לפני שלוש שנים התחלתי להתקרב לדת. אחי דתי וכל הזמן הוא אמר לי 'בוא תראה, תקשיב ותנסה ללמוד'. האמת שבהתחלה פחות התחברתי, אבל לאט לאט זה בא. הרגשתי את החיבור הזה, חקרתי את הנושא והיום אני כבר נמצא באמונה שלמה. אומנם אני משחק כדורגל בשבת אבל אני מנסה לעשות הכל מלבד הנסיעה למשחק, אין מה לעשות עם החיידק הזה. אני מרגיש אדם יותר שלם עם עצמי היום בעקבות ההתקרבות לדת". למונולוג הזה אחראי המגן הימני של הפועל רעננה, עדי נמני, שנחשב לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם המועדון בשנים האחרונות. נמני בן ה-26 פתח גם לאחרונה סטודיו לאימוני כושר אישיים יחד עם גיל בלומשטיין ששיחק בעבר במועדון ("יש הרבה זמן פנוי כשמשחקים כדורגל"), כאשר האחרון יותר דומיננטי בניהול העסק.
"אחת המטרות שלי הן שיגיעו אליי כדורגלנים צעירים בתחילת דרכם שבא לי לקדם אותם ולספק להם את הכלים שאני לא קיבלתי בעבר", הוא מספר. "זה תחום שחייב שיפור בכדורגל הישראלי ואני רוצה להתפתח בתחום החשוב הזה".
המגן הימני בן ה-26, שהתחתן לא מזמן, התחיל את הקריירה בתור ילד בבית הספר לכדורגל של עודד מכנס במקום מגוריו קדימה, ובהמשך התגלגל למחלקת הנוער של מכבי נתניה, שם שיחק בעיקר בתפקידים התקפיים. נמני דואג לציין את יובל עזריה, שמאמן היום במחלקת הנוער של בית"ר טוברוק, כאיש שגילה, קידם ולקח אותו תחת חסותו בתור ילד. הוא מעיד על עצמו שהוא חובב טניס בשעות הפנאי וגם אוהב לבשל. חבריו מכנים אותו "אנדי" בגלל הקשר הקרוב שיש לו עם אחד מחבריו, סטייל צמד הטניסאים אנדי רם ויוני ארליך.
את נמני מלווה סיפור משפחתי קשה, כשאחותו מוגדרת כצמח מיום היוולדה ונמצאת במעון מיוחד. "אני נוהג לבקר אותה באופן קבוע", הוא מספר. "היא האחות הגדולה שלי, כאשר אני הקטן מבין ארבעה אחים. בכל פעם שאני הולך לשם זה נותן לי פרופורציות בחיים. לא הכל זה ניצחון או הפסד על המגרש".
למרות פתיחת העונה החלשה של הקבוצה, לנמני, לו זו העונה השביעית במועדון, יש מקום של קבע ב-11 של רעננה. ההחמצה שלו בהפסד 1:0 למכבי תל אביב עדיין יושבת לו בראש, כמו גם תחושת הפספוס הגדולה במועדון נוכח פתיחת העונה המאכזבת. "הייתי קרוב להבקיע מול מכבי אבל לצערי זה לא צלח, מקווה שבפעם הבא זה ייכנס", אומר נמני. "כקבוצה, אנחנו לוקים בסיומת שלנו וכרגע זה עוד לא מתחבר מספיק. יש לנו חלוצים מצוינים ואני בטוח שכשהם יתחילו לכבוש זה יגיע בצרורות. מנחם קורצקי מאמן מצויין, יש בינינו כימיה טובה כי זו לא פעם ראשונה שאני מתאמן תחתיו. אני שמח שהוא חזר אלינו והלוואי שיצליח".
פתחתם את העונה לא טוב, אחרי עשרה מחזורים מה אתה מסמן בתור המטרה העונה?
"קודם כל להישאר בליגה. זה הכי חשוב. מבחינה אישית, אני רוצה לעשות קפיצת מדרגה ולהגיע למועדון גדול. יש לי את היכולת לעשות את זה".
אם באמת תעזוב את המועדון בסיום העונה, מה לדעתך יזכרו ממך ברעננה?
"בסוף עונת העלייה שלנו מהליגה הלאומית הבקעתי שני שערים חשובים שלמעשה העלו את הקבוצה לליגת העל. בהמשך היו לנו הרבה מאבקי הישרדות. אני לא אשכח שברמת השרון עצרתי את יוסף אבו לאבן בדרך לשער, קיבלתי אדום והצלחנו להוציא 0:0. אם היינו מפסידים את המשחק הזה זה כנראה שהיינו יורדים ליגה. אשר אלון ניגש אליי בסיום המשחק ואמר לי 'זה כנראה האדום הכי טוב שעשית בקריירה שלך'. מעבר לזה, אני חושב שהטבעתי את חותמי גם בחלק החברתי במועדון".
רוצים להישאר מעודכנים?
אחרי שבע שנים במועדון, אתה יכול להגדיר את הפועל רעננה כבית שלך?
"לגמרי. רעננה זה מועדון שקט שנמצא במגמת שיפור. אם זה במגרש אימונים שהתחיל שיפוץ, אם זה בהתנהלות של אשר אלון ושאר חברי ההנהלה, מינוי דובר, הקפדה על תזונה נכונה, פעולות שנעשו כדי שיגיע יותר קהל, זה משהו שלא היה לפני כן".
עם יד על הלב, למועדון כמו הפועל רעננה, ללא קהל משמעותי וללא איצטדיון ביתי, יש מקום בליגת העל?
"כן, במיוחד בליגת העל שלנו שרוב הקבוצות הן ללא עם קהל גדול. אם נעזוב את חמש-שש הקבוצות הגדולות, ממוצע הקהלים של שאר הקבוצות עומד על 1,000 אוהדים למשחק. עכשיו מתחילים אצלנו בבנייה של תשתית אוהדים מלמטה ובשנים האחרונות יש התקדמות. זה מאוד מבאס שאין לנו אצטדיון ביתי, אבל זה עדיין לא אומר שאין לנו מקום בליגת העל".
מה החלום שלך?
"לשחק במועדון גדול ולהיות המגן הפותח של נבחרת ישראל".
הפועל רעננה תישאר בליגה?
"חד משמעית – כן".
