גיא אלתרמן עוד לא בן שמונה וכבר מחזיק בתואר כפול: הוא הכפר סבאי עם התוצאה הכי טובה בטריאתלון הילדים שהתקיים בעיר בחול המועד סוכות, והוא הבן של רן אלתרמן, חמש פעמים אלוף ישראל בטריאתלון ואלוף ישראל בחצי איש ברזל.
גיא, תלמיד כיתה ב’ בבית הספר אוסישקין, יחגוג בחודש הבא יום הולדת שמונה. באותו יום הוא ישתתף בתחרות טריאתלון ילדים שמתקיימת בבית ברל. לפני כשבועיים, בחול המועד סוכות, הוא הגיע למקום הרביעי בקבוצת הגיל שלו בטריאתלון הילדים המסורתי של כפר סבא, תחרות המשלבת 50 מטר שחייה בבריכת הקאנטרי, יציאה לריצה של קילומטר לאורך דרך בן יהודה ורכיבה על אופניים של שלושה קילומטרים.
מי שאחראי על האימונים של גיא ועל סדר היום הספורטיבי שלו הוא כמובן רן שמוכר יותר מהצמד רן ודן אלתרמן, תאומים בני 37, טריאתליסטים ישראלים וספורטאי עילית בארץ ובעולם, שזכו לסירוגין ברצף באליפויות טריאתלון ישראל בין השנים 2001 ל- 2011. רן מחזיק כאמור בחמישה תארים של אלוף ישראל בטריאתלון, ודן מחזיק בשישה תארים של אלוף ישראל בטריאתלון. כמו כן, השניים הם הספורטאים הראשונים שהצליחו להתברג לתחרויות הגמר של אליפויות העולם ואליפויות אירופה, ובנוסף הפכו האחים לחברים של קבע במועדון היוקרתי ביותר של הטריאתלון העולמי – מועדון סבב גביע העולם.
בשנת 2009, לאחר כ־20 שנות קריירה פעילה, מגוונת ומרובת הישגים, הקימו האחים את קבוצת “אלתרמנס”, קבוצה שמטרתה לפתח את הספורט העממי, המקצועי והתחרותי בארץ כמסגרת חברתית למתאמנים בענפי הטריאתלון לתחרויות, ובמקביל לגדל את הדור הבא של ספורטאי העילית של ישראל בטריאתלון. כיום, משתתפים חברי הקבוצה הצעירה והבוגרת בתחרויות בארץ ובעולם וקוצרים הישגים מרשימים.
ראיון משותף עם השניים, בדרכם לאימון הטריאתלון השבועי במסגרת קבוצת הריצה אלתרמנס של כפר סבא שהקים רן, חושף קשר ייחודי בין אב לבנו.
גיא אלתרמן ואביו רן אלתרמן. צילום עזרא לוי
“אני רץ כבר שנתיים בערך”, מספר גיא, “התחלתי לרוץ כי זה נראה כיף, וגם בגלל אבא. לא בגלל שאבא אמר לי, אלא בגלל שאבא ספורטאי וכשראיתי אותו בתחרויות רציתי גם”.
תמיד היתה לגיא משיכה לספורט?
רן: “האמת שכן. אני זוכר שכבר כשהיה בן שנתיים וחצי הייתי חוזר הביתה עם הציוד שלי, עם קונוסים וסולם חבלים, והוא ביקש לפרוש את זה בבית, והיה קופץ, רץ, עושה שכיבות שמיכה. הוא ספג את הנושא מגיל מאוד קטן, מתוך הבית וממה שהוא ראה. אני זוכר שבאחת הפעמים, כשגיא היה בן שלוש, חזרתי מאימון ריצה וגיא אמר לי שהוא רוצה לרוץ. אמרתי לו ‘תרוץ פה בבית’, והוא ענה לי: ‘לא פה, אני רוצה לרוץ למטה’. אמרתי לו שינעל נעליים ושנרד לחנייה ונרוץ שם. כשירדנו למטה הוא התעקש לרוץ ‘שמה!’, והתכוון למסלול הריצה של בית ספר אלון שמול הבית שלנו וששם הוא ראה אותי רץ. כבר בגיל שלוש הוא עשה הקפה של 200 מטר. עדיין יש לי את הסרטון. לפני שנתיים בערך, כשגיא היה בן שש, הוא התחיל לבוא איתי לקבוצת הריצה בבית הספר אלתרמנס, ורץ עם הילדים. הוא פשוט הצטרף לאימון”.
