בית משפט המחוזי בחיפה פסק אתמול (ג') כי עמותת שלומית – עמותה להפעלת מתנדבים לשירות הלאומי, תשלם 2.243 מיליון שקל פיצויים, בנוסף להחזר הוצאות ואגרות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לאביה של ענבל שגב, שנפגעה אנושות ב-10 במאי 2008 בשריפה שפרצה בדירה ברחוב ששת הימים 5 בכפר סבא ונפטרה כשבועיים לאחר מכן בבית החולים תל השומר.
שגב, בת 21 במותה, הייתה מדריכה מתנדבת בכפר אונים, פנימייה לחוסים בכפר סבא במסגרת השירות הלאומי שלה. היא שוכנה, יחד עם מתנדבות נוספות, בדירה ששכרה העמותה מבעליה, עידו רוזנר. באותה השבת, בה נשארה בדירה מבלי להודיע לאיש מהעמותה על החלטתה להישאר בדירה ולא קיבלה אישור לעשות זאת, פרצה אש בסלון הדירה ושגב נפגעה אנושות בריאותיה ובנוסף סבלה מכוויות. ב-28 במאי היא נפטרה כאמור בבית החולים.
אביה תבע תשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה ולמשפחה בעקבות מותה הטארגי של בתו מעמותת שלומית, כלל חברה לביטוח והרשות הארצית לכבאות והצלה ומגן דוד אדום. הוא טען נגד התנהלות המוקדנית שקיבלה מהמנוחה דיווח ראשוני על השריפה, ונגד תיפקוד אנשי מגן דוד אדום לאחר מכן. כמו כן, הוגשה התביעה גם נגד בעל הדירה.
"אין מחלוקת בין הצדדים כי השריפה בדירה החלה בסלון וכי אין קביעה מכרעת או מוכחת מה הביא לפרוץ השריפה", כותבת בפסק הדין השופטת ישראלה קראי-גירון, "כמו כן אין מחלוקת כי השריפה התפשטה במהירות מסלון הדירה לחלקיה האחרים וכי כל פתחי הדירה למעט חלון אחד במטבח היו מסורגים. בנוסף אין מחלוקת כי המנוחה חולצה מהדירה על ידי אנשי כוחות ההצלה כשהיא ערומה ומחוסרת הכרה לאחר שנמצאה שכובה על רצפת חדר האמבטיה של הדירה".
מפסק הדין ניתן להבין כי שגב התקשרה למוקד מד"א (101) והמוקדנית ניהלה איתה שיחה בת שתי דקות, לאחריה נותקה השיחה והקשר לא חודש. מד"א הם שהזעיקו את כיבוי האש. חלפו מקסימום 20 דקות ממעוד קבלת הדיווח הראשוני על השריפה ועד ששגב חולצה מהדירה וקיבלה טיפול רפואי.
מי שהעיד מטעם מד"א במשפט הוא מתנדב במד"א, שנכנס לדירה בסריקה השנייה שביצעו הכבאים, לאחר שבסריקה הראשונה לא מצאו הכבאים את שגב ולאחר שהמוקדנית הפצירה בהם שוב לחפש אחריה. שגב נמצאה אז שוכבת בחדר האמבטיה, וחולצה.
המנהל האדמיניסטרטיבי בעמותה, פיני שטרית, טען בבית המשפט כי לא נעשתה בדיקת בטיחות לדירה בטרם זו אוכלסה על ידי המתנדבות וכי הרכזת הונחתה רק לבדוק אם יש סורגים משום שמדובר בדירת קרקע. לא נאמר כי הרכזת הונחתה לבדוק אם הסורגים נפתחים וכיצד. מנכ"לית העמותה, ארנה קוטלר, אישרה בעדותה כי רכזת המתנדבים הפעילה פיקוח לא הדוק על המתנדבות. בנוסף היא אישרה כי בתחילת מאי הוכנס בעמותה נוהל המחייב ביצוע בדיקה על ידי איש טכני בכל הדירות אחת לחודש, אבל איש לא יכול לאשר שבדיקה כזו התבצעה בדירה הזו.
השופטת דחתה את התביעה נגד מד"א ושירותי הכבאות, אולם קיבלה את התביעה נגד עמותת שלומית. "אני סבורה כי הוכח במידה מספקת שפעולות ההצלה שביצעו הן מד"א והן שירותי הכבאות היו סבירות ומהירות ולא היה בהם התרשלות או עיכוב מיותר", כותבת השופטת.
