זהו סיפור על נחישות יוצאת דופן המלווה בהמון אופטימיות ותקווה לחיים טובים יותר. אסף ניב, רווק בן 41 מרעננה, שסובל מדיכאון קליני במשך שנים רבות מקווה למצוא מזור לכך בהליך שרובכם בוודאי לא שמעתם עליו – השתלת צואה.
ב-12 במאי הוא יעלה על טיסה לאוסטרליה, שם הוא אמור לעבור תהליך רפואי לא מסובך של השתלת צואה, אשר בעקבותיה הוא מקווה להרגיש טוב יותר ולהמשיך את חייו בשלווה, דבר שהוא לא ממש מכיר.
תוך כדי ההכנות להליך סיפר השבוע אסף: "אני סובל מדיכאון קליני ב- 25 השנים האחרונות. עקב כך אני מתקשה להחזיק עבודה ונכשלתי בכל ניסיונותי להשלים לימודים גבוהים. המצב מחמיר ככל שחולפות השנים. בארבע השנים האחרונות, בערך מסוף הקורונה ועד לקיץ האחרון, הסתגרתי כמעט לחלוטין בדירתי. לפני כן ניסיתי לעזוב את ישראל כדי לשנות אוירה ולהתחיל מחדש. גרתי במשך תקופה בהולנד, בעיירה נעימה כשעה נסיעה מחוץ לאמסטרדם. הכל היה בסדר גמור, אפילו טוב, אבל לדאבוני הדיכאון נחת עלי כמו מסך שחור וללא שום סיבה, לכאורה".
אסף מספר שהוא למוד סבל ממערכת בריאות הנפש בישראל ועל כן הגיע למסקנה כי אין ביכולתה לסייע לו להשתחרר מן הדיכאון. אולם עמוק בפנים נראה כי יצר החיים עוד בוער בקרבו ועל כן לא ויתר, למד וחקר בעצמו את הנושא והגיע למסקנה כי ייתכן שהבעיה נמצאת אצלו בבטן: "במילים פשוטות, כיום מתפתחת ההבנה במחקר שמה שחי אצלנו במערכת העיכול משפיע ישירות על התחושות, הרגשות ומצבי רוח שלנו".
לדאבונו הרב, הליך של השתלת צואה לשם עזרה בהיבט הנפשי לא יכול להתבצע בישראל. "יש בישראל חוקרים הבקיאים בנושא וגם הפסיכיאטר שמלווה אותי ערך מחקר בעניין, אבל בישראל האופציה הזאת חסומה עבורי בשל הוראת חוזר מנכ"ל משנת 2022".
אסף ניב, צילום פרטי
אסף, איך הגעת למסקנה שהליך כזה יעזור לך?
"אין פה וודאות מוחלטת כמו בנושאים רפואיים אחרים. החשיבה מאחורי זה היא שאוכלוסייה של חיידקים, וירוסים ופטריות שיש בקיבה משפיעים על מצב הרוח, אבל אין היום בדיקות שיכולות לאשש את זה. זה נושא שהוא בחזית המחקר. אני לא יודע בוודאות שההליך יעזור לייצב את מצב רוחי, פשוט מיציתי כל טיפול שאני יכול לחשוב עליו, ומתוך פחד אמיתי שהדיכאון שוב יחזור והמצב יהיה אף גרוע יותר מאשר בפעם הקודמת, החלטתי שאני הולך על זה. אני הולך לתהליך ולוקח סיכון. הכל בא ממני. אין רופא שאמר לי לעשות את זה וזה יצליח".
אז על סמך מה החלטת?
