקע יבשה לחלוטין, מה שהביא את המצריים לרדוף אחריהם.
בשלב זה ה' הסיר את אופני המרכבות של המצריים, ואלו החלו לנסות לברוח באמרם "ה' נלחם להם במצרים".
ה' ציוה שוב על משה להרים שוב את ידיו על הים ובכך להחזיר את המים לקדמותם ולהטביע את כל חילות המצריים.
עם ישראל יוצאים מהצד השני של הים ורואים את הגופות של המצריים, שרים שירת הים "אז ישיר".
לאחר מכן החלה אחותו של משה מרים ביחד עם הנשים לנגן עם התופים אותם הוציאו ממצרים.
ה' נותן מספר חוקים ואומר כי באם ישמרו את החוקים לא תבוא עליהם כל המחלה שהיתה במצרים.
נגמרה לעם כמות המצות אותם הביאו ממצרים בתור אוכל והחלו להתלונן שבמצרים היה להם לכל הפחות מה לאכול, ואילו כאן נגזר עליהם למות ברעב.
ה' עונה שיספק להם את ה"מן" מידי יום ביומו, אך ביום שישי יקבלו מנה כפולה – לחם משנה עבור השבת המתקרבת.
יורד המן כשהוא מכוסה בשכבת טל מעליו ומתחתיו.
העם הצטווה לאסוף כמות מדוייקת של "עומר" בודד, ומי שלקח יותר או פחות, הגיע עם הכמות המדוייקת בידיו.
כך גם מי שהותיר מהמן ליום המחרת – גילה כי הוא נמס.
בזמן זה גם קיבלו את המצווה של שמירת השבת בתור יום מנוחה, ולשמור את יום השבת.
נתקל העם בבעיה חדשה: אזלו המים ולא נותר מה לשתות, מה שהביא במיידי לתלונות על משה רבינו.
ה' אומר למשה להכות סלע מסויים שיוציא מים עבור העם.
לאחר מכן הגיעו העמלקים והחלו להלחם עם ישראל. משה מצווה את יהושע לבחור לו אנשים ולצאת להילחם בעמלק.
משה יושב על ראש הגבעה יחד עם אהרון וחור, ומטה האלוקים בידו.
בכל פעם שמרים את ידו לשמים גוברים ישראל, ובכל פעם שהניח אותה גובר עמלק.
כאשר אהרון וחור תומכים בידיו עד לשקיעת החמה, אז הוכרע עמלק.
ה' אומר למשה לכתוב "מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים".
משה בונה מזבח תודה על נס הניצחון. ומציין כי ה' נשבע בכיסאו להילחם בעמלק לנצח.
**
האמונה והבטחון התפוגגו לאחר ששה ימים, כשפרעה וצבאו הקיפו את ישראל על שפת ים-סוף,
עם ישראל נחלק לארבע קבוצות.
1. "נפול לים". 2. נחזור למצרים. 3. להאבק במצריים. 4. להתפלל לה'.
כל אדם שנתקף בבהלה וחרדות קשות עלול להגיב ב4 צורות מעין אלה.
ה' אמר למשה שיענה לכל הקבוצות: "דבר אל בני ישראל ויסעו",
החסידות מסבירה שברגע של משבר, כל ארבע הדרכים – ייאוש, כניעה, מלחמה או תפילה אפילו – אינן הפתרון.
הפתרון הוא "ויסעו": לפרוץ קדימה במסירות נפש מעל ההיגיון, ודווקא הפריצה הזו היא שבוקעת את הים.
יהודי מאיר את חושך העולם באור התורה והמצוות ומשפיע על העולם כולו בשמחה וחיות.
שבת שלום.
תגובות