שבת שלום: כניסת וצאת השבת ומסר מפרשת 'ושלח'

ב"ה

ערב שבת פרשת 'שלח'
כ' סיון תשפ"ו

הדלקת נרות: 19:24
צאת השבת: 20:27

הרב יעקב מזרחי מספר על פרשת 'שלח':

בני ישראל נמצאים במרחק שלושה ימים מהארץ המובטחת – ארץ ישראל, ביקש העם לשלוח מרגלים כדי לבדוק את הארץ.
משה השיב שה' נתן רשות לשלוח את המרגלים לארץ.

סיפור המרגלים – נכנסו לארץ, וכרתו אשכול ענק של ענבים ונשאו אותו במוט, וכן רימון אחד ותאנה אחת, וכך חזרו ממשימתם לאחר ארבעים יום.

המרגלים חזרו וסיפרו שמצאו ארץ שלא ניתן לכבוש כלל. כלב בן יפונה (אחד המרגלים) לעומתם הזכיר לכולם כיצד משה חצה את ים סוף והוריד להם את המן מן השמים ולמרות זאת בני ישראל טענו כי מוטב להם לחזור למצרים, והעבירו את הלילה בבכיה.
אותו לילה היה ליל תשעה באב, והקב"ה אמר שהיות ובני ישראל בכו באותו לילה ללא סיבה, לילה זה יהיה בכיה לדורות, ואכן בית המקדש הראשון והשני, שניהם נחרבו בליל תשעה באב.

כלב בן יפונה ויהושע בן נון, ממשיכים ומנסים לשכנעם לבטוח בה' שיביא אותם לארץ טובה, ארץ זבת חלב ודבש. הם גם מפצירים בעם שלא לדבר נגד ה' ונגד משה, אך העם אף מנסים לרגום אותם באבנים.

בשלב זה מתגלה ה' בענן וה' שואל את עם ישראל עד מתי ימשיכו בני ישראל לא להאמין לו, גם לאחר כל המופתים שעשה.
ומציע להרוג את כל העם, ולהקים עם חדש מצאציו של משה, אך משה מצידו אומר כי זה ייראה גרוע בעיני המצריים, שהקב"ה הוציא את עם ישראל ממצרים על מנת להרוג אותם במדבר.

משה מתחנן מהקב"ה לסליחה ומחילה, והקב"ה מחליט שהדור הזה לא יכנס לארץ ישראל, אלא יסתובב במדבר ארבעים שנה. הדור כולו למעט כלב ויהושע, ימותו במדבר סיני, כעונש על כך שהאמינו לדברי המרגלים.
ועשרת המרגלים שדיברו רע על הארץ, ימותו במיתה משונה.

קבוצת אנשים התחרטה על חטאם וקמו למחרת בנסיון ללכת ישירות לארץ ישראל.
משה הזהירם שלא לעשות זאת ולא שהו לאזהרותיו, העמלקים יצאו למלחמה עימם והרגו את כולם.

שורה של מצוות פרטיות: הלכות של נסכים יין ושמן המגיעים עם כל קרבן.
הפרשת חלה, מצווה לנשים (ביחד עם הדלקת הנר ונידה)
לאחר מכן נותנת התורה ציווי למקרה של עשיית עבירה על ידי הקהילה כולה, בעקבות טעות של הרבנים וראשי העדה, כאשר התיקון הוא הבאת קרבן.

יהודי שנמצא מקושש עצים בשבת. רש"י כותב שהיתה זו השבת השניה לאחר שניתן הציווי על שמירת שבת, ומכאן שרק שבת אחת נשמרה כהלכתה על ידי כל בני ישראל. על כך אומרת הגמרא שבאם ישמרו כל בני ישראל שתי שבתות כהלכתן, מיד יגיע משיח.

הנושא האחרון בפרשתנו הוא הציווי של לבישת הציצית על ארבעת כנפות הבגד

**

המרגלים השתייכו לסוג הצדיקים המופרשים מענייני העולם, ועוסקים בהתעלות רוחנית בלבד.
הנטייה שלהם הייתה בעד הישארות במדבר, שבו אין שאון העולם מפריע לעבודת-ה'.

כתוצאה מגישתם זו חטאו וניסו להניא את העם מלהיכנס ארצה ולקיים בה את המצוות החשובות התלויות דווקא – בארץ…

יהושע היה שונה מהם.
כמי שאמור להיות רועה הדור אחרי משה, חייב לבטל את רצונותיו האישיים ולהתמסר למילוי הרצון האלוקי.

ולכן דווקא עליו התפלל משה: "י-ה יושיעך מעצת מרגלים".

בכך אמר משה רבנו ליהושע – דרכם אינה דרכך.
אתה חייב להתמסר לעם ולצרכיו. בכך העניק לו את הכוח לעמוד על המשמר, ולא להיסחף אחרי חבריו.

כל יהודי צריך לראות את טובת הכלל ולא רק טובת עצמו.

שבת שלום