סיפור החיים של דני רביץ, תושב רעננה, אינו פשוט. אבל את המורכבות של חייו הוא הפך להתנדבות מרשימה ולפעילות למען הקהילה. בטקס שנערך ב-21 במאי הוא קיבל אות הוקרה של ארגון ליונס ישראל. יום למחרת קיבל רביץ את אות המתנדב הארצי של אקים לשנת 2017.
לא סתם קיבל רביץ שתי תעודות בהפרש של יום אחד בלבד. כבר שנים רבות שהוא אב הבית בחברת "קהילה תומכת" בעיר. את החברה הוא הקים כדי לסייע לקשישים בכל מה שהם אינם יכולים לבצע בגפם. מתיקונים בבית, סידורים שוטפים ועד שיחות טלפון עבורם. רביץ הוא גם ממייסדי סניף אקים ברעננה שם הוא פעיל מרכזי. הוא היה בצוות ההקמה של "בית חלומי" בעיר, אשר דואג לבעלי צרכים מיוחדים. הוא דמות מוכרת בעיר מתוקף הפעילות שלו עם האוכלוסייה המבוגרת ועם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. הוא הקים גינות משותפות לילדים עם צרכים מיוחדים, מרכז תעסוקה לילדים עם צרכים מיוחדים וגינת ירק.
רביץ מתגורר ברעננה כבר למעלה מ־40 שנה. לפני כ־30 שנה, לאחר שנולדו לו ולאשתו שתי בנות, נולד בנו השלישי, דור, הסובל מפיגור ואוטיזם. לאחר שדור נולד החל רביץ להתנדב באקים, ארגון הורים ארצי לילדים עם צרכים מיוחדים המחזיק 68 סניפים. רביץ הוא זה שהקים את הסניף ברעננה.
"כשדור היה בערך בן עשרה חודשים התגלה שהוא סובל מפיגור ואוטיזם", מספר רביץ. "זו הייתה מכה לא קלה למשפחה אבל התמודדנו איתה בצורה מכובדת. גידלנו אותו בבית עד גיל 18 ואז לא יכולנו יותר. דור הוא ילד טוב ויפיפה, הוא לא מופרע או משתולל, אבל כשהוא רוצה להביע משהו הוא לפעמים משתמש בכוח ופעמיים כמעט נדרס. הבנו שלהיות איתו בבית זה לא פתרון והחלטנו בצער רב להכניס אותו למוסד".
רביץ מספר שהגילוי שבנו סובל מפיגור ואוטיזם הכניס בו את הרצון הגדול להתנדב. "אחרי שדור נולד התחלתי להתנדב באקים", הוא אומר, "מעבר לזה שאני אוהב לתת לחברה ידעתי שאני חייב גם לדאוג לעתיד שלו. לפני שדור נולד אמרתי לאשתי שכשהבנות יגדלו אני רוצה להתנדב פעם בשבוע בבית לוינשטיין, סתם כי אני אוהב לעזור, ואיך אומרים, ההוא למעלה סידר את לי את זה במשרה מלאה. כשדור היה בן ארבע הקמתי יחד עם צוות של כמה מתנדבים את הסניף של אקים ברעננה וגם יזמנו את הקמתו של "בית חלומי", שזה הוסטל ל-24 חניכים שמקבלים את כל המענה שהם צריכים. אנחנו אלו שאספו תרומות למען הקמת הבית ומשרד העבודה והרווחה והשירות למפגר הקימו אותו".
רביץ מספר שהחלום שלו היה שבנו יתגורר בבית חלומי אותו עזר להקים אך הוא לא יצא לפועל. "לצערי הרב אחרי שהייתי בין המקימים והפעילים של המקום הבן שלי לא נמצא שם. השרות למפגר התנה את הקבלה למקום לבעלי רמת פיגור בינוני ומעלה והבן שלי ברמה בינונית ומטה. לכן נאלצתי למצוא לו מקום אחר. כמו משה, שארבעים שנה הוביל את בני ישראל במדבר ולא נכנס. אז בכיתי הרבה לילות והלכתי וחיפשתי מקומות לדור. מקומות שאני רציתי לא רצו אותו ומקומות שרצו אותו אני לא רציתי ובסוף מצאתי לו מקום בירושלים, שם הוא מתגורר כבר תשע שנים".
