מי מאיתנו לא זוכר את העבודה הראשונה שלו כנער מתבגר? פיק הברכיים בראיון העבודה, התשישות שמגיעה אחרי היום הראשון והחיוך מלא הסיפוק כשמגיע תלוש המשכורת. לרובנו, עבודה בגיל ההתבגרות הייתה הדרך שלנו לרכוש עצמאות כלכלית ולהתחיל את תהליך ההתנתקות הטבעי מתלות בהורים. לילדי עמותת "אלווין ישראל" שמשתתפים בתכנית "מעבר – יוצרים עתיד", עבודה ראשונה היא הרבה יותר מזה – היא הדרך שלהם להשתלב בחברה.
עמותת "אלווין ישראל" כבר קיימת 35 שנה, ועוסקת בעיקר בהענקת שירותים לאנשים עם מוגבלות בתחומים רבים, בעיקר בהכנה ושילוב בעולם התעסוקה. תכנית הנוער של העמותה, "מעבר – יוצרים עתיד", קיימת כבר שבע שנים וכוללת כיום כ-20 תלמידים באזור רעננה, כפר סבא והרצליה. התכנית מתמקדת בהכנת תלמידים בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים לעולם התעסוקה על ידי התנסות במקומות עבודה בזמן לימודי התיכון.
אורך התכנית, שמתקיימת בשיתוף פעולה בין העמותה למשרדי הרווחה והחינוך והרשויות המקומיות, הוא כשנתיים וחצי לכל תלמיד, כשהחלק הראשון נמשך חצי שנה ומוקדש להכנה אל עולם התעסוקה, בחלק השני שאורך כשנתיים, בני הנוער מתנסים ללא שכר כל שבוע במשך 3-7 שעות במקומות עבודה כגון מאפיות, בתי מלון, חברות הייטק ועוד רבים נוספים. כעבור שנה של התנסות, בני הנוער יכולים להחליף מקום עבודה.
במסגרת הכתבה, פגשנו ושוחחנו עם שלושה בני נוער שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי ומשתתפים בתכנית. הם נערים בעלי מוטיבציה גבוהה, רצון ללמוד, ויותר מהכל – הם מאושרים מההזדמנות להשתלב.
עידן זדה: "אם אני יכול לעשות את זה, גם אנשים אחרים יכולים"
עידן זדה
קצת על עצמך: "אני עידן זדה, בן 18 מרעננה, ולומד בכיתה י"א בתיכון אביב. אני כבר שבועיים נמצא בקפה שלונסקי ברעננה במסגרת התכנית. ההרגשה בינתיים היא שאני שייך לבית הקפה, יש לי במקום הרגשה ביתית. אני מרגיש שאני חלק מצוות העובדים פה ונותנים לי הרגשה טובה. כיף לי לעבוד כאן, אני מאוד מרוצה מהמקום".
מה המטלות שלך?
"נכון לעכשיו אני עובד בבר. אני מחמם מאפים, אני סוחט גזרים למיץ, אני מסדר כלים ועוד כמה תפקידים נחמדים וטובים. בהמשך יתנו לי עוד תפקידים חוץ מזה".
מה עם להגיש ללקוחות?
"כרגע לא מתאים לי כי אני מאוד מבולגן וקשה לי להיות בריכוז גבוה".
איזה קשיים יש לך?
"אצלי כל הסיפור התחיל בכך שלא דיברתי עד גיל שלוש, והיו לי בעיות תקשורת. הייתי בהתחלה בחינוך רגיל עד שבשלב מסוים היו צריכים להעביר אותי לחינוך מיוחד בשל התופעה הזו. אמנם אני בכיתה קטנה אבל אני מרגיש שמתייחסים אלינו כמו כיתה רגילה. אני מרגיש שהצוות הוא נפלא ועוזר לי ותומך בי גם כשאני במצב רגשי מאוד קשה. עברתי תהליך לא קל. לפעמים יש מצבים שאני נלחץ בגלל הרגשות האישיים שלי, אבל חוץ מזה אני במצב מאוד טוב".
איך אתה משתלב בינתיים בבית הקפה?
"מצוין. הם רואים שאני עושה שירות נפלא, שיש לי הספק גבוה, אני מגיע בזמן ועושה מה שצריך".
אתה מרגיש שהמקום נותן לך כלים לשוק העבודה?
