תושבת כפר סבא עופרה כהן, בת 58, היא מוזיקאית מוכשרת ומורה למוזיקה – אבל לא רק. בשני העשורים האחרונים, אחרי שהצליחה לטפל בעזרת מוזיקה בבעיות המוטוריות מהן סבל בנה (היום בן 21) – שנולד עם מחסור באספקת חמצן למוח – החליטה לשתף את הידע שלה עם הורים נוספים ובאמצעות למידה עצמית הפכה למומחית בטיפול באמצעות מוזיקה באוכלוסייה עם מוגבלויות, ובעיקר בילדים. ולא רק זה, בחמש השנים האחרונות היא גם מנהלת מיזם חברתי יוצא דופן ופורץ דרך להקמת ושילוב הרכבים מוזיקלים של ילדים ובוגרים עם מוגבלות עם בני נוער ‘רגילים’, בקונסרבטוריונים ברחבי הארץ. ההרכבים כוללים ילדים בגיל העשרה והתיכון, וגם כאלה עד גיל 25 וכהן גם מנצחת עליהם.
“אני מוזיקאית מזה 33 שנה, ומחנכת מוזיקלית לגילאי חמישה חודשים ועד 120 שנים. זו העבודה והעשייה שלי”, מספרת כהן, “לפני שהתחלתי עם היזמות החברתית למדתי מוזיקה בסמינר הקיבוצים, המדרשה למוזיקה במכללת לוינסקי ויש לי תואר ראשון בשילוב אמנויות בחינוך. כיום אני מסיימת תואר שני בחינוך למוגבלויות שכלית באוניברסיטת בר אילן, שם אני גם מרצה. לעשיה הזו הגעתי אחרי שהייתי מורה למוזיקה ולימדתי שבע שנים בבית הספר רמז וגם בשכונת יוספטל בכפר סבא, ואחרי שהבנתי שאני מחפשת שינוי. בגלל שבמערכת החינוך לא ויתרו עלי, המשכתי כמדריכה ארצית והדרכתי בבית ספר להוראה בכל הארץ, מלכיש בדרום ועד מגדל העמק בצפון, שם הכשרתי עובדי הוראה לפרויקטים רבים ושימשתי כמורה מאמנת. אבל אחרי 11 שנה שעשיתי את זה התחלפו הפרסונות שעבדו איתי והחלטתי שאני פורשת. הייתי בת 45 וזה היה גיל מאוד משמעותי עבורי לעשות את השינוי הזה. אני חושבת שזה לא קרה קודם לכן גם בגלל לידת בני שמונה שנים לפני כן”.
המוזיקה כשפה
מה קרה לבנך?
“בני נולד עם חוסר אספקת חמצן למוח במהלך הלידה. זה קרה עקב היפרדות שלייה, מה שגרם לחוסר הגעת חמצן לעובר. כשהוא נולד לא ידענו מה הולך להיות ולאן זה מוביל. רק אמרו לנו שמה שקרה גרם לאי התפתחות מוטורית תקינה. כשהגענו הביתה ראינו למשל שהוא לא מרים את הראש, לא מתהפך, ובעצם לא עושה שום דבר לפי המסלול הרגיל בהתפתחות תינוק”.
בנה של כהן נולד עם היפוטוניה – טונוס שרירים נמוך, מצב שמוביל לפגיעה בהתפתחות כישורים מוטוריים שונים ומקשה על הגדילה.
ומה עשית?
“רופא הילדים אמר לי שעד גיל שנה הכל יסתדר, אבל אני לא הסתפקתי בתשובה הכללית הזו והחלטתי ללכת לרופא נוסף, וממנו קיבלתי את אותה תשובה. לכן החלטתי שאני פונה לפיזיותרפיסטית, שהיתה בדיוק מול חדרו של הרופא, ואחרי שהיא ראתה את הילד היא אמרה לי שקיים פער התפתחותי של קרוב לארבעה חודשים בגלל שהוא נולד בשבוע 37 וחצי, טראומת הלידה וכל מה שהוא חווה. זה חיזק אצלי את מה שהרגשתי בתור אמא, שצריך לעשות משהו.
