האם עיריית כפר סבא מצנזרת את מתנדבי הטלוויזיה הקהילתית ולא מאפשרת להם להתבטא ולהעביר לעיתים גם ביקורת בנושאים שאינם נוחים לה? תושב העיר צביקה שוורצמן, המתנדב מזה כשנתיים בטלוויזיה הקהילתית, ביקש לשדר שתי כתבות שונות שיצר. לטענתו, מנהלת אגף הרווחה רוזי נוימן פסלה אותן משידור והראתה לו את הדלת החוצה, מכיוון שהללו לא היו נוחות לעירייה. יחד איתו עזבה גם מתנדבת אחרת בקבוצה, ציפי איזראלוב.
"עשינו כתבה אחת לפני כשנה וחצי בערך על דרי הרחוב בעיר", מספר שוורצמן, "יש גם בעיר כאלה שגרים ברחוב כי הם לא מסוגלים לקיים את עצמם. צילמנו כתבה על תושב שמתגורר באוטו שלו ובאנו עם זה לאגף הרווחה, שהם בעצם הבוסים שלנו בטלוויזיה הקהילתית, ואמרנו שאנחנו רוצים לשדר את זה. בפגישה עם רוזי ומחזיק תיק הרווחה מתי פז הם סירבו. אמרו לי שאם אשדר את הכתבה הזאת יסגרו את הטלוויזיה הקהילתית. כתבה שנייה עשינו על 'תיאטרון עדות' של מאיה ועזרא דגן (עמותה שמטרתה קידום, פיתוח והפצה של פרויקטים חינוכיים המפגישים ניצולי שואה עם דור שני ושלישי; א.א). מצאנו שיש סיכוי שהילדים עלולים להפגע מכך רגשית, שהם פשוט צעירים מדי לדבר הזה. אלו תלמידי שכבה ח'-ט' שבעלי מקצוע הודו שזה לא מתאים להם. באגף הרווחה ראו את הכתבה והודיעו לנו שאנחנו לא משדרים את זה. רוזי בעצמה איימה שהיועץ המשפטי יתבע אותנו אישית. הכתבה השלישית שעשיתי על יער אוסישקין טענתי שהעירייה היא זו שאישרה את כריתת 174 העצים. אותה כבר לא הבאתי להם והעליתי בעמוד הפייסבוק שלי. זה לא מתאים להם".
שוורצמן, בן 70, נשוי עם ילדים שימש כמידען במקצועו. לטלוויזיה הקהילתית הצטרף, כמו שאר המתנדבים בה, כדי שיהיה לו עיסוק נוסף מעניין. "החברים האלה כולם קשישים, אני בגיל 70 מהצעירים שם. בשבילם זה כמו מועדון. לרוב חברי הקבוצה אין עניין לתקוף את העירייה, גם אם ירשו להם. לכן, לעומתם, נחשבתי שם לאחד מאוד חריף. אני וציפי נחשבנו לחריגים. ברור שכל עוד עשיתי כתבות 'נחמדות' לא היו טענות נגדי. למשל, הכתבה על סגירת ארגון הפרטיזנים. או הכתבה 'בר מזל' שמספרת על רגע ההצלה של שלושה שורדי שואה, שניים מהם מכפר סבא. הייתה גם הכתבה 'מחווה לפיליפ' על פארק כפר סבא ועוד ועוד. את הכתבה על הפארק העירייה משדרת נון סטופ באתר שלה. אבל בשלב מסוים היה לי יותר מעניין לעשות כתבות נושכות, כי מי רואה את הטלוויזיה הקהילתית. כששואלים איפה הכתבה תשודר אני אומר בערוץ 98. אומרים לי איפה זה, מי צופה בזה. אז צריך להראות גם צדדים נוספים, לא רק ללטף".
איך אתה מרגיש עם זה שהראו לך את הדרך החוצה?
"זה רע מאוד שלא מאפשרים חופש ביטוי מלא. לפני הבחירות שאלנו את כל המועמדים וכולם אמרו שצריך חופש ביטוי. רק לפני חודש רפי (ראש העיר רפי סער, א"א) אמר לי שמקובל עליו גם עכשיו מה שהוא אמר בתקופת הבחירות. כשעכשיו אני רוצה לחזור אומרים לי 'אין לך מה, החברים שלך לא רוצים אותך'".