"כן. אני מרגיש שההתנדבות נותנת לי כלים לעתיד כשאצטרך למצוא עבודה. אני מרגיש שזה נותן לי אחריות, ניסיון בלהתראיין, כל הכלים האלו מאוד עוזרים לי. ראיון העבודה מאוד הלחיץ אותי, אבל עכשיו שכבר עשיתי את זה אין סיכוי שאלחץ בפעם הבאה כשאעשה ראיון כי אני כבר רגיל לזה".
היית ממליץ על הפרויקט לנערים אחרים?
"הייתי מאוד ממליץ. אם מישהו יכול שיילך על זה, כי הוא יכול להתנסות בדברים חדשים. אם אני יכול לעשות את זה, גם אנשים אחרים יכולים".
אתה חושב שאם תקופת ההתנסות תסתיים, אתה תחזור לכאן ותבקש לעבוד בשכר?
"אני מרגיש שאני לא רוצה לעזוב את המקום הזה, זה ממש נפלא כאן".
קפה שלונסקי משתתף כבר שנה שנייה בפרויקט. עינת דולב, הבעלים, מספרת על עידן: "עידן הוא מקסים, מאוד תקשורתי וורבלי. הוא משתלב מאוד יפה בצוות, הצוות כבר מתייחס אליו כאחד משלהם, גם במטבח גם בשטיפת כלים. הוא מאוד תורם, יש הרבה פעולות שהוא כבר לקח על עצמו. זה גם תורם מאוד לצוות. החבר'ה הצעירים האלה אני לא יודעת כמה יש להם אינטראקציה עם בעלי צרכים מיוחדים באופן יומי, ומשמח אותי לראות את ההתייחסות שלהם אליו כאחד מכולם".
מה גרם לכם להצטרף לתכנית?
"אני באמת מאמינה שמגיעה לכולם הזדמנות שווה, בטח לבחורים מקסימים כאלה, ואם אנחנו יכולים לתת להם איזושהי דחיפה לחיים וניסיון, אנחנו בשמחה עושים את זה".
את רואה את עידן משתלב כאן בשכר?
"בהחלט יכול להיות. אנחנו רוצים לתת לו להתקדם ולרכוש יותר מיומנויות, וזאת בהחלט אפשרות מבחינתי".מי מאיתנו לא זוכר את העבודה הראשונה שלו כנער מתבגר? פיק הברכיים בראיון העבודה, התשישות שמגיעה אחרי היום הראשון והחיוך מלא הסיפוק כשמגיע תלוש המשכורת. לרובנו, עבודה בגיל ההתבגרות הייתה הדרך שלנו לרכוש עצמאות כלכלית ולהתחיל את תהליך ההתנתקות הטבעי מתלות בהורים. לילדי עמותת "אלווין ישראל" שמשתתפים בתכנית "מעבר – יוצרים עתיד", עבודה ראשונה היא הרבה יותר מזה – היא הדרך שלהם להשתלב בחברה.
אור דודו: "זה עוזר לי להבין יותר קשרים אנושיים"
אור דודו
קצת על עצמך: "אני אור דודו, בן 17 מאורנית, תלמיד י"א שלומד בכיתת תקשורת בתיכון "אביב" ברעננה עם עוד אנשים שמצויים על הרצף האוטיסטי. במסגרת הפרויקט אני מתנסה בחודש האחרון בעבודה בבית הקפה 'אולדיז' שבקניון רננים".
למה בחרת להתנסות כאן?
"שאלו אותי איפה אני רוצה לעבוד, ונתתי כמה אופציות, שאחת מהם הייתה בית קפה. ואז הגעתי לאולדיז".
מהן המטלות שלך?
"אני פיקולו כזה. אני מגיש אוכל, אני שואל אנשים אם הכל בסדר, אני מפנה שולחנות ומנקה אותם. אני עושה פוליש, לפעמים אני עוזר קצת מאחורי הבר ולפעמים אני הולך לקנות דברים אם צריך".
איזה קשיים יש לך?
"לפעמים אני עושה תנועות לא רצוניות או שיש לי צמרמורות כאלה. לפעמים קשה לי לבטא את עצמי, קשה לי ליצור קשרים, וגם כשאני יוצר קשה לי לשמור עליהם. דווקא להתנדב כאן עוזר לי להתמודד איתם. אני מרגיש שלהיות חשוף ליותר קשרים עם אנשים עוזר לי להבין יותר קשרים אנושיים".
