שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומסר מפרשת השבוע

ב"ה

ערב שבת פרשת 'ויחי'
י"ג טבת תשפ"ו
שבת 'חזק' סיום חומש בראשית.

הדלקת נרות: 16:27
צאת השבת: 17:28

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת השבוע:

ימיו האחרונים של יעקב אבינו, קורא לבנו יוסף ומבקש ממנו להישבע שלא יקבור אותו במצרים, אלא יעלה אותו לקבורה במערת המכפלה.

יוסף שומע שאביו חולה והולך לבקר אותו, עם שני בניו – מנשה ואפרים – המגיעים לקבל ברכה מיעקב.

יעקב אומר כי לא חשב שיזכה לראות את יוסף בנו בחיים, והנה הוא זוכה לראות גם את בניו,

ומברך אותם שידגו לרוב בקרב הארץ (כפי שהדגים מתרבים, כך יתרבו הם).

כאשר יעקב בירכם שיכל (הפך) את ידיו והניח יד ימינו על אפרים שהיה הצעיר, ואילו יד שמאלו על מנשה שהיה הבכור. יוסף שם לב לכך וניסה לתקן את אביו, אך יעקב סירב למעשה ואמר שהוא יודע אך הצעיר יהיה גדול מאחיו.

ובירך אותם שכאשר אבות ירצו לברך את ילדיהם יאמרו "ישימם אלוקים כאפרים וכמנשה".

יעקב אומר שה' יהיה ביחד עם בני ישראל בגלותם.

יעקב קורא לבניו על מנת לגלות להם מתי משיח יגיע, אך רוח הקודש נסתלקה ממנו ובמקום הסוד הוא מברך אותם,
כל שבט זוכה לברכה.

ראובן – בתור הראשון נועד לכהונה ומלכות, אך איבדם במעשיו הפזיזים בקשר למקום שנתו של אביו.

שמעון ולוי – אנשי מלחמה, תכסיסים ותככים.

יהודה – מלוכה, משיח, ושפע של יין וחלב בחלקו.

זבולון – תומך התורה (שבט זבולון עסק בסחר בים ותמך את שבט יששכר שהיה לומד תורה).

יששכר – לימוד התורה.

דן – שמשון הנביא (שפט את ישראל בזמן הפלישתים).

גד – חוזק.
כיון שנחלתו היתה בעבר הירדן, והתנדב לעמוד בראש המלחמה לכיבוש הארץ.

אשר – שפע של שמן זית בנחלתו.

נפתלי – פרי יפה ומילים יפות.

יוסף – סגולה, צדקנות, אבן ישראל ועין הרע לא תשלוט בזרעו.

ברכה אחרונה לשבט בנימין – שאול שנלחם נגד מואב ואדום, ומרדכי ואסתר שעמדו לישראל בזמן אחשורוש.

יעקב מרגיש שעומד למות בקרוב, ומבקש מהם לקבור אותו במערת המכפלה, אותה קנה אברהם (כמסופר בפרשת חיי שרה).

יעקב אבינו נפטר והמצרים בוכים אותו בשבעים ימי אבל, כיון שכאשר הוא הגיע למצרים הוא הביא עמו ברכה – הרעב פסק.

נערכת הלוויה גדולה בהשתתפות חשובי מצרים וכמובן כל בני יעקב שעולים לחברון לקבורה.

בני יעקב נשאו את הארון באותו סדר שבו השבטים ליוו לאחר מכן את המשכן במסעותיהם במדבר סיני.

התורה מתארת את השנים המאוחרות יותר בחיי יוסף במצרים.

יוסף חי מאה ועשר שנים.
הבטיח לכל אחיו שה' יוציא אותם לבסוף ממצרים ויקח אותם לארץ ישראל, והם הבטיחו לו שהם יקחו את עצמותיו כשייצאו מהגלות, ויקברו אותו בישראל (כפי שאכן הוא נקבר בשכם). יוסף הצדיק נפטר במצרים.

**
"ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם"

לאחר ברכות פרטיות חזר ובירכם, מה העניין.?

דעו לכם כל אחד מכם יכול להתברך בכל שנים-עשר הברכות שבירכתי את אחיו,
לא רק כאשר יתחבר לאחיו, אלא בו בעצמו, בנשמת כל יהודי קיים פוטנציאל לצמוח ולהצליח בכל התחומים ממש.

שבת שלום.