“התחלנו לעשות לו פיזיותרפיה והידרותרפיה וכל מה שעוסק בפעילות מיוחדת, כולל משחקים בגני שעשועים ועבודה עם מוזיקה. בעצם כל מה שיכול לשפר את המצב שלו, כי הבנתי שקוגניטיבית הוא מאוד נפגע. באותה תקופה עזבתי הכל והתחלתי ללמוד כל מה שקושר להתפתחות מוטורית, ושילבתי בטיפול שלו גם מוזיקה. כשבגיל שלוש הוא כבר הלך הבנו שהכל בסדר ושהצלחנו להתגבר על הבעיה בזכות טיפול פרטני. היום הוא בן 21, בעיצומו של הטיול הגדול אחרי צבא בדרום אמריקה, אחרי שסיים את לימודיו כתלמיד מצטיין ונגן חצוצרה”.
האירוע בקונסבטוריון למען קרן רוזנטל לזכר מרים רוזנטל צילום עירית גינת
המקרה של בנה, וההצלחה שלה בשיפור התיפקוד שלו באמצעות עבודה סזיפית שכללה הרבה מוזיקה, גרמו לכהן לצאת לדרך חדשה ולשתף הורים נוספים. באמצעות הידע שרכשה בעקבות המקרה של בנה, היא התמקצעה בטיפול בהנעה מוטורית בשילוב מוזיקה – מה שסייע גם לבנה. היא גיבשה גישת טיפול שכוללת פעילות תנועתית ומוזיקלית כמו שירה בליווי כלי נשיפה – חליליות או משרוקיות, משחקים מוזיקליים חברתיים, ביצוע תנועות גוף בהתאם לרעיונות שונים שעולים בקבוצה ועוד. היא פיתחה גם תרגול נשיפה ונשימה, שמסייעת למשל לילדים אוטיסטים להתגבר על תופעת הריר, מה שעוזר להם לנגן בחלילית, כלי שגם מסייע להם ולאנשים עם מוגבלויות לשפר את האחיזה והמוטוריקה בשיעורי הגיטרה.
“כשבני החל ללכת נדרתי נדר לעזור גם לאחרים, ומאז אני מתנדבת ותורמת לקהילה”, היא מספרת, “הבנתי שאם אני הצלחתי, ולו במעט, לשפר את המצב של בני ולעזור לו, גם הורים אחרים יכולים. הבנתי שיש בחוץ הרבה הורים שלא ידעו כמוני מה לעשות במצב של היפוטוניה (חולשה בשרירים) שמגיעה בכל מיני דרגות שונות, קשות או קלות יותר. אנחנו עברנו מקרה שנחשב לקל יחסית. בעקבותיו הבנתי שאם במהלך הטיפול מגבירים את האתגר לילד, אפילו במעט, אפשר לראות שינוי, חיוך והתקדמות.
“כך יצא שלאורך השנים האלו הפעלתי תוכניות מוזיקליות לילדים עם בעלי מוגבלות, בהתאם לסוג המוגבלות, תוכניות שבניתי בעצמי. בניתי דרך המוזיקה כלי שהוא גם שפה, שגורם לילד בעל בעיות מוטוריות להגיב, ממש כמו ילד ללא כל בעיה. המוזיקה היא בעצם הכלי שמחבר בין ילד עם מגבלה לעולם, וגם מאפשרת לגשר בין הילד להורה אני מעלה סרטונים באתר שלי, ‘עופרה כהן מיוזיק פור לייף’, ושם אנשים יכולים לראות את ההשפעה שיש למוזיקה על הילדים”.
