גל כהן נבחר השבוע על ידי אשר אלון להיות המושיע התורן. לכאורה, מדובר בבחירה הגיונית למדי באיש מערכת: כהן היה עוזר המאמן בתקופת ניסו אביטן וקודם לכן היה גם יד ימינו של מנחם קורצקי. זאת ועוד, הוא גם הגיע מאימון קבוצת הנוער בה החל כעוזר מאמן. בחדר ההלבשה מיהרו לברך: ‘השחקנים מתים על גל ומה שהקבוצה צריכה בימים האלה זה לב, מישהו להילחם בשבילו. גל מכיר אותם מצוין ויעשה להם טוב’ (מתוך אתר ערוץ הספורט).
אינני חושד חלילה בחנפני הרגע מחדר ההלבשה, אם כי ייתכן והאהבה הזאת לא מתקיימת על פי עיקרון ההדדיות. השבוע, בתפר שבין עזיבת אביטן להכרזה על מינויו כמאמן זמני חדש, גל כהן נשמע פסימי באוזני מקורביו. מפיו של המיועד נזרקו משפטים כמו 'מה אני צריך את הכתם הזה', 'עמי וזאנה הזהיר אותי לא לגעת בתפקיד כרגע' ו'כשאשר אלון אמר לי שאני ויובל נעים מועמדים, אמרתי לו שאני בכל מקרה אהיה מאמן ראשי – אצלך עכשיו או במקום אחר בעוד חצי שנה'.
ואם זו המוטיבציה של איש מערכת, מה זה אומר על מצב המערכת? נכון, גם האופציות האחרות הן לא הגרויסע מציאה: אשמח אם יובל נעים יבוא להושיע, אבל רק מקטטת רחוב ולא מירידת ליגה, ואם באה לנו דודא לגניבת דעת טובה, עדיף כבר את גוטמן המקורי על פני הג’וניור החיוור. לכן, כמו שהבנתם, אין יותר מדי סיבות למסיבות במצבנו הנוכחי. ובכל זאת, נותרה עוד דרך פעולה אחת על מנת למצוא את האחד שבאמת מתאים לנו ובאמת רוצה בנו, אבל היא בעלת סיכויים כל כך קלושים למימוש, עד כדי כך שאשר אלון חייב לפעול בדיוק על פי סדר הפעולות הבא על מנת להוציאה לפועל:
1 לגשת לחנות כלי הנגינה הקרובה לביתו.
2 לרכוש גיטרה.
3 להניע את רכבו ולשים בווייז את כתובת המגורים של עמוס לוזון, בעלי הפועל ראשל”צ.
4 לשיר לו מתחת למרפסת בליווי מקהלת אולטראס אחוזה ולהמתין בסבלנות עד שלוזון יישבר למשמע צלילי: 'מ-נחם קור-צקי…מ-נחם קור-צקי'…
