התפשטות נגיף הקורונה בעולם גרמה לסגירה של רבים מנמלי התעופה, וכתוצאה מכך ישראלים רבים מצאו את עצמם תקועים במדינות כמו פרו, ברזיל ומקסיקו בלי יכולת לחזור ארצה. כדי להימנע מלהיתקע בחו"ל, צעירים רבים, במיוחד בדרום אמריקה, קטעו טיול אחרי צבא באמצע, כדי לחזור לארץ ולהתמודד עם המגיפה העולמית מביתם. גם שרון שטיין בת ה-21 מאבן יהודה, ביקשה לקטוע את טיולה באמצע, אך מצאה את עצמה תקועה במקסיקו ללא אפשרות לחזור לישראל.
"בהתחלה היינו אמורות אני וחברה שלי לעשות טיול אחרי צבא במזרח הרחוק", מספרת שרון, "תכננו אותו מושלם, הזמנו מלונות והכל, היינו אמורות להתחיל בפיליפינים בחודש פברואר את הטיול. אבל בגלל הקורונה, כולם לחצו עלינו לא לנסוע, ובסוף ביטלנו את הטיול במזרח, אבל שינינו מסלול ותכננו טיול חדש לדרום אמריקה, מקסיקו. לא חשבנו שזה יגיע גם לשם. נחתנו ב-27 בפברואר במקסיקו, והתחלנו את הטיול ברגל ימין, כרגיל, ללא הפרעות. אחרי כמה שבועות הגענו לאי שנקרא אולבוש, אי מהמם במקסיקו, אבל הייתה שם הרגשה של מוות. זה היה המקום הכי יפה שהייתי בו בעולם, אבל הרגשתי פחד ואימה. כל מי שהיה סביבנו היה ישראלי, וכולם דיברו על הלחץ של לחזור הביתה, ועל זה שסוגרים את השמיים. היינו במקום מהמם, אבל אפילו לא חשבנו על החוויה והנוף. אתה מרגיש כלוא בגן עדן. אנשים התחילו לעזוב את האי, ולקראת אמצע שבוע שעבר, נשארנו על האי רק ממש מעט ישראלים. המשפחה התחילה ללחוץ שנחזור הביתה, ובאמת הייתה לנו טיסה, אבל היא בוטלה. סגרו כבר את החופים באי, והחלטנו שצריך לעוף מהאי, אז חזרנו לפלאיה, שזה אזור מרכזי ליד האי, שם מנכ"ל סוכנות הטיולים "ריפלאיה" שדרכה נסענו לאי, נתן לנו לישון אצלו בבית, הוא היה ממש נחמד. המשכנו תוך כדי לחפש טיסות, אבל הן כל הזמן התבטלו, ואם אתה מזמין, אתה לא מקבל ישר החזר כספי. זה היה ממש בעייתי, לא ידענו מה לעשות".
"אתה מרגיש כלוא בגן עדן". שרון שטיין במקסיקו. צילום פרטי
אז איך בסופו של דבר הצלחתן לחזור?
"כתבתי איזשהו פוסט בפייסבוק, בו פשוט כתבתי 'הצילו', אמרתי לאנשים שאין לנו איך לחזור לארץ כי הטיסות כל הזמן מתבטלות, ולהפתעתי הוא קיבל המון שיתופים. פנו אליי המון ישראלים שהציעו לי את הבית שלהם במקסיקו למקרה שנמשיך להיתקע שם, ובסופו של דבר הגעתי בעקיפין לשגרירות ישראל במקסיקו דרך מכרה מהארץ בשם שרון שחר, אישה נפלאה שעזרה לנו המון. דרך השגרירות שמו אותנו ברשימת המתנה לאיזו טיסה שהייתה אמורה לחזור לארץ בחמישי שעבר, אבל לא ידענו אם יהיה לנו מקום, אמרו לנו לחכות בסטנדביי. הטיסה הייתה ב-10 וחצי בבוקר, ופתאום התקשרו אלינו ב-3 בבוקר ואמרו לנו שהתפנו שני מקומות. ארזנו מהר ועפנו לשדה התעופה".
איך הייתה ההרגשה בחזרה לארץ?
