קצת על עצמי: רותם דורון, בת 50, גרושה ואם לשלושה, נמצאת בזוגיות עם דוד כבר יותר מעשר שנים. בעלת צהרון “רותם” ברחוב קבוצת ל”ג בעיר, הפועל יותר מ-14 שנה, שבו יש כיום עשר בנות בגילאי ארבע עד תשע. “לפעמים יש אצלנו רק בנים, לפעמים רק בנות ולעיתים רחוקות זה מעורב. אם אני רואה שיותר נרשמים ממין אחד, למשל בנים, אז אני אומרת להורים שעדיף שלא ירשמו את הבנות שלהם. הצהרון הוא הרחבה של משפחה, כלומר שאני אתן לילדים את היחס הכי בסיסי כפי שהם לדעתי צריכים לקבל בבית”.
רקע בעיר: “נולדתי בקיבוץ כינרת וגדלתי ברמת השרון רוב חיי. הגעתי לכפר סבא כשהתחתנתי, בגיל 18. אני מרגישה שיש פה קהילה מאוד טובה, יש חיבור טוב בין אנשים ועזרה הדדית. זה מזכיר את הימים של פעם. כולם מפרגנים. יש פה למשל צהרונים נוספים באזור וכולם מפרגנים ועוזרים לכולם. האווירה מאוד נעימה”.
מאיפה האהבה למטבח: “אמא שלי היא בשלנית ‘גורמה’ בעיניי. היא מכינה מאכלים מסובכים ומורכבים. היא גם מגישה בצורה מאוד מדויקת ומהונדסת כמו במסעדה. אני יותר בשלנית ביתית, אוכל של ילדים בצהרון. במטבח הפרטי שלי זה סיפור מורכב יותר, כי יש לי ילד בן 27 שחזר בתשובה ונאלצתי ללמוד את דיני הכשרות. הבית עבר מהפך והוא כשר כיום. עד שהתרגלתי לזה פתאום, הבת שלי נהייתה טבעונית והיו עוד דברים להתרגל אליהם. בלי בשר זה לא בעיה אבל פשטידה בלי ביצים? במהלך השנים הפכתי לטבעונית בעצמי. הילד השלישי אוכל הכל, אז זה בית מאוד מגוון”.
שף או קונדיטור אהוב: “אין לי כזה. אני מאוד אוהבת את אורי שביט, המסעדנית והבלוגרית הטבעונית, כי יש במתכונים שלה חיבורים שלא הייתי חושבת עליהם באופן טבעי. יש לי גם חברה בשלנית בשם גלי, שיודעת מה אני אוהבת עוד לפני שידעתי. היא ידעה למשל שאני רגישה ללקטוז לפני. היא גם היועצת הקולינרית שלי ואם משהו לא מצליח זה אס.או.אס אליה”.
מנה אהובה: “כל דבר שיש בו עשבי טיבול טריים. אם זה באורז, קוסקוס ועדשים. כשקוצצים עשבי טיבול טריים זה מקפיץ את המנה”.
בישול או אפייה: “בישול כי זה טעים, משביע, מנחם משמח וגם פחות קפדני וזורם מאשר אפיה. אין בבישול רגשות אשם”.
תבלין אהוב: “כוסברה. נכון שיש כאלה שאוהבים וששונאים, אבל הריח והטריות כשקוצצים אותה זה משהו מיוחד”.
מה בתפריט של יום שישי: “זה יום מאוד מגוון אצלנו. הבן הבכור שלי חייב דג סלומון ומשהו בשרי, ואני מוסיפה תוספות שמתאימות לכולם כמו תפוחי אדמה, כרובית, ברוקולי ועוד. הקושי הגדול הוא לדחוף את הכל לפלטה. בעיה אחרת היא שאחרי שהאוכל מונח על הפלטה הוא פחות טעים בעיניי. שום דבר לא יוצא טעים כמו בזמן שהוא מוכן”.
המנה הראשונה שהכנת: “זה ישמע מוזר. יש לנו בבית הוריי קינוח מאבוקדו, ומי שלא טעם אותו זה מאוד לא נשמע לו. זה אבוקדו טחון עם חלב סויה, לימון, סוכר ומיץ תפוזים. אני לא יודעת אם זה מתכון מספר או מהראש, אבל אנשים נורא נרתעים כשהם שומעים על זה לראשונה”.
המומחיות שלך: “עדשים. אין יום שאין בבית הזה עדשים”.
מה לא תסכימי לבשל או לאכול: “משהו לא כשר. זה לא נכנס יותר לבית שלי, אפילו שלא חזרתי בתשובה. זה לא יקרה יותר”.
מתכון לשבת: מרק עדשים
מדור אוכל מרק עדשים
המצרכים:
1 כוס עדשים שחורות מושרות (רצוי מונבטות)
1 כוס עדשים כתומות מושרות
1 בצל גדול
2 גזרים
2 קישואים
3 גבעולי סלרי עם עלים
1 חבילת כוסברה טרייה
3 כפות רסק עגבניות
1 וחצי ליטר מים רותחים
פלפל שחור, מלח גס ופפריקה מתוקה לפי הטעם
אופן ההכנה:
קוצצים את הבצל דק ומזהיבים בסיר בשמן זית. מוסיפים גזר וקישוא, חתוכים לקוביות קטנות. מוסיפים את רסק העגבניות, את העדשים, הסלרי הקצוץ והתבלינים ומערבבים היטב. יוצקים מים רותחים ומוסיפים את הכוסברה קצוצה. לאחר הרתיחה מבשלים כ-40 דקות עד לריכוך הירקות. טועמים ומתקנים תיבול. אם המרק סמיך מדי מוסיפים מים רותחים ומתקנים תיבול בהתאם.
בתיאבון!
שבת שלום
