שנה עברה מאז שלי עמרמי בוזגלו ז"ל, עורכת דין מצליחה, פעילה חברתית וציבורית מוערכת בכפר סבא, שמה קץ לחייה והותירה אחריה חברים, משפחה ותושבים רבים עם כאב גדול. ב־8 בדצמבר 2016, ביום הולדתה ה־49, קפצה עמרמי בוזגלו מהקומה התשיעית של מלון ישרוטל טאוור בתל אביב. היא נלקחה לבית החולים איכילוב, ולפנות בוקר נפטרה.
עד היום מתקשה משפחתה להבין את הסיבות שהביאו את עמרמי בוזגלו לקבל את ההחלטה הטרגית. באותה עת היא היתה, לפחות כלפי חוץ, בשיא פריחתה: נבחרה ליושבת ראש הנהגת הורים בכפר סבא, החלה לכתוב את הדוקטורט שלה בפסיכולוגיה, חזרה מטיול בלונדון ומערכת היחסים שלה עם בעלה הפרוד צ'רלי בוזגלו היתה במגמת שיפור.
"יש בי כעס עצום עליה", אומר אביה, עו"ד ברוך עמרמי, "איך ייתכן שהילדה שלי, בת 49, בוגרת, דעתנית, חכמה, הולכת ועושה דבר כזה במקום לחפש עזרה או לפנות להורים שלה. איך את עושה דבר כזה נואש? זה אבסורד, זה לא ייתכן. עד היום זה לא מסתדר עם מי שהיא היתה ועם הפעילות שלה והמטרות שהיו לה בחיים".
שלי עמרמי ז"ל עם אביה ברוך בטיול
לעמרמי בוזגלו ז"ל ובעלה צ'רלי בוזגלו שני בנים: רז, בן 21 ודן, בן 16. היא עבדה במשרד עורכי הדין של אביה כעורכת דין לענייני מסים ונדל"ן. היא היתה בעבר חברת מועצת עיריית כפר סבא, פעילה חברתית מוכרת בעיר שפעלה רבות למען נשים וקידומן, ובחודש שלפני מותה נבחרה כאמור לתפקיד יושבת ראש הנהגת הורים המקומית. בילדותה למדה בבית הספר היסודי ברנר ובהמשך בתיכון כצנלסון. בצבא שירתה כמדריכה לידיעת הארץ. עם שחרורה היא הלכה ללמוד משחק בבן צבי, שם גם הכירה את בעלה לימים צ'רלי. לאחר שנת לימודים אחת החליטה שלימודי המשחק לא בשבילה וטסה ללמוד משפטים בקרדיף שבאנגליה.
"שלי תמיד יודעת להתמודד עם הכל, גם אם קשה, ולא להתלונן", אומר אביה ברוך, "אז היא טסה לאנגליה וחיה שם במשך שלוש שנים וחצי. היא התמודדה לבד עם שפה חדשה, תרבות חדשה ולימודים, ומעולם לא התלוננה על בעיות או שקשה לה. זו תכונה שאפיינה אותה תמיד – לא להתלונן ולא לקטר".
כששבה ארצה היא עבדה במשך תקופה כעורכת דין באגף המכס והמע"מ בתל אביב, ובהמשך הצטרפה למשרדו של אביה בכפר סבא. היא עבדה איתו עד ליום מותה, במשך 16 שנים. "יש ילדים שבאים לעבוד בעסק של הוריהם ומחרבים אותו, ויש ילדים כמו שלי שמרימים את העסק ומעצימים אותו", אומר ברוך, "היא עשתה את זה בעיקר בגלל היחס המופלא שלה לאנשים. היא יודעת איך להתחבר לכל אדם. לצערי, על חלק מהדברים שעשתה למען האחר שמעתי רק לאחר מותה. נשים רבות מגיעות אלי למשרד עד היום רק כדי לדבר על שלי ועל מה שעשתה למענן. הן באות לכאן, למקום שבו שלי עבדה, כדי לנסות ולספוג ממנה כמה שניתן. היו לארבעתנו – אני, אשתי שלומית, שלי ואחיה אמיר, כאלה יחסים טובים ששולמית פחדה שמישהו ישים עלינו עין הרע חלילה. הרגעים שאליהם אני הכי מתגעגע הם סיום יום העבודה, שהיינו הולכים הביתה חבוקים ומסכמים את היום שהיה".