איך אתה משתלב בבית הקפה?
"ממש טוב, זה כיף. אנשים פה הם חברותיים וסבלניים מאוד. אפילו כשאני עושה טעות. יש לי אפשרות להחליף מקום בשנה השנייה אבל אני חושב שאני אשאר כאן".
אתה מרגיש שהמקום נותן לך כלים לשוק העבודה?
"כן. זה נחמד, הבוסים טובים וזה עוזר לי לשפר את עצמי. גם ההורים שלי תומכים".
אתה חושב שאם תקופת ההתנסות תסתיים, אתה תחזור לכאן ותבקש לעבוד בשכר?
"כן, נראה לי שזה רעיון טוב, זה יכול לעזור לי. המקום נותן לי הרבה כלים".
היית ממליץ על הפרויקט לנערים אחרים?
"כן. אני רוצה גם להגיד עוד משהו – אני אשמח פעם אחת לבוא לאכול פה, לא בתור עובד אלא בתור לקוח. אני אולי אלך ביום ההולדת שלי"
בית הקפה "אולדיז" ברננים משתתף בתכנית העמותה כבר שנה שנייה ברציפות. ניב יהודאי, הבעלים, מספר על ההיכרות עם אור ומדוע כל כך חשוב לו להמשיך ולהשתתף בתכנית. "את אור הכרתי לאחר שהבחור הקודם שהשתתף בתכנית, גבי טבקה, סיים את פרק ההתנסות שלו והתחיל לעבוד אצלנו כעובד בשכר", מספר ניב, "מהעמותה הציעו לנו את אור וכמובן שהסכמנו, אנחנו מאוד אוהבים לשלב בעלי מוגבלויות אצלנו בעבודה באולדיז. ישר הבנתי שיש לי עסק עם בחור מדהים, הוא חינני, יש לו יכולות. מאוד אוהבים אותו. הוא צנוע, אדיב, יש לו ראש על הכתפיים. העסקתי הרבה מלצרים, ולמרות שהוא לכאורה מגיע מבחוץ עם צרכים מיוחדים, הוא מתעלה על הרבה מהם. לנהל עסק זה אמנם קשה, השכירות גבוהה, העבודה קשה, אבל דברים כאלה, כמו לפתוח את הלב ולתת מעצמנו מקום לאחרים זה באמת עושה לנו טוב".
אילי וייגל: "כיף לי כאן, יש לי עם מי לדבר"
איליי וייגל
קצת על עצמך: "אני איליי וייגל, בן 17, גר בהרצליה. אני תלמיד כיתה י"ב בכיתת תקשורת בתיכון "חדש" בהרצליה. אני עובד בחנות החיות "ג'ונגל" בקניון שבעת הכוכבים בעיר כבר שנה שנייה ברציפות".
למה בחרת להתנסות כאן?
"הציעו לי עוד אופציה, לעבוד בבית דפוס גדול. אבל בחרתי לעבוד כאן. נוח לי מאוד לעבוד עם חיות".
מה אתה עושה בחנות?
"אני מגיע פעם בשבוע. אני מנקה את הכלובים, מאכיל את החיות, מחליף להם את האוכל, מתמחר. יש בחנות תוכים, ארנבים, אוגרים ושרקנים. היו פה פעם חמוסים אבל כבר אין. כל שלישי אני מגיע ועושה את זה במשך שעתיים".
איזה קשיים יש לך?
"הבעיה שלי היא שאני לא יכול לקרוא ולכתוב כל כך טוב ויש לי רעידות".
אתה מרגיש שזה מפריע לך ביום יום?
"לא כל כך, אבל הרעידות באות בהפתעה. לפעמים אני לא מוכן לזה".
אתה מרגיש שהמקום נותן לך כלים לשוק העבודה?
"כן הוא נותן לי הרבה מאוד אחריות".
אתה גם מתעסק בשירות לקוחות בחנות? מוכר ללקוחות?
"ניסיתי, עם זה אני לא כל כך הצלחתי".
אתה חושב שאם תקופת ההתנסות תסתיים, אתה תחזור לכאן ותבקש לעבוד בשכר?
"אולי, כיף לי כאן. יש לי הרבה עם מי לדבר. העובדים מתחלפים אבל תמיד יש לי עם מי לדבר. יש כמה תלמידים שהחליפו את מקום העבודה שלהם, אבל אני לא רציתי".
היית ממליץ על הפרויקט לנערים אחרים?
