בסוף החודש שעבר, אחרי יותר מ-80 שנות פעילות באזור השרון, העבירה חברת אגד את קווי התחבורה שהפעילה באזור לחברת התחבורה הציבורית מטרופולין. זהו בהחלט סופה של תקופה, אבל גם אם אגד כבר לא פועלת בשרון, וגם אם התחנה המרכזית בהרצליה תהפוך בקרוב לפרויקט נדל”ן יוקרתי, ותיקי העובדים בחברה מקפידים להתכנס ל”פרלמנט” שנפגש מדי יום שישי במרכז לב העיר ברחוב סוקולוב בהרצליה, ולהתרפק על העבר.
אחד מהם הוא דני גדלין, תושב הרצליה בן 82, שהחל את דרכו באגד הרצליה בשנת 1957 ויצא לפנסיה בשנת 1988, ושימש בין השאר מסגר במוסך אגד, נהג בקווים 531 ו-525, נהג באגד תיירות, ואפילו מנהל המסעדה שהיתה בתחנה בהרצליה. “היו לנו שישה קווי 500 שיצאו מחוץ להרצליה, והיו לנו גם כל הקווים הפנימיים לכל השכונות – 29, 7, 4, 1”, הוא נזכר, “רק אגד עבדה אז בהרצליה. בשנות ה-60, ה-70 וה-80 האוטובוסים היו נוסעים מפוצצים בנוסעים והיו תורים ארוכים בתחנה המרכזית בהרצליה. כל עשר דקות יצא אז אוטובוס לתל אביב”.
מה זכור לך במיוחד מהתקופה באגד?
“אני זוכר שיצאנו לכל מלחמות ישראל עם האוטובוסים. הצבא ניצל את כל האוטובוסים של אגד בכל הארץ ביציאות לשטחים, לסיני, ללבנון ולגדה. במלחמת לבנון הראשונה הייתי מנהל הסניף בהרצליה והייתי שולח נהגים בעל כורחם ללבנון. בנוסף, היו נסיעות לסיני ולגדה. כשאני יצאתי לפנסיה ב-88 עוד היתה תקופה טובה באגד. בתחילת שנות ה-2000 נכנסו עוד חברות פרטיות למערך ההסעות ואז החלו באגד לאבד קווים. חברי אגד מכרו את המניות לנצבא (נכס צאן ברזל אגד), שהיתה חברה של החברים, והיא מכרה את השטח ליזמים שהיום בונים שם שכונה חדשה. לא כל כך נעים לנו שאין יותר אגד בהרצליה, גם הגמלאים וגם החברים. לא מגיע לנו שהוציאו את אגד מערי השרון וממקומות אחרים. אנחנו שירתנו את המדינה הזו יותר מכל חברה אחרת. סיכנו את החיים שלנו כשיצאנו עם אוטובוסים עמוסים בחיילים לקרבות. אף חברה לא תצליח להיכנס לנעליים הגדולות של אגד. כל מה שנשאר מאגד בהרצליה זה הזיכרונות ומועדון הגמלאים שלנו. אנחנו כ-250 חברים ובמשך השבוע המועדון משמש אותנו למשחקי שולחן עם קפה ומאפה. מגיעים בדרך כלל במשך השבוע כ-20-15 חברים. בכל יום שישי מגיעים כ-50 איש להרצאה ולחגוג את ימי ההולדת של אותו השבוע ויש לנו גם טיולים מדי פעם, כמו הטיול שיצאנו אליו ביום שלישי השבוע לכפר חב”ד”.
ראש עיריית הרצליה יוסף נבו ודני גדלין צילום מתוך האוסף של איציק אסולין
איציק אסולין, תושב פרדסיה, בן 75, שפרש לגמלאות בשנת 2011, החל לעבוד באגד בשנת 1966 ושימש כסדרן, רכז, נהג ועובד בכוח אדם בחברה. “היה לנו סניף ממש מסודר בהרצליה וכל הפעילות היתה שם”, הוא מספר, “היתה לנו בתחנה המרכזית תחנת דלק, חניון ל-130 אוטובוסים, מוסך, חדר תרבות, חדר ספורט, מגרש ספורט, חדר נהגים, מסעדה ומקלט. היתה לנו קבוצת כדורסל מקומית של אגד הרצליה שהשתתפה בליגות למקומות עבודה. היו לנו חוגים וטיולים פעם בחודש. הרבה נציגים שלנו דוברי ספרדית היו נוסעים לדרום אמריקה להדריך את המקומיים בנושא של תחבורה ציבורית.
