מתנדבי סיירת ההורים של הרצליה ("הינשופים"), מתמודדים במהלך חופשת הקיץ עם תופעה חדשה: בני נוער מטפסים על גבעה תלולה בפארק עם אופניים חשמליים ויורדים אותה במהירות. לדברי מנהלת המחלקה לחינוך מניעתי בחינוך הבלתי פורמלי של עיריית הרצליה, יהודית נתנזון, הדבר עלול להסתיים באסון. "מדובר בקבוצה של כ־20 בני נוער שמבצעים את הרכיבה המסוכנת על מנת להעסיק את עצמם כפעילות של כיף ופנאי בשעות הערב המאוחרות", מספרת נתנזון, "התופעה החלה בחופשת הקיץ האחרון. מיקומה של העלייה התלולה הוא באזור הדרומי של הפארק. לאחר שנכנסים מהכניסה הראשית של הפארק, פונים שמאלה, הולכים לכיוון מגרשי הכדורגל של הילדים ולפניהם ניתן לראות לצד הגשר מעין ואדי בו ממוקמת הגבעה. אני עצמי נתקלתי בבני נוער בגבעה הזו פעמיים בסיורים שבהם השתתפתי, והפנינו את תשומת ליבו של השיטור העירוני לעניין וביקשנו ממנו להתערב ולהביא למיגור התופעה".
רכזת סיירת ההורים, דבורה ראובן, מוסיפה: "הילדים נוסעים במקום חשופים, בלי קסדות או מגנים, והתוואי של המקום הופך את הכל לעוד יותר מסוכן. במיוחד במהירויות שהם עלולים לפתח. הם יכולים ליפול, לפתוח את הלסת, לשבור את השיניים ואלו רק הדברים הקטנים, אני אפילו לא רוצה לחשוב על פגיעת ראש או משהו מהסוג הזה. הסיכוי הוא הרבה יותר גדול מאשר נסיעה בשטח ישר ונפילה. מקומות כאלה הם פשוט הרי אסון".
מתנדבי סיירת ההורים
ראובן אומרת שהשנה לקחה על עצמה הסיירת להלחם בתופעת הרכיבה המסוכנת באופניים חשמליים. המחלקה לחינוך מניעתי יזמה פיילוט הדרכתי שהתקיים בהרצליה, הן בחינוך הפורמלי והן בחינוך הבלתי פורמלי, בשיתוף עם הורים מתנדבים מהסיירת. בתכנית החדשה להתמודדות עם התופעה מעבירים המתנדבים מערכי שיעור מיוחדים שהוכנו במיוחד על מנת לקרב את הנוער לנושא, ליצור מודעות וללמד אותו רכיבה נכונה. ראובן מספרת ששיעור אחד מתוך הפיילוט כבר יצא לדרך באחת מחטיבות הביניים בהרצליה.
"הרכיבה המסוכנת על אופניים, ובעיקר חשמליים, היא רעה חולה, ולנו כתושבים והורים לילדים, קשה מאוד עם המצב הזה", אומרת ראובן, "מיד בתחילת החופש קיבלתי עדכון על שני בני נוער בגילאי 14 מהרצליה שעברו תאונות לא פשוטות. בתור הורים בסיירת, אנחנו מגיעים מכיוון טוב, שבאמת כיף לרכוב על אופניים אבל שאתם, הרוכבים, חייבים לשמור על עצמכם".
סיירת "הינשופים" פועלת בסופי שבוע, בשעות הלילה, ובהתנדבות. הסיורים מתבצעים בחוליות של שלושה אנשים ויותר ומתבצעים במקומות בעיר בהם ישנו ריכוז של בני נוער. חברי הסיירת משוחחים עם בני הנוער, ובעיקר מראים להם שיש עין פקוחה ואוזן קשבת של מבוגרים במקום בו הם נמצאים. נתנזון מסבירה כי סיירת ההורים בראש ובראשונה היא סיירת הדרכתית וכי אין לה מנדט של אכיפה. "יש לה מנדט חינוכי ואנחנו במהלך השנה מכשירים את המתנדבים בהכשרות, בהרצאות, בסיורים ובשיטות חינוך כאלה ואחרות על מנת שידעו כיצד לתקשר ולדבר עם בני נוער וכיצד הנוער חושב היום", היא אומרת.
ראובן: "השיח יכול להתחיל משאלות כמו איפה אתה לומד ומה אתה עושה ואז פתאום מתחילים לדבר על החברים, על ההורים, משתפים בנוגע ללימודים ולבגרויות, כן או לא שירות צבאי, הכיוון שבו בחרו בחיים. נדמה שילדים לא ירצו לדבר עם מבוגר, אבל הילדים באים אלינו ודורשים תשומת לב, מספרים על מה שקורה להם ועל הדברים שהם חווים. זה מפתיע כי לפעמים אפילו הילדים הפרטיים שלנו מבקשים 'עזבו אותי'. מסתבר שכשיוצאים ויוצרים את השיח, ממקום שהוא לא שיפוטי, מוציאים את בקבוקי המים, הסוכריות שכולם מחכים להם, את השלוקים כדי שיהיה גם משהו טעים וקריר בפה בתקופה הזאת, מתחיל שיח מהבטן וכל אחד מגיע מהמקום שכואב לו ועליו הוא רוצה לדבר. כמובן שבכל מצב שבו אנחנו נתקלים בפעילות מסוכנת, אנחנו ניגש וננסה לראות אם צריכים את העזרה שלנו. עצם העובדה שאנחנו נגשים ומדברים כבר עושה משהו. אנחנו לא עושים קסמים ובכלל עבודה חינוכית היא תהליך. במצבים של סיכון משתדלים להגיע, לנסות לתפוס את מי שנראה לנו המנהיג ולהבין אם אפשר דרכו לדובב וליצור קשר. לא ממקום שיפוטי, אסור לנו להיות במקום שיפוטי, אלא רק להסתכל בגובה העיניים ובאמת לדבר על הדברים".