איך אתה מרגיש כשאתה עוזר לאנשים אחרים, חלקם הורים לילדים כמו דור?
"זה נותן לי כוחות. להיות אבא של ילד עם צרכים מיוחדים זה לא פשוט, המוטו שלי בחיים זה שאני מסתכל על חצי הכוס המלאה ואם היא לא מלאה אני לוקח כוס יותר קטנה וממלא אותה. אני רק מסתכל על הדברים הטובים כמה אני יכול לתרום ולתת יותר לאנשים. זו חוויה בלתי רגילה, ההורים ממש מאושרים והילדים מצפים לזה. הרבה מאוד אנשים שהם הורים לילדים עם צרכים מיוחדים עוברים לגור ברעננה בגלל המוסדות עם כל אפשרויות השירות שיש ברעננה לילדים עם צרכים מיוחדים. רעננה היא עיר קטנה ויש את בית איזי שפירא שהוא מקום אדיר מבחינת ילדים עם צרכים מיוחדים. יש את בית ספר "אגם" שהוא בית הספר היחידי בארץ ברמה של תפקוד, ציוד ומכשור. בנוסף יש לנו פרויקט באקי"ם ברעננה, שיזמה יו"ר אקי"ם, דורית עמידרור, בו אנחנו אוספים בקבוקים. עסקים רבים בעיר וחברים נרתמו ואנחנו אוספים ביחד בקבוקים וממירים את הבקבוקים בכסף. עם הכסף הזה אנחנו קונים דברים לילדים".
בנוסף לפעילות ההתנדבותית גם עבודתו של רביץ מתבססת על נתינה. "לפני כ־13 שנים הקמתי את פרויקט "קהילה תומכת" ברעננה לאנשים מבוגרים שממשיכים לגור בבית. אני עובד של חברת מוקד אנוש, חברה לשרותי רפואת חירום הכולל לחצני מצוקה רופא ואמבולנס שזמינים 24/7. אני אב הבית של הקהילה ברעננה כאשר אני אחראי ישירות ל־230 בתים של אנשים מבוגרים שמתפקדים נהדר אבל במקום שהם יטרידו את הילדים שלהם בבקשה להחלפת מנורה או פתיחת סתימה אני דואג לעשות להם. אני גם מתקשר אליהם ומבקר אותם ומוציא אותם לפעילות חברתיות. פעם בשבוע יש מפגש חברתי ופעם בחודש אני עושה להם טיול. בנוסף אני מתנדב גם במשטרה שם אני עושה סיורים ברעננה כחלק מהמשמר האזרחי".
מתי אתה מספיק הכל?
"מי שאומר שאין לו זמן פשוט לא יודע לסדר אותו. יש לי את העבודה בה אני נמצא עד חמש, לאחר מכן אני מתעסק בהתנדבויות. אז אני רואה פחות טלוויזיה וישן פחות שעות בלילה, התרגלתי לישון פחות כשדור היה גר בבית. מאחר שלא רציתי לנעול את דור בחדר, היא הייתה תמיד פתוחה ואני הייתי שומע אם הוא מתעורר מהמיטה ויוצא החוצה".
התרגשת לקבל את תעודות ההוקרה?
"מאוד, ארגון הליונס פנו למי שאחראי על המתנדבים ברעננה וביקשו ממנו המלצה. הוא נתן שלושה שמות, הם ראיינו אותנו ואני נבחרתי. למחרת נערך טקס של יקיר ארגון אקים ומכל הארץ נבחרו רק ארבעה כאשר אני הייתי אחד מהם. הטקס של אקים היה מאוד מרגש וגרם לי גם לבכות. עשו לי מצגת יפיפייה בה ברכו אותי ראש העירייה, זאב בילסקי, הנכדים שלי ועוד כמה עובדים בכירים באקים. בסוף הסרטון ראו את דור, הבן שלי, ישב על כיסא, עם שלט על החזה עם הכיתוב 'לאבא הכי טוב בעולם".
