לצד מדיניות שר החינוך והמרוץ אחר סימון V על לימודי חמש יחידות מתמטיקה ואנגלית, תיכון 'דור' בהרצליה מוציא לחיים האמיתיים תלמידים שברובם לא מצאו את עצמם במערכת החינוך הפורמלית ויש שיטענו, הפחות מותאמת לזמננו. וזאת באמצעות תכניות לימוד מקוריות וחשיבה מחוץ לקופסא.
אני פוגשת את המנהל, רון פולק, בחור צעיר בן 34, ויוצאת איתו לסיבוב בבית הספר שבשכונת נווה עמל, במהלכו הוא מתעניין בשלום התלמידים בהם אנו נפגשים. מפתיע לראות שהוא מעודכן בנוגע לדברים שונים כמו לזמן ההגעה של כל אחד ואחד מהם. התיכון עושה רושם של מקום אינטימי ומשפחתי, והקירות בין חדר האוכל לחדרי התרפיה באומנות והכיתות השונות מקושטים ביצירות של התלמידים.
פולק מספר שתלמידי כיתות י' חזרו לפני כשבוע ממסע במדבר של שלושה ימים בו ניווטו בעצמם (בלי טלפונים!), בישלו וישנו תחת כיפת השמיים ללא אוהלים.
כאמור, בתיכון דור לומדים קצת אחרת. ספרות לומדים בשיטת PBL (למידה מבוססת פרויקטים) במסגרתה לומדים את היצירה הספרותית סביב תערוכה או יצירת אומנות, ותחת כותרת ערכית כלשהי. היסטוריה לומדים התלמידים תחת תכנית בשם "סחלב" (סקרנות, חשיבה, למידה בהנאה), במסגרתה דנים בסוגיות ערכיות, משלבים חקר והופכים את ההיסטוריה לרלוונטית.
"זה חלק מהתפיסה" מסביר פולק. "אנחנו שמים דגש על שלושה חלקים: החלק הרגשי, החלק החברתי – ערכי והחלק הלימודי. לשנן ולהקיא במבחן זה כבר לא רלוונטי ולא מעורר עניין אצל התלמידים. המטרה שלנו היא להפוך את הפדגוגיה לחדשנית ורלוונטית. אנחנו נותנים לתלמידים לצמוח מתוך החזקות שלהם, אם זאת מגמת איפור שבה התלמידים עושים דברים פשוט מדהימים, מגמת אומנות, להקת בית הספר, תכנית בשיתוף המרכז הימי בהרצליה בשם "זורמים לים" בה יוצאים פעם בשבוע ומתמודדים עם אתגרים דרך הים ועוד. תלמידים שמגיעים לפה הרבה פעמים לא מאמינים שהם יכולים להצליח או בכלל להיות תלמידים. לרוב הם נתקלו בכל מיני קשיים ואתגרים במוסדות חינוך קודמים, ובית הספר מאפשר להם להצליח, להביא את עצמם לידי ביטוי ולהאמין בעצמם".
ב"דור" לומדים בכיתות קטנות של 15 תלמידים. המחנך מלווה את הכיתה לאורך שלוש שנות התיכון והוא כמו חבר קרוב לתלמידים שלו. "הצוות כאן מאוד מיוחד וזה המשאב העיקרי של בית הספר. כל היוזמות שיש כאן הן של אנשי צוות", מסביר פולק. "ברגע שאיש צוות מביא את הייחוד שלו זה מדבק, כי זה סוחף את התלמידים".