ראובן מספרת על מקרה מאוד מיוחד ומרגש, כלשונה, בו אחד מאנשי הסיירת בחוליה יצר קשר עם נער מאחת השכונות בהרצליה, שלו כמה תיקים פתוחים במשטרה עקב פעילות עבריינית. בעקבות הקשר שנוצר הסכים הנער לקבל התערבות חינוכית וטיפולית ונמצא כיום בתהליך טיפולי. "מה שהיה מצחיק בסיפור הוא שהנער הזה ראה את חוליית הסיירת כאשר הסתובבה בשכונה ופנה אליה 'אני מכיר אתכם, אל תקראו למשטרה', משם זה התגלגל. הנער חיפש את הקשר", אומרת ראובן.
לדבריה של נתנזון הנער היה במצוקה וסיפר כי הוא מרגיש "שלא רואים אותו ושהוא מסומן", בגלל מצבו. "אותו סיפור מאוד העצים גם את אביו של הנער. לדבריו, המקרה חיבר אותו לעצמו, לילדים שלו, למשפחה שלו ולדרך שבה הוא רוצה לראות אותה".
ראובן נותנת דוגמא לאירוע נוסף בו טיפלה הסיירת בחופש הגדול הנוכחי בו במהלך סיור, נתקלה אחת החוליות ברעשים חזקים של מוסיקה וצעקות מאחד מהבתים בעיר וכשהגיעה למקום גילתה, שמדובר בבן נוער אשר הזמין מספר גדול של בני נוער אחרים מהרצליה ומערים אחרות למסיבה, לאחר שהוריו השאירו לו בית ריק. "החברה שתו בלי סוף. בשלב שבו החבר'ה שלנו הגיעו, בני הנוער כבר התחילו לצאת מהבית והמצב של חלקם היה מצב לא טוב. מעבר למצבם הפיזי, היו שם התקוטטויות. באותו אירוע חברי החוליה התערבו ועזרו לטפל ב'מחוממים' עד שהמשטרה הגיעה. זאת הייתה סיטואציה מאוד לא פשוטה, ולמזלי היו שם אנשים שידעו מה הם עושים, חבר'ה מאוד טובים ואיכותיים, שבאמת ידעו ליצור מצב שבו אף אחד בסופו של דבר לא נפגע. מעבר לזה אנחנו יושבים איתם, דואגים להם ושומרים שיגיעו הביתה בשלום. הציוד שאנחנו מגיעים איתו יכול לעזור. אנחנו דואגים שלא יגעו להיפותרמיה, נותנים להם משהו מתוק לשים בפה ונוהגים כמו שהרופאים שמרצים לנו מסבירים".
גם לקראת נשפי הסיום של כיתות י"ב יצאו "הינשופים" למבצע. "בני הנוער בדרך כלל 'מתדלקים' לפני הנשף בגלל שהנשפים הם אירועים ללא אלכוהול. לפעמים רואים מסביב את הבקבוקים שהם השאירו ואנחנו יודעים לזהות את אלה שהמצב שלהם פחות טוב. כשמישהו משתכר צריך ללוות אותו כדי לוודא שהוא יצליח לעבור את הערב בשלום", אומרת ראובן.
היא מספרת שבמבצע הנשפים של הסיירת, הגיעו המתנדבים לאזור ההתכנסות של התלמידים ופגשו אותם לקראת העלייה לאוטובוסים. "אנחנו ממש יושבים, משוחחים ומלווים אותם בעליה לאוטובוסים. בדרך כלל יושבים עם אלה שנמצאים במצב פחות טוב. בשנה שעברה ראינו מקרים קשים – ילדים שהגיעו לבית חולים אחרי שלא הקשיבו להצעה שלנו להתפנות. אבל השנה לא היו אירועים כאלה. השנה מספר המקרים היה זניח ולא היו מצבים קשים, אז אני יכולה להגיד לזכותם שהם יודעים לשים את הגבולות".
סיירת ההורים פועלת במשך שבע שנים. בעבר מנתה פחות מ־30 מתנדבים, אך לדבריה של נתנזון בשלוש השנים האחרונות ובפרט בשנתיים האחרונות, מאז התמנתה ראובן לתפקידה כרכזת הסיירת, התרחשו בה שינויים ניכרים לטובה וכיום היא מונה כ-53 מתנדבים. "המטרה שלנו היא להגיע לכמה שיותר מקומות בעיר", אומרת ראובן, "הגדלנו את מצבת המתנדבים, אך כשאנחנו משווים את עצמנו לערים באותם סדרי גודל, יש לנו עדיין למה לשאוף ואנחנו רוצים כמה שיותר צוותים וצוותים כמה שיותר גדולים. הסיירת נמצאת בקשר עם השיטור הקהילתי ועם המשטרה ואת המידע שיש לה בנוגע למיקום בהם מרוכזים בני נוער בעיר מקבלת באמצעות 'סקר מיקומים' שנערך כל שנה או שנתיים, בו מתקיימת בדיקה של המיקומים אליהם מגיעים בני הנוער. בנוסף, יכולים להיות הורים שיוצרים קשר ומדווחים על גינה שבה יש התקהלות או על אירוע חריג".
