שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומסר מפרשת 'צו'

ב"ה
ערב שבת 'הגדול' פרשת 'צו'
ט' ניסן תשפ"ו

הדלקת נרות: 18:36
צאת השבת: 19:34

הרב יעקב מזרחי צילום פרטי

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

"צו את אהרון ואת בניו לאמר"
אלוקים מצווה את משה רשימת הנחיות הקשורות לקורבנות שיועלו על המזבח במשכן.

על המזבח תהיה אש תמיד,
בבוקר לגרוף את האפר שהצטבר ומקריבים "קורבן התמיד" איתו פותחים העבודה הףבמקדש.

כאשר תצטבר כמות גדולה של אפר, יחליף הכוהן את בגדיו ויוציא את האפר אל מחוץ למחנה.

מהמנחות שיקטירו יקמוץ הכוהן ויקטיר על המזבח עם לבונה, ואת השאר יאכל בחצר אוהל מועד הקפדה שלא יחמיץ.

המנחה היומית אותה מקטיר הכוהן הגדול תישרף כליל על המזבח.

את קורבנות החטאת והאשם יש לשחוט בחלק הצפוני של המשכן.
חלקים מסויימים מקריבים על גבי המזבח, והיתר יאכלו הכוהנים המשרתים באותו היום.

קורבן תודה מביא אדם שנקלע לסכנה ויצא ממנה בשלום. ןכן, עליו להביא ארבעה סוגים של חלות – עשר מכל סוג – כאשר מתוכם מקבל הכוהן חלה אחת מכל סוג ואת היתר יאכל בעל הקרבן עם משפחתו וידידיו ביום ההקרבה וכן למחרת.

קרבן שלמים יניפו יחדיו הכהן והמקריב את החזה ואת החלבים.
אין לאכול ממנו ביום למחרת.

איסור לבני-ישראל לאכול חלב או דם.

חנוכת המשכן
בכ"ג באדר.
שבוע לפני ראש חודש ניסן, מכנס משה את כל העדה לפתח אוהל מועד לטכס חנוכת המשכן.

וכך מתנהל הטכס:
רוחץ את אהרון ואת בניו במים.
לאחר-מכן מלביש את אהרן את בגדי הכהן הגדול, ועל ראשו מניח את המצנפת וציץ הזהב.

הוא מושח את המשכן ואת כליו בשמן המשחה ויוצק ממנה על ראש אהרון.

גם את בני אהרון הוא מלביש בגדי הכהונה המיוחדים להם.

אל המזבח הוא מקריב שלושה קורבנות:
פר אחד ושני אילים. לפני שחיטת הקרבנות משעינים אהרון ובניו את ידיהם בתפילה לאלוקים.

את הפר שוחט משה, ומזה מדמו על המזבח, מקריב ממנו חלקים מסויימים ושורף את היתר מחוץ למחנה.
את האיל הראשון, המכונה איל העולה, שוחט משה ומעלה את כולו המזבחה.
ואת האיל השני, המכונה איל המילואים שוחט משה, מדמו הוא מושח את תנוך האוזן הימנית של אהרון ובניו ואת האגודל והבוהן בידיהם ורגליהם הימניות.

לאחר-מכן לוקח את החלקים המוקרבים על המזבח ואת החלות מצות, מניף אותם יחד עם אהרון ובניו ומקריב אותם על המזבח.

ומזה מן הדם ומשמן המשחה על אהרן, בניו ובגדיהם, ומצווה עליהם לבשל את יתר הבשר ולאכול אותו בחצר אוהל מועד.

"יהיה עליכם להישאר במשך שבעה ימים באוהל מועד ולא לצאת ממנו" אומר משה לאחיו אהרון ולבניו והם עושים זאת.

***
"שבת הגדול"
על שם הנס הגדול – עם-ישראל לקחו כבש ושמרו בבית עד שחיטתו בערב פסח. לשכניהם סיפרו, שעומדים להקריב את השה לה', כדי שהקב"ה יהרוג את בכורי מצרים.

שמעו זאת בכורי מצרים ותבעו מאבותיהם לשחרר את ישראל, וכאשר סירבו – לחמו נגדם והרגו הרבה מהם.

על כך נאמר: "למכה מצרים בבכוריהם".

"נס גדול' – שהטבע עצמו נלחם ברע. בכורי מצרים נהגו כך – לאחר שחשו על בשרם את תשע המכות הקודמות, חששו עכשיו לחייהם ולחמו למען שחרור בני-ישראל ממצרים. זו גדולתו של נס זה, שבא בתוך הטבע עצמו.

שבת שלום