שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומבט על פרשת השבוע

ב"ה
ערב שבת פרשת 'בהר – בחוקותי'
כ"א אייר תשפ"ו

הדלקת נרות: 19:06
צאת השבת: 20:07

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

מסיימים חומש 'ויקרא'

הפרשה נפתחת בשנה הידועה כשנת השמיטה,
כן שנת היובל המופיעה פעם בחמישים שנה.

בשנה זו מצווים לא לעבוד בשדה, לא לזרוע, לא לקצור ולא לעבד.

התורה מפרטת מה מותר ומה אסור לעשות עם הפירות שגדלים בשנה זו.
כלל דיני השמיטה חלים רק על ארץ ישראל.

לאחר שבע מחזורים של שמיטה מופיעה שנת היובל, אותה מקדשים בתקיעת שופר ביום כיפור.

בשנת היובל משתחררים כל העבדים והקרקעות חוזרות לבעליהן המקוריים.

אזהרה שלא להונות ולשקר במשא ומתן.

ובאם נשמור את החוקים והמשפטים, תהיה הארץ בטוחה ושלווה.

וכן, אם נשמור את המצווות נשכון בארץ בביטחה.
התורה גם מבטיחה שאם נשמור את מצוות השמיטה, הארץ תוציא מספיק תבואה גם לשנה זו ולשנה שאחריה.

פירוט הדינים בקשר למכירת קרקע לפני שנת היובל.
אדם לא אמור למכור את קרקעותיו אלא אם כן הינו עני.
ובאם חזר מזלו והתהפך הגלגל, עליו לקנות בחזרה את הקרקע

התורה נותנת אפשרות לגאולת בית לאחר הקניה עד שנה לאחר הקניה, אך לאחר מכן פג תוקפה של זכות זו, למעט בערי הלויים, בהן ניתן לגאול את הבית בכל עת.

נושא עזרה לזולת, ובין היתר אוסרת עלינו התורה לתת הלוואה ליהודי בריבית, או לקחת הלוואה בריבית.

דיני עבד עברי, אשר גם אם יהודי מכר את עצמו בגלל נסיבות כלשהן, אסור לנו להתנהג אליו כעבד, אלא חובה להתנהג בכבוד, והוא אף משתחרר בשנת היובל.

מצווה אותנו התורה שלא לעשות פסל עבודה זרה.
‍
פרשת בחוקותי
‍
מבטיחה התורה ברכות למי שישמור את התורה והמצווות, אך לאחר מכן התורה מפרטת את העונשים והקללות לסרים מדרך התורה, ובהם גלות מארץ הקודש.

התורה מסיימת בהבטחת הקב"ה שיגאל את עם ישראל מארצות הגוים.

תרומה של כסף לבית המקדש, כתחליף לאדם, בהמות או קרקעות.
דהיינו: באם אדם נשבע לתרום את ערך עצמו לה', מהו השווי הכספי שעליו לתרום, לפי הגיל ותנאים נוספים.

דיני תרומת קרקעות לבית המקדש, כאשר הכסף מכל התרומות היה לשימוש תיקונים בבית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.

דיני מעשר בהמות, כאשר כל בהמה עשירית מוקרבת כקרבן לה'.

זהו סיומו של ספר ויקרא, הספר שהתחיל לפני כחודשיים,
ידוע גם בשמו "תורת כהנים" כיון שרובו עוסק בדיני בית המקדש, הכהנים והקרבנות.

'חזק חזק ונתחזק'

**
בפרשה מובא הציווי שנאמר בהר סיני, ששוכן במדבר המסמל את ההפך הגמור ממנוחה – ציווי של שנת השמיטה – מנוחה לאדמה.

ההסבר,
תקופת הגלות רוויה בטרדות רוחניות וגשמיות שמחייבות התמודדות לא פשוטה בהתאם לרצון הבורא.

המנוחה שבשמיטה רומזת לימות המשיח והגאולה.
עת בה ננוח לחלוטין מכל עבודה גשמית, נחיה בשפע אין-סופי.

התורה יוצרת את החיבור הבלתי אפשרי לכאורה בין 'הר סיני' ל'שמיטה', בין הגלות והגאולה – כדי ללמדנו כי גם בזמן הגלות ניתן להגיע אל מנוחת הנפש האופיינית לגאולה.

וזאת, על ידי התבוננות שמצב זה יכול לקרות כל רגע, אמן.

שבת שלום.