"אנחנו מפעילים את תיכון 'דור' כהזדמנות נוספת לתלמידים שנפלטים מבתי הספר הרגילים", מסביר ראש העיר, משה פדלון. "שם יש להם הזדמנות לעלות על דרך המלך. בית הספר קלט כ-131 תלמידים. החבר'ה האלה מסיימים 12 שנות לימוד והשנה סיימו 18% מהתלמידים בגרות מלאה והיתר תעודה טכנולוגית. בשנת הלימודים הנוכחית אנחנו צופים שכ- 30% יסיימו בגרות מלאה וזה הישג מצוין. כך אנחנו מצילים ומשאירים תלמידים רבים במערכת החינוך וזאת ההצלחה שלנו". פדלון מספר שאחרון התלמידים אינו נושר ממערכת החינוך, אלא מגיע אליו למשרד ומשם לתיכון 'דור'. "לפני כחודשיים נודע לי על בחור שנפלט מתיכון הראשונים ולא רצה להמשיך לשום מסגרת. ביקשתי להביא אותו אלי ושעה ארוכה שכנעתי אותו להגיע לתיכון 'דור'. בהתחלה הוא הביע התנגדות ולא רצה לשמוע. קראתי לו פעם נוספת ואז הוא כבר השתכנע. הסברתי לו שללא לימודים אין לו עתיד ומאז אני במעקב אחריו כל שבוע באמצעות שיחות עם המנהל".
מה קורה כשתלמיד מחליט לעזוב גם את 'דור'?
פולק: "היה לי תלמיד שהחליט שהוא רוצה לעזוב את הלימודים בי"א'. הוא רצה לעבוד ועבד כשליח. כל המאמצים שעשינו כצוות לא עזרו, אם זה לבוא הביתה, לדבר עם ההורים ולהפוך את העולם כדי שיישאר. בשלב כלשהו החלטנו שאנחנו מערבים את הכיתה. בוקר אחד כל הכיתה התייצבה אצלו בבית בשמונה בבוקר, לקחה אותו לבית הספר ואמרה לו: "אנחנו לא מוותרים עליך". וזה מה שהחזיר אותו. הוא סיים פה י"ב וזאת הייתה נקודת המפנה. הרבה פעמים לחלק החברתי ולתלמידים יש כוח מאוד גדול וזה אחד הדברים שאנחנו שמים עליו דגש ובונים יחד איתם".
"הייתי מסיים ללמוד בארבע-חמש וממשיך לעבודה עד 12 בלילה"
שבח לאל שעובי, תושב הרצליה בן 20
שבח לאל שעובי. צילום עזרא לוי
שעובי הוא בוגר תיכון 'דור' וכבר מלמד בו מתמטיקה שישה שיעורים בשבוע. בקרוב יסיים תואר הנדסאי חשמל בעתודה וימשיך לשירותו הצבאי.
"אפשר להגיד שמכיתה ה' כבר לא למדתי. אני הקטן מבין עשרה אחים והיינו ילדי שכונה. אחי שגדול ממני בשנה וחצי ואני מאוד קרובים. כשהייתי בכיתה ד' סבתא שלי נפטרה וההורים התגרשו כך שהיינו במשבר מאוד גדול ובכיתה ו' כבר היינו לגמרי מחוץ למסגרת של הלימודים. מרדנו ולא הקשבנו. לבית הספר הייתי מגיע יום כן ויום לא. לקראת סוף החטיבה נסענו אני, אחי ואימא שלי לאחותי הגדולה בלוס אנג'לס וראינו את העולם. זה עזר לנו להתבגר כי הבנו שם שאם אנחנו רוצים להצליח בחיים אנחנו צריכים ללמוד ולהשקיע, ששום דבר לא יגיע אלינו בכפית של זהב.
"לאחר חטיבת הביניים התקבלתי לתיכון אחר בהרצליה אבל שם הגעתי למסקנה שלא אצליח להוציא תעודת בגרות. אז כבר רציתי מאוד ללמוד חשמל ולהגיע ללמוד בעתודה. עברתי ל'דור' והתחלתי ללמוד במסגרת של לימודים לבגרות מלאה, הייתי לומד המון ומקבל המון שיעורים פרטיים. בית הספר העניק לי שעות לימוד נוספות. בכיתה י' הייתי נשאר 3-4 שעות אחרי כולם בתום הלימודים ולומד מתמטיקה. הייתי מסיים ללמוד בארבע-חמש וממשיך מהלימודים לעבודה, שם הייתי עובד עד 12 בלילה.