בעניין הביקורת על התנהלות המוקדנית בשיחה כתבה: "אני סבורה כי החלטת המוקדנית להעדיף ולתשאל את המנוחה מתוך ניסיון לקבל פרטים מירבים אודות מיקום האירוע ומיקום המנוחה בדירה, על פני מתן הנחיות אחרות, שספק אם היה נדרש לתיתן כאשר זו לא מכירה את זירת האירוע, הינה החלטה נכונה בנסיבות העניין. אני סבורה כי במועד בו התקבלה השיחה מהמנוחה מתן הנחיות כיצד להתנהל בשריפה לא היה מועיל, הן מבחינת הבנתן על ידי המנוחה, לאור מצבה ומצוקתה, כפי שנשמעו גם בשיחה, והן מבחינת יעלותן למניעת התוצאה הטראגית".
מנגד, העבירה השופטת ביקורת חריפה על התנהלות העמותה: "אני סבורה כי התרשלות העמותה באה לידי ביטוי בהליך בחירת הדירה, בו נקבעו, ללא בדיקה מספקת כי היא מתאימה לצרכי המתנדבות האמורות לדור בה… כך גם לא נבדקו ענייני בטיחות אלמנטריים כגון מנגנון פתיחת הסורגים בדירה… היה גם צורך לבדוק קיומם של סיכונים אחרים בדירה כמו תקרת עץ. גם הימנעות מאספקת אביזרים חיוניים כמו מטף כיבוי אש מהווה לטעמי התרשלות".
השופטת דחתה את טענות העמותה לפיהן האסון לא היה מתרחש לו שמרה המנוחה על הוראות התקנון ולא הייתה נשארת בסוף השבוע בדירה. "העמותה גם לא הוכיחה קיומו של תקנון ספיציפי עליו חתמה המנוחה… החלטת המנוחה להישאר בדירה כדי להיות זמינה לטפל בחוסה אותה הדריכה בפנימייה לאחר האירוע הקשה אותו חוותה, הייתה החלטה נכונה וסבירה ותואמת לגמרי את הנדרש ממתנדבים אכפתיים, אמינים וחרוצים בהם מעוניינת העמותה".
תגובת מנכ"לית עמותת שלומית: "טרם קיבלנו את פסק הדין, אנו נלמד אותו ונפעל בהתאם. הבטיחות של המתנדבים הייתה ותהיה נר לרגלינו. אנו משתתפים בצער המשפחה".
עו"ד דורון מוזס ממשרד י.ז. נחשון ושות' שייצג את משפחתה של שגב אמר: "אנחנו חושבים שפסק הדין הוא טוב. בית המשפט קבע שהעמותה שהפעילה את נערות השירות הלאומי וסיפקה עבורן את הדירה בכפר סבא, התרשלה בטיפול בדירה ולכן המשפחה זכאית לפיצוי ממנה. היו להם בעיות חשמל בדירה והראיות הובאו בפני בית המשפט. כל הדרישות הבסיסיות כמו מטף כיבוי, סורגים שניתן לפתוח, הדרכות אש למי שנשאר במגורים – כל אלו לא היו. עוד היא קבעה בעניין השיחה עם מד"א שלא נכון היה להגיב כמו שהגיבה הטלפנית אולם בשורה התחתונה זה לא מה שגרם למותה של ענבל. גם הטענות נגד כיבוי אש נדחו.
"אבל אני רוצה דווקא לדבר על ענבל. אחת הטענות הכי מקוממות מבחינתי של העמותה, שאסור היה להן להישאר בשבת, ולכן זה על אחריותה ולכן הם אינם צריכים לשלם. אם תקרא את פסק הדין תבין מי זו הילדה הזאת ענבל. היא התנדבה במעון ואחת הילדות שהיא טיפלה בה יצאה לבילוי בירושלים ונאנסה. אותה ילדה התקשרה לענבל ביום חמישי בלילה. ענבל נשארה איתה כל הזמן בטלפון, ביררה איפה היא נמצאת, נסעה ביוזמתה לירושלים, לקחה אותה למשטרה וטיפלה בנושא ואז החזירה אותה בחזרה למעון. היא נשארה שם עד שעשו את התחקיר. היא דיברה עם חברה שלה בלילה מהמעון והיא הייתה פשוט שבורה. היא החליטה ללכת לישון בדירה במשך הלילה. על המעשה הזה שהיא עשתה – העמותה טוענת נגדה שהיא לא זכאית לפיצוי כי היא הפרה במרכאות איזשהו כלל של העמותה להישאר בליליות. לכן האב כואב. הוא רואה את הבת שלו מתפקדת כמלאכית ולא יוצאת הביתה כדי לדאוג לאחרים ובסוף זו הטענה נגדה? זו טענה שאני הייתי כעורך דין מתבייש לטעון. הם היו צריכים לקחת אחריות מראש. בסוף בית המשפט ראה את זה".
