שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומסר מפרשת השבוע

ב"ה
ערב שבת פרשת 'כי תשא' – 'פרשת פרה'

הדלקת נרות: 17:21
צאת השבת: 18:19

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

בתחילה מופיע ציווי האלוקים למשה לאסוף מכל יהודי מגיל עשרים ומעלה מטבע של מחצית השקל.

כסף זה ישמש ליציקת אדני המשכן, ולכפר על בני ישראל.

בניית כיור מנחושת עם בסיס נחושת.
ממימי הכיור יטלו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה במשכן.

משה מכין מרקחת עשבים ושמן מיוחד בשם "שמן המשחה".

בשמן זה הוא ימשח את המשכן, את כליו ואת הכהנים.

אין להשתמש בשמן המשחה לצרכים אחרים.

מרקחת נוספת היא "הקטורת" המורכבת מ-11 רכיבים,
אותה מקטירים פעמיים ביום על "מזבח הקטורת".

אין להכין קטורת דומה למטרות חולין.

האחראים על בניית המשכן הם: בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, ועימו אהליאב בן אחיסמך משבט דן.

אין לבנות את המשכן ביום השבת, אשר מוקדש למנוחה.

יש לשמור את השבת כי היא האות בין בורא העולם ובין ישראל.

39 יום לאחר שעלה להר סיני, בני-ישראל טועים בחישוב ומחליטים כי על משה לשוב באותו יום.

כששקעה החמה ולא הופיע, פונים אל אהרן בדרישה "עשה לנו אלוקים…

בניסיון להרוויח זמן פוקד עליהם אהרן לתת לו את תכשיטי הזהב שלהם אותם הוא משליך אל האש.

קבוצת ה"ערב-רב", קבוצת גויים שהסתפחה אל עם ישראל ביציאת מצרים, יוצרים בכשפיהם עגל זהב.

מבקש אהרן לחכות למחר, אך העם השכים קום לעבוד את עגל הזהב, לזבוח לו קרבנות ולערוך חגיגה פרועה.

"לך רד" אומר ה' למשה, "כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים, עשו להם עגל מסכה".

כעונש על החטא הגדול מבקש ה' להשמיד, את עם ישראל ולהקים עם חדש מצאצאיו של משה.

משה מתחנן לבטל את הגזירה.
"המצרים יאמרו כי הוצאת את בני-ישראל ממצרים כדי להשמיד אותם בהרים".

בנוסף מזכיר את זכות אברהם, יצחק ויעקב אשר כרת עמם האלוקים והבטיח לתת את ארץ ישראל לזרעם.

תחנוניו של משה ממתיקים את הגזירה וה' חוזר בו.

כאשר יורד משה מן ההר ולוחות הברית בידו,
רואה את עגל הזהב, ומשליך את הלוחות על הארץ ושובר אותם.

תובע הסברים מאחיו אהרן על המתרחש המספר לו על התרחשות הדברים שאירעה בהיעדרו.

על החוטאים בעגל נגזר עונש מוות: בני שבט לוי, שלא עבדו את העגל, מסתובבים במחנה והורגים את החוטאים.
ומגיפה פורצת בעם.

משה שורף וטוחן את עגל הזהב ומערבב את האפר במים ומשקה את העם.

מעביר משה את אוהלו אל מחוץ למחנה.

לאחר-מכן הוא שב ועולה אל הר סיני.

"אם לא תמחול להם" הוא מבקש, "מחק את שמי מספרך אשר כתבת".

נעתר לדברי משה וסולח לעמו.

ומבטיח כי הוא עצמו יוביל את העם אל הארץ המובטחת.

"פסול לך לוחות שניות" אומר האלוקים למשה ופוקד עליו לעלות שוב אל ההר בפעם השלישית, שם הוא מתגלה אליו וקורא את שלוש עשרה מידות רחמיו.

ומורה שלא ללכת בדרכי יושבי ארץ כנען או לעבוד את אליליהם, לשמור את חג הפסח, לפדות את הבכורות, לשמור את השבת, לחגוג את חג השבועות, לעלות לרגל בשלושת הרגלים, להביא ביכורים אל בית המקדש ושלא לבשל גדי בחלב אמו.

גם בפעם השלישית שוהה משה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. כשהוא יורד ובידו הלוחות, חוששים בני ישראל ואהרן לגשת אליו כי במשך שהותו בהר סיני זרח אור פניו.

הוא מרגיע אותם ומלמד אותם את דברי האלוקים, ולאחר-מכן מכסה את פניו.

מאותו יום ואילך לובש משה את בגד מיוחד.

**
אחד הלקחים החשובים ביותר שעלינו להפיק מסיפור חטא העגל.

ראשית, שאנשים אכן חוטאים, בני אדם בכללי עושים טעויות, ואפילו אלו שראו את אלוקים בעיניהם יכולים לשגות ולקלקל בגדול.

ושנית, שאפילו אחרי נפילה כה גדולה, עדיין יש תקווה.

בזה מתחילה הפרשה שהכל מתחיל ונגמר באחדות.
מחצית השקל מבטאת שכל אחד מאיתנו הוא רק חצי.

נתחבר נהיה שלמות בכל.

שבת שלום.