"הרגשתי כאילו מישהו עליון הציל אותי. אתה מרגיש שאתה תקוע, וברגע האחרון מחלצים אותך. הייתה הרגשה של תודה לאל שאני פה. זה מצחיק כי בדרך כלל שדה התעופה הוא מקום שוקק חיים, ועכשיו הוא היה שומם. הכבישים בחזרה הביתה היו ריקים, ממש יום הזיכרון"
שרון שטיין (מימין) וחברתה אור שדה במקסיקו. צילום פרטי
כששרון וחברתה חזרו לארץ ביום שישי האחרון, הן נכנסו לבידוד, על פי ההנחיות של משרד הבריאות. "אנחנו כרגע נמצאים בבידוד בדירה באבן יהודה ביחד", אומרת שרון, "אם אנחנו צריכות משהו, אז אנשים באים ושמים לנו על מפתן הדלת, והולכים. אנחנו חברות ממש טובות, אז אנחנו מסתדרות טוב ביחד".
אתן תחזרו לדרום אמריקה ותשלימו את הטיול?
"ברור, זו לא שאלה בכלל. כל מי שאני מכירה שהפסיק את הטיול באמצע, נשבע שהוא יחזור. אין דבר כזה".
צעיר נוסף שקטע את טיולו בעקבות התפשטות הנגיף הוא עמית אלפר מרעננה, שתכנן לטייל חודשים רבים בדרום אמריקה, אך בשל המצב נאלץ לחזור לארץ. "טסתי ב-10 בדצמבר לבואנוס איירס עם עוד שלושה חברים, לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה", אומר עמית, "טיילנו עד תחילת מרץ, אז הגענו כבר לברזיל, ללא הפרעה. אז פתאום התחילו שמועות על הנגיף, והבנו שיש גם נדבקים בברזיל. ואז גם התחילו שמועות על זה שמתחילים לסגור את השמיים בדרום אמריקה, ובכל יום התחלנו לפגוש עוד ועוד אנשים שאמרו לנו שהם סגרו כרטיס לארץ. בהתחלה חשבנו להיתקע בברזיל איזה שבוע שבועיים עד שזה יעבור, אבל אז הבנו שעוד ועוד מדינות נסגרות ונדבקות וזה משהו שלא הולך לעבור. זה היה אמור להיות טיול של חצי שנה לפחות, שנקטע אחרי שלושה חודשים".
עמית אלפר.צילום תומר שפי
הרגשתם שם את ההתפשטות של הוירוס? אנשים הסתובבו עם מסיכות?
"לא כל כך, לקראת הסוף כבר היינו באיזו עיירת גלישה בברזיל. דיברו על זה המון, אבל היינו קמים כל בוקר והולכים לים, לא הרגישו את זה כל כך, אבל דיברו על זה כל הזמן".
ההורים היו מעודכנים? ביקשו שתחזור?
"ההורים היו מעודכנים, הייתה כתבה על זה שסוגרים את פרו ויש המון מטיילים שאין להם איך לחזור, ואז זה יצר המון פאניקה בארץ, שבעקבות זה כל המטיילים התחילו לקבל טלפונים מההורים, או שההורים שלהם סגרו טיסות בלי לשאול אותם. גם אנחנו הבנו מהר מאוד שהמצב לא הולך להשתפר, הבנו שאם נישאר לא נוכל לטייל ולנוע ממקום למקום, אז לא היה טעם פשוט להישאר ולשרוף כסף במקום אחד. לשמחתי עזבנו בזמן, כי יש עוד אנשים שתקועים בחו"ל ואין להם איך לחזור לארץ".
עמית אלפר וחבריו. צילום תומר שפי
איך אתם השגתם טיסה?
"ביום שני שעבר סגרתי את הטיסה, שהייתה ברביעי. היא עלתה לי שלושת אלפים דולר בערך. אין ספק שהיא הייתה יקרה מאוד, אבל אי אפשר היה להשיג טיסות כמעט. המטוס היה מלא עד אפס מקום".
איך ההרגשה לחזור באמצע הטיול?
"זה דבר אחד שנקטע הטיול, שטיפה משבש את התכניות, אבל בדיבור עם רוב האנשים הבנתי שרובם מתכוונים להמשיך אותו, גם אני. דבר שני זה הבידוד שנכנסתי אליו, וזה די מבאס להסתובב עם כפפות ומסיכה בבית של ההורים. ארגנתי לפחות דירה בתל אביב לזמן קצר, שאעביר שם את הזמן של הבידוד. ההורים ממש שמחו שחזרתי, אבל לא יכולתי להגיד להם שלום כמו שצריך בגלל ההנחיות. למרות כל הבלאגן שיש בארץ, ההורים מעדיפים שהילדים יעברו את זה כאן ולא בחו"ל".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