"לבסוף סיימתי חמש יחידות מתמטיקה בציון גבוה. הייתי התלמיד היחיד במגמת חשמל, ובית הספר חיפש במיוחד עבורי מורה לחשמל ומכיוון שלא נמצא אחד כזה הוא הביא לי סטודנט להנדסת חשמל ששימש לי בעצם מורה פרטי. כך סיימתי את לימודי במגמה עם ממוצע של 99 ב-11 יחידות לימוד. אני זוכר שהייתי מתקשה לקום בבוקר והמחנכת שלי שגית הייתה משגעת אותי, מצלצלת אלי בכל בוקר ומעירה אותי. הייתה פה מן אחווה כזאת, תמיד המורים הסתכלו מגובה העיניים".
"היו לי סטיגמות רעות, חשבתי שיש פה ערסים ושלא אלמד"
אלין ג'רסי, בת 18, תושבת הרצליה
אלין ג'רסי. צילום עזרא לוי
"מאז שהתחלתי ללמוד הייתי תלמידה טובה. בכיתה ז' אפילו נכנסתי לכיתת מצוינות שנקראת 'כיתת עתיד' בחטיבת הביניים 'יד גיורא', אך לאט לאט בכיתות ח' ו-ט' התחיל פתאום להתפקשש לי משהו. הכרתי בן זוג, שהיום אנחנו כבר חמש שנים ביחד, הכרתי חברות חדשות ומשהו בגיל ההתבגרות פשוט בלבל אותי. התחלתי פתאום לצאת משיעורים ואפילו לא להגיע בכלל לבית הספר. במשך שנתיים לא למדתי בכלל, זה לא עניין אותי, ואז כשרציתי להתקבל לתיכון, נתנו לי רק אפשרות אחת – תיכון 'דור'. מאוד רציתי ללמוד בתיכון 'הראשונים', אבל לא יכולתי בגלל הציונים ונאמר לי שבמידה ואקבל ציונים טובים במחצית הראשונה ב'דור' אוכל לעבור לתיכון אחר. היה לי מאוד מאוד קשה, לא רציתי להגיע לכאן בכלל. היו לי סטיגמות רעות על בית הספר. חשבתי שיש פה ערסים ושלא אלמד.
"הגעתי לכאן בלי רצון בכלל ורק במטרה אחת – לעבור את חצי השנה הראשונה עם תעודה טובה ולעוף לתיכון אחר. התחלתי ללמוד והמורים פה היו מדהימים. במשך השנה הראשונה רון היה המחנך שלי ופשוט הצטיינתי. הייתי בהלם מעצמי, קיבלתי כאן כלים שמאוד עזרו לי. המורים לא ויתרו עלי. הם ראו שיש לי פוטנציאל, עזרו לי ונשארו איתי עד שהבנתי את החומר, אפילו אם זה היה בנפרד או בשעות שלאחר הלימודים.
"כשסיימתי את חצי השנה הראשונה, היה לי כל כך טוב כאן שכבר לא רציתי לעזוב. הרגשתי שבית הספר הוא כמו משפחה. המורה כאן מכיר את התלמידים שלו במאה אחוז. בבית ספר אחרים מצפים שתלמיד ילמד כמו חייל ויוציא ציונים מסוימים, כך שיש תלמידים שפשוט נעלמים. איתי בחטיבה היו תלמידים שהצליחו מאוד בלימודים והמשיכו לתיכון אחר אבל יצאו משם בלי כלום כי היה מאוד קל לפספס אותם שם, ואני יצאתי עם תעודת בגרות והצטיינות".
רוצים להישאר מעודכנים?
"אני רוצה להיות שחקנית ומעולם לא ראיתי מכאן דרך לזה, אבל המחנכים שלי, רון ונורית, תמיד תמכו בי. הם אהבו את הרעיון ואמרו לי תמיד שאני חייבת להשקיע פה בלי שום קשר לחלום. התיכון נתן לי כלים להתמודד עם החיים. בכיתה י' התחלתי אולי עם ביטחון מופרז כלפי חוץ, אבל מבפנים ממש לא היה לי, ופה לימדו אותי לעמוד על שלי, להגיד מה אני באמת חושבת ולא להתבייש. אלה כלים שיעזרו לי גם בתור שחקנית. בית הספר הזה מדהים והיום אני ממליצה להרבה אנשים לבוא ללמוד פה".