קובי אשרת והילדים צילום עירית גינת
שווים על הבמה
בחמש השנים האחרונות מקדישה עופרה את חייה לפרויקט נוסף שיזמה, שנועד לשלב אוכלוסייה עם מוגבלויות, ילדים, נערים ובוגרים, בלימודי מוזיקה בקונסרבטוריונים ברחבי הארץ. “המטרה שלי היא לשלב את אוכלוסיית האנשים עם מוגבלויות בלימודי מוזיקה בקונסרבטוריונים בארץ יחד עם ילדים או בני נוער ללא מוגבלויות. התחלתי את המיזם הזה בכפר סבא לפני כחמש שנים. במהלך השנים הצטרפו למיזם גם שוהם, הרצליה, המועצה האזורית מרחבים וזיכרון יעקב. לפני חמישה חודשים הצטרף גם הקונסרבטוריון בראש העין, ולדברי כהן עד שנת 2020 אמורים להצטרף למיזם שלושה קונסרבטוריונים ברשויות נוספות. “הפרויקט הזה עובד בצורה יפה כי לכל עיר אנחנו תופרים את החליפה שמתאימה לה, כולל פניה לאנשים טובים שאני מכירה ועזרה מקרנות. לדוגמה, בראש העין יזמתי, לפני חמישה חודשים ובעקבות פנייה של העירייה, את הקמת מקהלת ‘הרכב מנצח’ שלוקחים בה חלק בוגרים בגילאי 21-17, שמתגוררים בהוסטלים ובבתים שמפעיל ארגון אלאור. זו מקהלה של נערים ונערות בעלי מוגבלויות מוטוריות ושכליות שזוכים להזדמנות שווה בלימודי מוזיקה בקונסרבטוריון בראש העין. על חברי הלהקה הזאת נמנים גם ילדים ‘רגילים’, שהם מתנדבים בקהילה שלומדים מוזיקה והם חלק מהרכב השירה. ההרכב הזה כבר הופיע בכנס חינוך של התרבות התורנית ובהרמת כוסית של משרד הרווחה ובעיר עצמה בטקס אות המתנדב. ב־3 ביוני יופיע ‘הרכב מנצח’ מול מאות מוזמנים במפגש ‘עדיף’ – מועדון וקהילה למען אנשים עם מגבלות, במלאת שנתיים לפעילותו. ביולי הקרוב נופיע בטיילת מול כל תושבי ראש העין”.
עופרה כהן וקובי אשרת צילום עירית גינת
ואיך המיזם בא לידי ביטוי בכפר סבא?
“לפני חמש שנים, עם סיום לימודיו של בני במערכת החינוך בכפר סבא, החלטתי לעשות משהו כדי לאפשר לאוכלוסייה הזו ללמוד מוזיקה כמו כולם. אני מאמינה שאותם ילדים הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ויש להם יכולת לעזור לשפר אותה שתהיה יותר טובה. פניתי לעופר עין הבר, מנהל הקונסרבטוריון בכפר סבא, והצעתי לו לפרוץ את הדרך והוא הרים את הכפפה. והעיר כפר סבא היא אכן פורצת דרך בתחום הזה.
“הקמתי את להקת ‘שווים’, המורכבת מאנשים עם מוגבלויות שונות, ברמה בינונית ומטה, בגילאי העשרה ומעלה. בעקבות ההצלחה, הקמתי בהמשך הרכב נוסף שפועל בכפר סבא, הרכב ‘עוצמה’, בקונספט דומה. חברי הלהקות לומדים בקונסרבטוריון כמו כולם – לנגן בחלילית או לשיר, אבל בשיטה שהיא מותאמת להם. ההרכבים נפגש בכל שבוע בקונסרבטוריון והחברים בהם לומדים פיתוח קול, שירה, נגינה על כלים שונים. הם נחשפים לחיבורים ויוצרים מגוונים ומגיעים אל השיעורים תלמידים מכל האזור, כולל הוד השרון, רעננה והסביבה. לצד כל זאת, אנחנו כמובן משלבים צעירים ונוער שבאים להתנדב במסגרת המחויבות האישית שלהם, ואני כמובן נמצאת שם. המטרה של המיזם שלי הוא לאפשר לילדים עם צרכים מיוחדים להופיע בקונצרט, להעלות אותם על הבמה, כך יוכלו להראות שגם הם יכולים, בעזרת המוזיקה, לחולל שינוי. אנחנו שרים שירי ארץ ישראל, וברפרטואר של ההרכב יש שירים כמו ‘אני ואתה’, ‘ענין של זמן’, ‘עד סוף העולם’, ‘אלוהים נתן לך במתנה’, ‘מתנות קטנות’, ‘ילד של אבא’ ועוד.
“אגב, אחד הדברים שאני מאוד מאמינה בו זה לשלב את זמרי העיר במיזם. בכפר סבא שילבתי את הילדים האחים אורי ונועם כלטוב שהשתתפו בתוכנית ‘בית הספר למוזיקה’ וגם את קובי אשרת. בראש העין השתתף הזמר יואב יצחק, שאיתו עבדנו על השיר ‘עד סוף העולם’, והמפגש איתו היה מדהים. אנחנו גם נכנסים איתו בקרוב להקלטות ולצילום של קליפ. אנחנו גם מופיעים בקרוב בתוכנית שתשודר בערוץ כאן, ומאוד אשמח אם יפנו אלינו להופיע בתוכניות טלוויזיה גם בפריים טיים”.