את הבשורה על שאירע לשלי קיבל ברוך בשעות הצהריים, כשהיה במשרדו. נאמר לו שבתו פצועה קשה. הוא אסף את שני בניה ויחד נסעו לבית החולים. "שלי הייתה מחוסרת הכרה ומונשמת, עד לרגע מותה בשלוש לפנות בוקר", מספר ברוך, "זה היה הלילה הכי נורא בחיי. זו הייתה עבורי תדהמה מוחלטת כי זה היה הדבר האחרון שציפיתי משלי, ששלי תעשה דבר כזה, שהיא תתאבד, ולא משנה באיזה סיטואציה נפשית היא הייתה. הרי כל המטרה שלה היתה לעודד אנשים ונשים ולחזק אותם. היא הייתה אומרת להן 'אל תתרגשו', 'תהיו חזקות'. אז לא ייתכן שדווקא היא תתאבד. לא ייתכן שאישה שמעודדת נשים במצוקה ועוזרת לכולם לא עוזרת לעצמה.
עו"ד ברוך עמרמי
"היא הייתה בתקופה טובה, היה לך חזון של מה צריך לעשות ואיך לקדם דברים. התפוקה שלה הייתה בשמיים, תומכת בכולם ובכולן. לכן זה כל כך בלתי נתפס. קשה להבין את זה. עד היום אני נמצא בכאב ותהייה ובמין כעס מסוים על איך עשית את זה. מאז מותה אני מעסיק עצמי כל הזמן ב'למה', למה עשית את זה. זה מדיר שינה מעיני. יש לילות רבים שקשה לישון, קשה לתאר את האובדן שהולך לך ילד. משהו בי השתנה, התנפץ, אני כבר לא אותו בן אדם. בשנה האחרונה הבנתי שאת הסיבה להתאבדות שלי לקחה איתה לקבר, הבנתי שלפעמים, גם כשהילדים במצוקה נוראית, ההורים יהיו הגורם האחרון שהם יפנו אליו, אם בכלל. אבל אני, האבא, נותרתי עם תחושה גדולה של החמצה, למה לא פנית אלי?".
רוצים להישאר מעודכנים?
ב־8 בדצמבר התקיימה אזכרה לשלי, בנוכחות של כמה מאות אנשים. חברים ובני משפחה נשאו דברים וחברתה הטובה מישל שטיין טיר הזכירה לראשונה את הוואטסאפ האחרון משלי. "היא כתבה משהו בסגנון 'אני מרגישה שאני מאבדת את שפיות דעתי' וזהו", מספרת שטיין טיר, "לאורך כל השנה הזו פתחתי כל דלת אפשרית וניסיתי למצוא הסברים להתאבדות שלה, ולא משנה כמה ואיפה חיפשתי תמיד הגעתי לשורה התחתונה של 'איך יכולת לעשות דבר כזה?'.
שטיין טיר, בת 50, תושבת כפר סבא, נשואה פלוס שניים, חוקרת תקשורת ומרצה לרטוריקה מול קהל ומצלמה, מכירה את שלי כבר 45 שנה, מאז נפגשו בחוג הבלט של שולמית ספיבק בכפר סבא. "היינו שלישייה של חברות טובות, ביחד עם ללי (הילה קידר), והיחסים בינינו התגברו בעיקר לאחר תקופת הצבא", היא מספרת, "היינו מדברות על הכל, אבל דווקא בחודש האחרון לפני מותה, בנובמבר, דיברנו פחות כי היינו מאוד עסוקות. מאז מותה אני כל הזמן חושבת על איך להמשיך את החזון של שלי ולכן הקמתי את ה'חברות של שלי' – מיזם חברתי שיעשה בדיוק את מה ששלי האמינה בו – קידום של נשים".
בסוף החודש והשנה, ב־31 בדצמבר, ייצא לדרך המיזם החברתי 'החברות של שלי', שיוזמת שטיין בשיתוף מחלקת הנוער של עיריית כפר סבא. מטרתו להעניק הכשרה ייחודית בנושא תקשורת ומגדר לנערות בעיר. "במשך כל השנה חשבתי איך מנציחים אישה כזו. אני ושלי ניהלנו שיחות רבות על פמיניזם וקידום נשים, ורציתי להמשיך ולהעצים את נשות כפר סבא בדיוק כפי ששלי חלמה ורצתה לעשות. אז יזמנו את התכנית הזו לזכרה של שלי, שמיועדת לתת לנערות הכשרה בתחום של רטוריקה, מגדר ופמיניסם ולהעניק לנערות בעיר כלים לשיפור הביטחון העצמי שלהן וכישורי חיים שישפיעו על חייהן. אחת המטרות שלנו היא שהן תעברנה את המסרים שהן לומדות בתכנית לבני נוער בגובה העיניים, וככה ישפיעו עליהם וינגישו להם את הנושא של שוויון מגדרי כבר בגיל הזה. עבורי, הפרויקט הזה הוא סגירת מעגל. לא לכאב על האובדן של שלי שילווה אותי תמיד, אלא הנחלת החזון של אישה גדולה מהחיים".
