לערב שבת פרשת 'מקץ' שבת 'חנוכה'
הדלקת נרות: 16:19
צאת השבת: 17:20
הרב יעקב מזרחי צילום פרטי
הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:
לאחר שיוסף נמק בכלא שנתיים,
פרעה חולם בלילה שני חלומות מוזרים: בחלום הראשון 7 פרות רזות וצנומות בולעות 7 פרות יפות ובריאות.
בחלום השני, 7 שיבולים דקות ושדופות בולעות 7 שיבולים יפות ומלאות.
בבוקר, פרעה קורא לחרטומים ולא מצליחים לפתור את החלומות.
שר המשקים נזכר ביוסף, הנער היושב בבית-הכלא, ומספר לפרעה כיצד פתר יוסף את חלומותיו – ואת חלומות שר האופים – בהצלחה.
פרעה מתפעל ומזמין את יוסף לפתור את חלומותיו.
ופתרונו:
7 שנות השובע עומדות להגיע אך מיד לאחריהם יגיעו שבע שנות רעב.
הרעב יהיה גדול כל-כך, עד שהוא "יבלע" את השובע הגדול ששרר קודם לכן.
ומציע למנות פקידים מיוחדים שיאגרו תבואה לקראת הרעב הגדול.
פרעה מגיב בהתפעלות "אין חכם ונבון ממך".
ממנה את יוסף למשנה למלך,
ומעניק לו את טבעתו ונותן לו את אסנת, בתו של פוטיפר לאישה.
יוסף ממהר ליישם את התכנית ואוגר מזון רב לקראת שנות הרעב.
נולדים לו שני בנים: מנשה ואפרים.
שנות השובע מסתיימות, ורעב שורר בעולם כולו.
המצרים נאלצים לבקש מיוסף תבואה מן המחסנים, ורבים נוהרים מרחבי תבל כדי לרכוש מזון בכסף מלא.
בין הבאים: עשרת אחי יוסף, שנשלחו על-ידי אביהם.
בנימין נשאר בבית מחשש "פן יקראנו אסון".
יוסף מזהה את אחיו אך הם לא מזהים אותו.
ומאשים אותם שהם מרגלים וכי באו לתכנן כיצד לכבוש את מצרים.
האחים, גוללים את סיפור חייהם.
באנו מארץ כנען, ויש לנו עוד שני אחים – האחד – יוסף נעלם, והשני – בנימין נשאר בבית.
יוסף לא משתכנע ומציע להם לאמת את דבריהם: כולם יישארו במאסר, ואח אחד ישוב לארץ כנען כדי להביא את בנימין.
בבית הכלא הם יושבים שלושה ימים, לבסוף, יוסף משחרר את כל האחים חוץ משמעון, אותו הוא עוצר עד שהם ישובו עם בנימין.
האחים משוחחים בינם לבין עצמם "נענשנו בעונש כזה מכיוון שלא שמענו לתחנוני יוסף כאשר מכרנו אותו".
יוסף שומע, מתרגש ובוכה בחשאי.
בדרך הביתה הם מגלים שבדרך מסתורית הכסף ששילמו עבור המזון שרכשו הושב להם.
הם חוששים כי מישהו רוקם להם עלילת שווא, מחוסר ברירה הם שבים הביתה, אל יעקב היושב בארץ כנען.
לאחר ששומע יעקב את הסיפור,
לא מאפשר להם לקחת את בנימין.
"יוסף איננו, שמעון איננו, ואת בנימין תיקחו".?
הרעב גובר ולא נותרה ברירה, יהודה מתחייב להשיב את בנימין בשלום ויעקב מסכים.
הם שבים למצרים, הפעם עם בנימין. יוסף יוצא אליהם וכשהוא פוגש את בנימין – אחיו מאמו – נכמרים רחמיו ויוצא אל חדר אחר כדי לבכות.
לאחר-מכן הוא עורך סעודה עבורם, מחלק להם מנות ולבנימין מעניק מנה גדולה יותר.
יוסף מצווה שוב להשיב את הממון אל שקיהם, ולהטמין את גביע הכסף שלו בשק של בנימין.
לאחר שיצאו רודף הממונה על בית יוסף אחרי האחים וגוער בהם: מדוע גנבתם את גביע הכסף של אדוני.? הם מכחישים בתוקף.
לאחר חיפוש קצר הגביע נמצא בשק בנימין.
הם שבים אל יוסף בבושת פנים, ויוסף מציע: הגנב יענש ויהיה עבד שלי, ואתם תוכלו לשוב בשלום הביתה, אל אביכם.
**
התורה אומרת:
"ויוסף היה במצרים"
לכאורה זה מיותר — הרי ברור שיוסף היה במצרים.
באה התורה ללמד:
יוסף היה במצרים, אבל מצרים לא הייתה ביוסף.
מצרים מסמלת מקום של בלבול והסתר אלוקי.
ויוסף — גם כעבד, גם בבית האסורים, גם כמשנה למלך —
נשאר יוסף הצדיק.
זה מתחבר לחנוכה:
היוונים ניסו להכניס את "מצרים" אל תוך היהודי – לטמא את השמן, את הפנימיות.
והניצחון היה:
יהודים שחיו בתוך החושך ולא נתנו לחושך להיכנס אליהם.
אפשר להיות בעולם,
לעבוד, לפעול, להשפיע —
ובתוך זה להישאר מחובר לקדושה.
המציאות של יהודי:
לחיות בעולם,
אבל להביא אליו את האור האמיתי —
בגאולה האמיתית והשלמה,
תיכף ומיד ממש.
שבת שלום.
תגובות