ואיך מקבלים את האימונים בבית הספר?
“בבית הספר מגיבים בסדר לאימונים שלי, כי אני עדיין לא מתאמן כל כך הרבה”, אומר גיא, “אני מתאמן כל שבוע בחוג. במשך שנתיים אני רץ פעם בשבוע, והתחלתי לאחרונה גם לשחות ולרכוב על אופניים. התחלתי להתאמן יותר כי רציתי, ועכשיו אני צריך להתאמן יותר כי אני רוצה להשתתף בעוד תחרויות. היתה לנו תחרות בשבוע שעבר בנס ציונה של טריאתלון ילדים, ויש לנו תחרות נוספת של ילדים ב־11 בנובמבר, ביום ההולדת שלי, בבית ברל”.
רן, חשוב לך שהוא יזכה בתחרויות האלו?
“מבחינתי כרגע הוא לא צריך להיות במקום הראשון אלא צריך ליהנות. גם היום אני מבהיר לו שלא משנה אם אתה במקום הראשון או האחרון, אלא העיקר ליהנות. זה גם המסר שאני מעביר גם לתלמידים שלי בקבוצות הרימה, כי אני רוצה שהם ימשיכו לעסוק בספורט. היום זה טריאתלון ומחר זה יכול להיות משהו אחר בתחום הספורט. הנושא התחרותי יבוא בהמשך. כרגע הם צריכים ליהנות מזה. חוץ מזה, גיא מטבעו הוא ילד מאוד תחרותי. בעבר, כשהיינו משחקים בכל מיני משחקים וגיא לא היה מנצח הוא היה שובר את המשחק. אבל היום הוא כבר הבין שאפשר להפסיד לפעמים, ושזה בסדר”.
ואיך האמא, אילנה, מקבלת את זה שגיא הולך בעקבות אביו?
רן: “אשתי אילנה מקבלת את זה בסדר גמור, למרות שזה דורש הרבה השקעה. זה כולל הסעות, רכישת ציוד וכדומה. היא זו שמטפלת בכל מה שקשור לילדים, בהכל, אבל ברגע שגיא התחיל להתאמן בקבוצה שלי, בעיקר בכל מה שקשור לטריאתלון היא משאירה את הטיפול בזה לי ואני אחראי על זה. כמובן שבשמחה רבה כי זו הפינה החמה שלי. מה שכן, בכל מה שקשור לשאר החוגים של גיא, כמו חוג כדורגל וגם כדורסל, היא עדיין מטפלת”.
רוצים להישאר מעודכנים?
רן אומר שתחרויות הטריאתלון מתאימות מאוד לילדים, תחום שמציע לדבריו דרך חווייתית לפתח מגוון רחב של מיומנות באמצעות פעילות ספורטיבית מגוונת כמו שחיה, ריצה ורכיבה על אופניים. “אלה תחומים שעוזרים להם לפתח עצמאות”, הוא אומר, “זה מתחיל בזה שהם מגיעים לאימונים גם כשלא מתחשק להם, וגם בזה שהם מסדרים את הציוד של עצמם לבד לפני כל אימון. ולא רק זה, גם בתחרויות הם עצמאיים ועושים הכל לבד מבלי לקבל עזרה מאף אחד, לא מהמאמן ולא מההורים. הרי בתחרות, כשהם יוצאים מהמים, הם צריכים לבד להתלבש ולהתארגן עם הציוד והאופניים ואז לחזור ולהחליף לבגדי ריצה וכמובן גם להתחרות. זה דורש מהם הרבה בגרות. בכל סוג של ספורט הילדים נתקלים בקשיים ואנחנו כהורים מאוד רוצים לגונן על הילדים ולחסוך מהם אכזבות וכישלונות, ושוכחים שהילד שלנו צריך ללמוד להתמודד עם אכזבה וכשלון. בתחום הזה יש אכזבות, כשלמשל לא הולך באימון או כשיש תקלה בתחרות. הילדים לומדים בדרך הזאת, מתחזקים מזה, מה שמכין אותם להתמודדויות הרבה יותר קשות בשלבים אחרים בחיים”.
