ב"ה
ב' ניסן תשפ"ו
ערב שבת פרשת 'ויקרא'
הדלקת נרות: 17:31
צאת השבת: 18:29
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
החומש השלישי – ויקרא – חומש הקרבנות.
לאחר הקמת המשכן – העלאת הקורבנות.
רשימת הקרבנות הם:
עולה.
קורבן שנשרף כולו על המזבח.
ניתן להביאו מהבקר, צאן או העוף.
לפני שחיטת הבהמה משעין בעל הבהמה את ידיו על ראשה, לאחר השחיטה מפשיטים העור מחלקים לנתחים שוטפים במים, ולאחר-מכן יוקרב על המזבח.
עולת העוף:
ישחט הכהן בצפורן, ויקטיר על המזבח.
קרבן מנחה:
מנחה שעשויה מסולת חיטים ומשמן. לוודא שלא תחמיץ,
יש להקטיר אותה על המזבח עם מלח.
סוגי מנחות:
מנחת סולת, הכהן קומץ מן הסולת והשמן ומקטיר אותה על המזבח עם לבונה.
מנחת מאפה תנור: מורכבת מחלות בלולות בשמן, או רקיקים משוחים בשמן שנאפו.
מנחת מחבת:
סולת מטוגנת בשמן במחבת.
מנחת מרחשת:
היא סולת מטוגנת בשמן עמוק בכלי מיוחד הנקרא מרחשת.
את המנחות חותכים לחתיכות, הכוהן קומץ מהם ומקטיר על המזבח והיתר נאכל לכהנים.
מנחת ביכורים: מביאים שעורים קלויים ונותנים עליהם שמן.
קורבן השלמים:
חלק מקרבן השלמים מוקרב על המזבח, וחלק מחלקים בין המביאים את הקורבן ובין הכוהנים המקריבים אותו.
קורבן חטאת:
אותו מביאים החוטאים שיתכפר להם על חטאיהם.
האדם החוטא משעין את ידיו לבקשת כפרה מה'.
סוגי החטאות:
אדם רגיל שחטא בשגגה מביא קרבן חטאת.
שעירת עיזים או כבשה, זורקים את דמה על קרנות מזבח העולה (ואת שאריות הדם על בסיס המזבח) ואת החלב מקריבים על המזבח.
אם החוטא הוא נשיא ישראל מבצע בשינוי אחד: מביא שעיר עיזים ממין זכר.
אם החוטא כהן גדול, מביא פר זכר.
לאחר בקשת כפרה, מזה את הדם שבע פעמים על הפרוכת העומדת בין הקודש וקודש הקודשים.
במידה ובית הדין הגדול הורה לבצע עבירה בשוגג וגרם לעם ישראל לחטוא, זקני העדה יביאו פר עליו ישעינו את ידיהם, ולאחר-מכן הכוהן הגדול יבצע את ההליכים המוזכרים.
קורבן עולה ויורד:
ישנם קורבנות המשתנים מאדם לאדם לפי מצבו הכספי של החוטא. במידה והוא עשיר עליו להביא כבשה או שעירה, עני יוכל להביא שני תורים או בני יונה ואילו אדם שמצבו הכספי לא מאפשר לו אף זאת יוכל להביא מנחה.
קורבנות אלו באים ככפרה על אדם שטען כי הוא לא יודע עדות מסויימת, אדם שנכנס לבית המקדש או אכל קודשים כשהוא טמא ללא ידיעתו, אדם שנשבע ועבר על שבועתו בשוגג.
קרבן אשם:
אדם שמעל בשוגג ברכוש הקדש יביא איל זכר ובנוסף לכך ישיב את המעילה בתוספת 20%.
ונקרא אשם מעילה.
אדם שגזל מחבירו רכוש או ממון ישיב את הגזילה לבעליה בתוספת 20%, ובנוסף לכך יביא קורבן אשם שיכפר על חטאו.
בין אם מדובר בגזילה לאור היום, באדם שמצא אבידת חברו ונטלה לעצמו כשהוא מכחיש, או אדם שהופקד בידו חפץ או ניתנה לו הלוואה והוא מכחיש, או במעביד שממאן לשלם את שכר עובדיו – כאשר הוא שב מחטאו, עליו להביא את אשם הגזילות.
**
אם היו לוקחים את בשר הקורבן ונותנים אותו לעניים, מילא. אבל לקחת בהמה השוקלת מאות ק"ג בשר ולשרוף את כולה על המזבח – מדוע. ?
לא חבל על הכסף.?
"נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" – כאן יש להקב"ה נחת רוח יוצא דופן ממעשהו של היהודי,
שגם בדברים הנוגדים את השכל, היהודי מקיים ועושה והכל אך ורק כי כך ציווהו ה'.
אנו עם שחי בזכות האמונה לא בגלל הבנת השכל,
כך ההיסטוריה שלנו, וכן בימים אלו הנסים הגדולים שעושה לנו הקב"ה.
שבת שלום ושקטה
תגובות