“זכור לי במיוחד הפיגוע במאי 1970, כשמחבלים ירו על אוטובוס הסעות של תלמידי אביבים, ליד קיבוץ ברעם, ו-12 אנשים נהרגו. רובם ילדים, ובהם גם נהג האוטובוס שהיה ממשפחת גרינר בהרצליה ואביו היה חבר אגד. עשו לו טקס אשכבה ברחבה בין החנויות בתחנה המרכזית בהרצליה, והוא נקבר לאחר מכן בבית הקברות בהרצליה. אני גם זוכר שבכל יום עצמאות מהעירייה ביקשו מאתנו לשגר את זיקוקי הדינור מהתחנה. היינו סוגרים את התחנה ומעבירים את הפעילות לאוטובוס נייד עם מכשירי קשר ומכשירי תאורה ומשם הוצאנו את העבודה עד גמר החגיגות”.
איציק אסולין
אסולין זוכר איך נכנס עם האוטובוס למצרים במהלך מלחמת יום כיפור. “יצאתי עם האוטובוס בשעה 23:00 לשארם א שייח והגעתי בשש בבוקר. כשהחיילים ראו את האוטובוס זה היה כאילו הם ראו מלאך. נכנסתי עם האוטובוס לשטח אויב, אספנו פצועים והרוגים באוטובוס. במלחמת לבנון הראשונה הגעתי לסניף אגד בהרצליה בערב יום שישי והדלקנו את האורות בתחנה וכל הדיירים מסביב הופתעו לראות תאורה ולשמוע רעש של אוטובוסים. הייתי בתפקיד אז וישנתי באגד בהרצליה צמוד לטלפון. הוצאנו באותו הלילה 40 אוטובוסים לצבא מ-13 רציפים. היום אני לא יודע מי יבצע את המשימות האלה. זו היתה תחנה מאוד פעילה. בפברואר 2011 ניהול הסניף של הרצליה וכל המרכז עבר לצומת רעננה, ובהרצליה נשארו מספר קווים שיצאו עד שנלקחו מאגד. לא מזמן אגד מסר את התחנה ליזמים שרכשו אותה והתחילו לבנות עליה לפני כחצי שנה לפני כחודשיים אגד נהפכה מקואופרטיב לחברה. היינו אחד הקואופרטיבים הגדולים בעולם עם כ-6,000 עובדים ובין חמש חברות התחבורה הציבורית הגדולות בעולם”.
הריסת התחנה המרכזית. צילום מתוך האוסף של איציק אסולין
מה אתה חושב על זה שאגד כבר לא מפעילה קווים בשרון?
“כמו אגד לעולם לא יהיה. אגד זה ותיקי היישוב. הייתי מוזמן לאירועים של הנוסעים שלי. בנסיעה האחרונה שלי בתור נהג, כשהגעתי מפתח תקוה לצומת רעננה, הורידו אותי מהאוטובוס ועשו לי מסיבת פרידה מאגד. את התחנות שנותרו לקו השלים נהג אחר והיתה נוסעת שהתחילה לבכות ואמרה: ‘אתה לא בא מחר? נסעתי איתך 15 שנה’. היינו משפחה אחת גדולה. היום הקשר האישי הזה לא קיים. היום נהגים מקללים נוסעים. אני קשור לאגד מאוד וכואב לי שאגד כבר לא עובדת בשרון. אין מה לעשות, אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. אני זוכר ששר התחבורה דאז, שאול מופז, אמר על ההפרטה של קווי האוטובוס מאגד לחברות זרות שזו בכיה לדורות והוא צדק. אני מקווה שמטרופולין יצליחו כדי שהנוסעים לא ייפגעו מזה ויסבלו”.
התחנה המרכזית בהרצליה. מתוך האוסף של איציק אסולין
התחנה המרכזית בהרצליה. מתוך האוסף של איציק אסולין
תחנת אגד בהרצליה. מתוך האוסף של איציק אסולין
התחנה המרכזית בהרצליה. מתוך האוסף של איציק אסולין
