לכאורה אין שום היגיון במסע ההישרדות של הפועל רעננה בליגת העל עונה אחרי עונה – לא תקציב, לא מגרש, לא קהל, לא מסורת, לא הישגים ובטח לא תמיכה תקשורתית. בכל זאת כל עונה רעננה לא רק ששורדת, אלא מצליחה לעשות זאת בלי להזיע עד מחזורי הסיום של הפלייאוף התחתון.
הניצחון הביתי על הפועל באר שבע בשבת האחרונה לא השאיר את רעננה בליגה, אבל הרחיק אותה כדי 9 נקודות מהקו האדום, מספיק כדי לקחת קצת אוויר לשבוע-שבועיים ולנסות להבין איזו אבקת קסמים מפזרים ברחוב אחוזה.
מסתבר שההיגיון דווקא הרבה יותר פשוט – תפתחו טבלה ותגלו שרעננה מדורגת אחרי 20 מחזורים במקום התשיעי ומתחתיה נכון לעכשיו חמש קבוצות. מה המשותף ביניהן? הנה רשימת המאמנים שלהן העונה:
בית”ר ירושלים – גיא לוזון, ניר קלינגר.
הפועל תל אביב – קובי רפואה, אופיר חיים, קובי רפואה.
מכבי פתח תקוה – אלישע לוי, מורד מגאמדוב, גיא לוזון.
בני סכנין – בני בן זקן, עמיר תורג’מן, גיורגי דרסיליה.
מ.ס. אשדוד – בלגויה מילבסקי, יובל נעים, מאמן חדש בדרך.
14 מאמנים ב-5 הקבוצות שמתחתינו בטבלה וזה רק בתחילת חודש פברואר!
אני לא בא למכור לכם שרעננה זה אור לגויים. הרי כשלוזון, רפואה, אלישע לוי, בן זקן ומילבסקי נחשבו עדיין בידי מעסיקיהם כליהוק מבריק בדרך לעונה מפתיעה בפלייאוף העליון, מנחם קורצקי כבר הספיק להתפטר ולחזור בו עוד לפני שריקת הפתיחה לעונה בגלל סכסוך טלפוני עם אשר אלון על מדיניות הרכש.
כשקלינגר עשה ‘ויברח’ ליואב כץ, בן זקן רק חיכה לפיצויי פיטורין מהמגזר ומילבסקי נפרד בג’נטלמניות אירופאית מג’קי, הלכו והתחזקו הלחשושים שאם קורצקי לא מביא לפחות 4 נקודות מצמד משחקי הבית נגד מכבי נתניה ומכבי פ”ת הוא הולך הביתה. קורצקי הביא אמנם רק 3 נקודות מצמד המשחקים אבל הושאר בתפקיד. איך אמר בשעתו אביגדור ליברמן כשניסה לתרץ את הזדחלותו לממשלה: “עברתי ניתוח להארכת הפתיל הקצר שיש לי”. אני לא יודע כמה עולה ניתוח כזה, אבל בטוח שהוא שווה יותר מכל רכש בינואר.