החוויה שלך כמתחרה בתחום, משפיעה על החיים שלך כיום?
“כמובן, בכל התחומים. אני יכול להגיד שלי, כאדם מבוגר, הספורט נתן לי הרבה כלים משמעותיים מאוד בחיים. למשל לא לדחות דברים, דבקות במטרה, וזה שאני לא מוותר לעצמי ועושה את המשימות שלי בכל תחום, גם בעסק וגם בחיים. נכון שבספורט, במיוחד תחרותי, יש קשיים ויש לחץ ועומס באימונים, אבל מהספורט אתה לומד להתמודד עם זה וזה כלי טוב לחיים”.
גיא אלתרמן. צילום עזרא לוי
טריאתלונים תפסו מאוד בישראל.
“נכון. הספורט הזה הפך בשנים האחרונות לפופולארי, ויש הרבה יותר קבוצות של ילדים ותחרויות ייעודיות לילדים. בכלל, כל נושא תרבות הפנאי, גם בקרב צעירים וגם בקרב מבוגרים, השתפרה מאוד בישראל. יש יותר חוגים, מאמנים לשעבר שפותחים חוגים, הורים שדוחפים וגם אנשים שפותחים חוגי ספורט בגלל שהם רואים בזה הזדמנות עסקית. יש בתחום הזה משהו מיוחד, כי בגיל מאוד צעיר הילדים נחשפים לכמה תחומים, גם שחיה, גם ריצה וגם אופניים וזה פותח עבורם הרבה אפשרויות. חוץ מזה, זה גם משהו חברתי עבורם כי הם חלק ממשהו. בעיני, היתרון של התחום הזה הוא שגם אם אתה לא טוב אתה יכול רק להשתפר”.
גיא, התרגשת לגלות את תוצאת הריצה שלך בטריאתלון בכפר סבא?
“התרגשתי מאוד. מבחינתי הכי מרגש היה לדעת שיש לי את ההישג הכי גבוה בריצה מבין ילדי כפר סבא”.
ואתה רן, התרגשת כאבא?
“ברור שהתרגשתי. לגיא היתה תוצאת הריצה הכי טובה בתחרות הזו ואת זה ראינו מיד. את זה שהוא תושב כפר סבא עם ההישג הכי גבוה בתחרות ידענו רק למחרת. ברור שהתרגשתי כי אני לא בא רק מהמקום של אבא גאה, אל גם בא מהמקום ההישגי והתחרותי. ברור שהרצון שלי זה שגיא יגדל ויהיה הישגי ותחרותי וככה אני גם מגדל אותו, להגיע להישגים”.
ולסיום, גיא, מה הלאה?
“כן. אני רוצה להיות כמו אבא שאהיה גדול. אני ארוץ עם אחי כשהוא יגדל. יש לי אחות בת חמש ואח בן שנתיים, או שארוץ עם הבן של דני (אחיו התאום של רן; נ.ס) שהוא צעיר ממני בחודשיים. נרוץ ונתאמן יחד. אני אוהב ריצה ועכשיו גם אופניים ושחייה. אני רוצה להמשיך להתאמן עם אבא, כי הוא נחמד וזה כיף, גם כשהוא אומר לי לא להפסיק ולא להתייאש”.