"הפרויקט מעניין מאוד. הייתי ממליץ עליו לתלמידים אחרים".
המורה של איליי בכיתת התקשורת, מיטל גולדווסר, מספרת שבסוף לימודיו בתיכון "חדש", צפוי איליי להתחיל תהליך קבלה לשירות לאומי. "איליי הוא ילד מקסים, עם המון ידע בהמון תחומים", משבחת מיטל, "הוא מאוד חכם, בקיא מאוד בהיסטוריה ופוליטיקה. הוא יודע שהוא נמצא על הרצף, הוא מבין את זה. הוא ילד שיוצר קשר וגם צמא לקשר. יש ילדים בכיתה שלו שהוא נפגש ומדבר איתם, הוא רוצה וצריך את זה. מעבר לזה הוא אחלה בחור וחבר מצוין. הוא כרגע בתהליך של קבלה לשירות לאומי. אין סיבה שלא, הוא מסוגל לזה".
איך את חושבת שהתכנית תורמת לילדים בעלי צרכים מיוחדים כמו איליי?
"קודם כל היא תורמת התנדבות אישית ומוסר עבודה, זה משהו שאנחנו עובדים עליו המון בכיתה, אבל אין כמו לצאת לשטח ולעשות את זה. זה תואם גם את מה שבני גילו עושים, הם בדרך כלל יוצאים לעבוד בגיל הזה. הם לומדים אחריות מהי, הם לומדים לעבוד מול בוס. אלה מיומנויות חשובות שאפשר לרכוש רק בפרקטיקה. אין ספק שזו יוזמה מבורכת שבאמת נותנת כלים לבני נוער כמו איליי".
"בתי הספר מכינים את הילדים לאקדמיה. אנחנו מכינים אותם לעולם האמיתי"
תכנית "מעבר – יוצרים עתיד" היא החלק הראשון בליווי התעסוקתי של עמותת "אלווין ישראל". בחלק השני, מלווה העמותה את בני הנוער בכניסתם להתנדבות בשירות הלאומי, ולאחר מכן עוזרת להם להשתלב בשוק התעסוקה כבוגרים.
"יש לנו כבר תלמידים שהיו אצלנו בתכנית, המשיכו בשירות הלאומי וכבוגרים אנחנו מלווים אותם בתעסוקה נתמכת", מספרת רותם זיק, מנהלת תכניות צעירים בעמותת אלווין באזור המרכז, "הרצף הזה הוא נורא משמעותי. אני חושבת שהחברה נמצאת בעיצומה של פתיחות לאנשים עם מוגבלות זה תהליך חשוב ומבורך, שבסופו כולם מרוויחים ממנו. גם התלמידים שלנו, גם חבר'ה יותר בוגרים. והחברה הופכת לפרודקטיבית יותר. יש בני נוער שסיימו את התכנית ולאחר השירות הלאומי עברו לעבוד במשרה מלאה".
רותם זיק
מה הם הקשיים בהעסקה של בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים?
"אני חושבת שהקשיים הם של החברה בעיקר. ברגע שיש את הפתיחות לעשות התאמות, כולם מרוויחים מזה. ההתאמות יכולות להיות במספר השעות, במגוון המשימות. ברגע שיש פתיחות, העסק יכול להרוויח עובד שמועיל משמעותית לעסק".
למה ההתנסות היא ללא שכר?
"קודם כל כי היא נעשית בשעות בית ספר ויש עם זה בעיה טכנית ובירוקרטית – כשילד בתכנית הלימודים הוא לא יכול להרוויח כסף. בנוסף, ההתנסות הראשונה, כשההתנסות הראשונה היא לא בשכר זה מאפשר תהליך מאוד הדרגתי. ככה, גם אם בחודשיים הראשונים בני הנוער לא מועילים מאוד לעסק ורק לומדים את השטח ואת התפקיד, יש לבעל העסק סובלנות ויש לתלמידים שלנו את האפשרות להתנסות וללמוד מיומנויות".
יש לך מסר לסיום לבעלי העסקים שעדיין לא הצטרפו לתכנית?
"לפתוח את הלב. בסוף העסקים נתרמים מזה לא פחות מהתלמידים שלנו. והתכנית הזאת היא בעלת חשיבות עצומה לתלמידים שלנו. בתי הספר מכינים את הילדים לאקדמיה. אנחנו מכינים אותם לעולם האמיתי".
