זה מפעל חיים שלה: ענת עמירה מנווה עמל בהרצליה, בת 52, דואגת כבר שמונה שנים לכל פרט ופרט עבור מאות חיילים בודדים שגרים בהרצליה. בשעות היום היא עובדת במשרה מלאה כמנהלת משרד חוקר שריפות עבור חברות ביטוח, וכשהיא מסיימת אחר הצהרים, היא עוטה על עצמה את גלימת האמא גיבורת העל עבור כ-350 חיילים בודדים, רובם בשירות סדיר, ומתוכם 80 שהשתחררו בעיקר במהלך השנה האחרונה.
המסע של ענת החל בסיוע נקודתי עבור האחיינית של בעלה ובן זוגה, שניהם חיילים בודדים אז. "לאחר שנה של מגורים בדרום, שכרתי להם דירה קרוב אלינו. התחלנו לאסוף ציוד דרך הפייסבוק, כי הדירה הייתה ריקה. ספה, מיטה, ארון. אנשים המשיכו לפנות אליי, אבל לא היו לי עוד חיילים. עם הזמן פנו אליי ממחלקת ההתנדבות בעיריית הרצליה, כדי שאהיה בעצם השלוחה שלהם לחיילים הבודדים בעיר. יחד עם עוד פנסיונר שהיה שם פתחתי קבוצת וואטסאפ, אז היו לי 40 חיילים. היום יש לי כבר קרוב ל-100 דירות עבור החיילים. הייתה תקופה שכל שבוע הייתי פותחת דירה חדשה לחיילים. חייל אחד אמר לי פעם שמי שלא מגיע לגור בהרצליה – פראייר. בנוסף, העירייה הקצתה לי שתי מכולות לציוד של התרומות. אני יכולה להיעזר בעירייה גם מבחינת ההובלה, שזה הקושי הכי גדול", מספרת ענת.
ענת עמירה מעמיסה ציוד
איך מתבטאת העזרה שלך לחיילים הבודדים שמשתחררים מצה"ל?
"במהלך הזמן גיליתי צורך חזק לעזור לחיילים שמשתחררים, כי הם נזרקים לאזרחות. לקחתי החלטה שאני תומכת בהם עד שנה מהשחרור. הם זקוקים להרבה הכוונה – מציאת עבודה, משרד הפנים, מלגת לימודים", ועוד".
לענת צוות מסייע, בלעדיו הייתה מתקשה לתת מענה לכלל החיילים: יאיר כהן עובד עיריית הרצליה באגף הלוגיסטיקה שעוזר בימי שישי להעביר ציוד לחיילים. בועז מיכאלי פנסיונר מתנדב שמגיע עם רכב ועגלה ועוזר גם הוא בשינוע הציוד. ארי הופמן, פנסיונר שתורם מזמנו בשעות הבוקר ועוזר להוריד לחץ מענת. נעה מדעי שבכל יום שישי אוספת אוכל ממעדניות בהרצליה ומביאה לחיילים לביתם. כמו כן, חגית ארבל ואורית לוי מרמת השרון מרכזות את תחום המבשלות ויש להן כ-300 מבשלות שמגיעות בכל יום שישי לבתי החיילים עם ארוחה חמה.
ענת עמירה עם ציוד לחיילים
את מזהה רקע דומה אצל חיילים הבודדים?
"זה מאוד מגוון. למשל, יש לי חיילות שהן מגיל 14 בארץ, שצריכות את האמהיות והקשר האישי יותר . לפני שלושה שבועות פנתה אליי מישהי לפני גיוס שאין לה ביגוד בסיסי להגיע לצבא. גייסתי תרומות ולקחתי אותה לקניות לקנות הלבשה תחתונה, מצעים, כרית ועוד, ערכה מלאה שתוכל ללכת בהרגשה טובה ומוכנה. הגענו אליה הביתה וזה היה מרגש. היא לא הפסיקה לחבק ולנשק אותי, כשהיא אומרת לי: 'שאלוהים יחזיר לך על כל הטוב הזה'".
נתקלת במצב שלא יכולת לסייע?
"לא קרה לי. יש לי מאגר גדול של אנשי מקצוע וגם אני בקשר עם הקצינה שאחראית על החיילים המשוחררים, אין משהו שלא הצלחתי לפתור".
את מסייעת גם מבחינה רגשית ונפשית?
"היה לי חייל שהתקשר אליי, ואמר – "ענת, אני רוצה להתאבד"! הייתי בלחץ מטורף, אמרתי לו – "תעצור, אני בדרך אליך". הבנתי ממנו שהוא ירד מלוחמה עקב פציעה. הוא היה תחת קצין שהתעמר והתעלל בו מילולית. עברתי את כל צה"ל עד שהוא יצא מידיו של אותו קצין. אני נלחמת גם את המלחמות האלה. כשחייל צריך את הגב שלי – אני שם".
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה שאיפות ויעדים עוד נותרו לך?
"קודם כל, אני תמיד אומרת, שכל עוד החיילים צריכים אותי – אני פה. תמיד חושבת איך לשפר את מצבם ולהיטיב איתם. יש לי חלום לאפשר לכל חייל מזרן ומיטה חדשים, לא יד שנייה, לא עם כתמים, כאלה מהניילונים. כמו שלא הייתי רוצה שהילדים שלי יישנו על מזרנים משומשים, ככה אני לא רוצה עבור החיילים הבודדים".
ענת מדגישה: "שאפו אדיר לראש העירייה משה פדלון, אני מעריצה אותו. בתקופת הקורונה בסגרים הקשים הוא היה מתקשר אליי כל מוצ"ש, ושואל לשלומם של החיילים ומי זקוק לעזרה. היו חיילים שהעירייה שילמה עבורם חודש שכר דירה. הוא היה שולח את הנהג שלו כל שבוע עם תלושי מזון לחלק לחיילים. אין דברים כאלה. כיף לי שהוא לצדי, הוא איש יקר".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