מנהלת הטלוויזיה הקהילתית עד לאחרונה, עינת הצמרי שביט, אומרת ששוורצמן סולק על ידה כי לא עמד בדרישות התוכן ולא היה מחובר חברתית. "הכתבות של צביקה לא עמדו בהערות המקצועיות שהוא קיבל ממדריך הקבוצה", היא אומרת, "הערות שנדרשות מכל אחד מהחברים שעושים כתבות, בוודאי בכזו שמביאה ביקורת. אבל היה גם עניין חברתי מאוד קשה. בוא נגיד שהמתנדבים מאוד נפגעו ממנו ברמה האישית בתוך המפגשים. הדרך שלו, ההתנהגות והאמירות כלפי החברים היו קשות. הוא הביא רוח מאוד לא טובה בקבוצה. בגללו היו חברים שרצו לעזוב. כמה ששוחחתי וניסיתי לדבר איתו זה לא עזר. לפגוע בקבוצה זה קו אדום מבחינתי. בקשר לתכנים, אני יכולה להעיד שאף פעם לא הייתה התערבות בתכנים שלנו מצד גורמים בעירייה. מעולם לא אמרו לו 'אנחנו לא משדרים את זה'. הוא פשוט לא עמד בכללים המקצועיים, ולכן נאלצתי לומר לו ללכת".
אבל בניגוד לדבריה של שוורצמן, מחזיק תיק הרווחה לשעבר, מתי פז, דווקא אומר בפה מלא ששוורצמן לא נמצא בתפקיד בגלל תכני הכתבות שלו. "הכל אמת", הוא פותח, "הוא רצה לעשות כתבה ברמה של מדינת ישראל על חסרי דיור, הומלסים. אבל בעיר היו שני מקרים בלבד של הומלסים שמתגלגלים ברחובות ללא סידור, והם היו אלו שלא רצו לקבל עזרה. צביקה ביקש להשליך את העיר כדוגמה למדינה. אמרנו לו 'צביקה, אתה הולך ללכלך על העיר ואין שום הצדקה'. הצענו לו לעשות כתבה על ערים שונות בארץ ואז להשוות את כפר סבא והוא אמר 'לא, אני רוצה את כפר סבא'. אמרנו לו שזה לא מתאים. שני מקרים זו עדיין לא תופעה. אי אפשר לומר שכפר סבא היא עיר של הומלסים. אנחנו לפני בחירות ואתה הולך לתת בשר לפוליטיקאים נגד ראש העיר. היו ויכוחים ובסוף אמרנו לו 'אנחנו לא מאשרים לך'. הוא שייך למסגרת עירונית ומנהלת הטלוויזיה ומנהלת אגף הרווחה אמרו לא".
ומה עם הסיפור של תאטרון עדות?
"זה כבר לא קשור אלי, אבל ממקור שלישי שמעתי שהוא המציא המצאות שלא היו ונבראו על ילדים שהיו צריכים לעבור טיפול פסיכולוגי כתוצאה מהמפגש עם שורדי שואה. דגן רגיש ועושה את זה שנים. לא היה מקרה אחד של ילד שהיה צריך טיפול כזה כולל בעיר. אני נדהם כל פעם מחדש משוורצמן".
צפית בכתבות שלו?
"לא ראיתי את הכתבות".
אז איך אתה יכול לשפוט אותן? אולי ההחלטה על שידור או לא של הכתבות צריכה בכלל להיות של המדריך, לא שלך ולא של מנהלת האגף.
"אני חושב שצביקה הגזים בביקורת שלו. אבל זכותו לעשות מה שהוא רוצה".
אבל זו לא זכותו כי העיפו אותו. אז יש בן אדם ששונה ברוחו מיתר החברים, בעל רוח נעורים ורצון לחקור, למה לא לאפשר לו לעשות את זה?
"שיבוא לעיתון שלך ושיעבוד שם. לא הגיוני שבתוך המערכת הוא בא להשמיץ אותה ואת העיר".
ציפי איזראלוב: "הטלוויזיה הקהילתית היא גוף חשוב לדעתי ואין לי שום דבר רע לומר עליה כי לאנשים יש שם מקום שהוא תורם להם חברתית והם עושים גם כתבות על פי מה שמתאים להם. אבל כשעשינו כתבות שמעמידות את העירייה באור לא טוב, אז לא אפשרו לנו לעשות אותן והעיפו את צביקה. אני עזבתי איתו מיוזמתי כי אני עבדתי איתו יחד ואני חושבת שהכתבות האלה חשובות. אני לא נגררתי אחריו. צביקה וגם אני נמצאים בחזית שלא התכוונו ולא האמנו שנגיעה אליה. זה פשוט מאכזב כי שנינו רצינו לחזור לשם ולעבוד ולהיות בחברת האנשים המאוד נחמדים שיש שם, המדריך והמנחה הוא מקצועי ותורם לקבוצה, וחבל שזה כך קרה".
תגובת העירייה תובא כשתתקבל.