"במשך 25 שנים אני מתמודד עם הדיכאון וניסיתי כמעט כל דבר שיכולתי לחשוב עליו. מההיכרות שלי עם עצמי והדברים שקראתי לדעתי יש דברים בגו ויש לכך סיכוי להצליח. ישבתי בבית ארבע שנים והיה לי מספיק זמן לקרוא וללמוד את הנושא. השתמשתי בבינה מלאכותית כדי לסנן מחקרים ולנסות וליצור קשר עם החוקרים המובילים בעולם בתחום, מקנדה ועד אוסטרליה. בכל מקום דחו אותי עד שהגעתי לאוסטרליה. גם שם נדחיתי בסבב הראשון עד שעם מעט מזל ובעזרת חשיבה מחוץ לקופסא זה התאפשר".
ואיך זה מתבצע בפועל?
"המרכז באוסטרליה שאני אסע אליו הוא החלוץ בעולם בתחום הזה. בעוד שבועיים אתחיל לקחת אנטיביוטיקה שתפקידה למעשה היא כמו לקצור דשא בקיבה. תוך כדי אטוס לאוסטרליה ושם אעבור את השתלת הצואה אשר מורכבת ממספר תורמים שעברו סינון קפדני לשם כך. לאחר שאסיים את ההשתלה אחזור לארץ עם תרופה ניסיונית הרשומה באוסטרליה, שבעצם מכילה צואה ואשר עלי לקחת למשך כ-3 חודשים".
רוצים להישאר מעודכנים?
איך אמורה ההשתלה להשפיע עלייך?
"ההשתלה אמורה להביא לשינוי באוכלוסייה של כל מה שחי אצלי במערכת העיכול וכתוצאה מכך לעזור לייצב את מצב רוחי, לישון יותר טוב בלילה שכן אני סובל מהפרעות שינה תכופות, ולהרגיש הרבה יותר טוב באופן כללי. חשוב לי לציין שההליך עצמו די פשוט ולא טומן בחובו סכנות, מעבר לכל הליך רפואי פולשני אחר המתבצע תחת טשטוש".
באיזו עלות מדובר?
"זה אמור לעלות לי בסביבות 80 אלף שקלים כולל כל ההוצאות הנלוות כמו טיסה, מחיה, לינה וכדומה. אין שום מימון מהמדינה ואני מנסה לקבל כיסוי לכך מחברת הביטוח הפרטית שלי אך הסיכויים די נמוכים".
מה אתה מצפה מהמדינה בתחום הזה?
"שתשנה את החלטת חוזר המנכ"ל ותאפשר לאנשים במצבי לקבל את הטיפול הזה. הרגולציה בישראל צריכה להיות דומה לזו שבאוסטרליה, אליה מגיעים מטופלים מכל העולם במיוחד לקבלת הטיפול הזה. מעבר לכך תמיכה בנושא תאפשר למומחים הישראלים המבינים בתחום לערוך מחקרים בתחום ובכך לקדם את ישראל בחזית המדע העכשווי".
יש מחקרים בארץ?
אני יכול לומר לך שממש כרגע הפסיכיאטר שתומך בי זקוק למימון כדי לערוך מחקר בתחום והוא היה נורא שמח אם זה היה יכול לקרות כאן בישראל ושאני אף אשתתף בו. לצערי, זה לא המצב ואין לי את הזמן לחכות שאולי זה יקרה מתישהו בעתיד. לכן חשוב לי שאנשים יידעו שיש אפשרות כזו ושהיא צריכה להיות מקובלת במדינת ישראל. חשוב לי לעורר מודעות לנושא ולנסות בהמשך הדרך להביא לשינוי המדיניות הציבורית בנושא".
מה החלום שלך?
"זו שאלה ממש טובה. בכנות, בגלל הדיכאון ומפחי הנפש החוזרים והנשנים אני די חושש מלפתח ציפיות ולחלום חלומות. אז אין לי באמת תשובה לכך. אולי בכל זאת יום אחד לנסות שוב לחזור ללימודים גבוהים ובנוסף לעמוד על הרגליים באופן עצמאי מבחינה כלכלית וללא תמיכה מאף גורם כזה או אחר. כרגע יש לי מטרה אחת מול העיניים והיא להשלים את הטיפול הזה בהצלחה".
תגובות