ברחוב המלאכה 18 באזור התעשייה שברעננה עומד כבר עשרות שנים בניין 'סולל בונה', המשמש בית לבעלי עסקים רבים. מול המבנה המפואר והנוצץ של קניון רננים, ניתן לראות את האבנים המתפוררות ואת הסדקים של בניין 'סולל בונה', שהזמן לא עשה עמו חסד. אך חזית הבניין היא אינה הבעיה היחידה של בעלי העסקים. בשנה וחצי האחרונות, עשרות מהם קיבלו פניות מכיבוי האש, שדרש מהם להציב ספרינקלרים בבניין, כדי להמשיך ולחדש את היתר הרישוי העסקי שלהם.
הבניין מחולק ל־120 ביתנים, חללי עבודה, שאותם שוכרים כ־90 בעלי עסקים. רוב העסקים הם מפעלים ויצרנים קטנים ששוכרים ביתן אחד, ישנם מפעלים כמו המפעל של לחם ארטיזן שמתפרשים על פני כמה ביתנים. אחד מבעלי העסקים האלה, הוא עדי אביטל בן ה-43, שמפעיל יחד עם אחיו ניר מפעל ענק בקומה הראשונה של הבניין, שמייצר כיום גלידה לחברת הגלידריות "אניטה" וחברות הבת שלה "גולדה" ו-"ג'לטו בוטיק". כשעתיד העסקים בבניין אפוף באי ודאות, סיפור האהבה של האחים אביטל עם העיר רעננה, עלול להיגמר באותה קלות בה הוא התחיל לפני כ-15 שנים, כשפתחו השניים את המפעל.
"היינו חברה מאוד קטנה אז, היה לנו מפעל קטן בקריית שלום. הגענו לרעננה דרך חבר מ'פיצה פצץ' והתאהבתי במקום", מספר עדי אביטל, "מהיום שנכנסנו התחלנו לגדול. היום אנחנו חולשים על 15 ביתנים בבניין. ככל שגדלנו כך התחילו הבעיות. ההנחיות מכיבוי אש זה הדבר הכי הזוי שיש. ההעברה של האחריות מגוף אחד לאחר, מכיבוי אש לרשות המקומית. הסיפור פה הוא פשוט – בכיבוי אש מבקשים מאיתנו להתקין ספרינקלרים, שאין לי בעיה לעשות את זה על חשבוני. אבל אני צריך להתחבר לבניין עצמו, למערכת כיבוי מרכזית שלא קיימת. וזה הזיה, זה לא נתפס. לבעלי עסקים בבניין אין מה לאכול, הם בטח לא יתחילו לתרום לבניין מערכת כיבוי אש וספרינקלרים. האחריות נזרקת בין עיריית רעננה לבין כיבוי אש. זה חייב להגיע פעם אחת לבית משפט, ואני בטוח שכל שופט עם טיפה דעת יבין שיש כאן אנשים שרוצים לעבוד ולהתפרנס שלא מקבלים את הרישיונות בגלל משחקי כוח פנימיים. זה הבניין הכי לא מושקע במדינה. לא הייתה תאורה בכלל לפני שהגענו בביתנים שלנו. עצוב מאוד מה שקורה עם הבניין הזה. אני מקווה שכל הגופים שמעורבים בזה, ירימו את הכפפה ויבינו שיש כאן אנשים עובדים וחרוצים, שרק רוצים להתפרנס". (מכיבוי האש נמסר בתגובה: "במסגרת ביקורת סדורי בטיחות אש של מדור הגנה מאש בתחנה אזורית השרון, הוצאו למתחם דרישות לביצוע, בשיתוף הרשות המקומית. אחת הדרישות היא להתקין מערכת ספרינקלרים לחלק מהעסקים כדי לאפשר לעובדי המתחם והלקוחות שהות טוחה ולמנוע פגיעה בנפש וברכוש. המאבקים המתוארים שייכים לבעלי העסקים והבעלים מי ישלם את התקנת המערכת").
עדי אביטל צילום עזרא לוי
אתם רואים את העתיד שלכם ברעננה? עכשיו כשעתידו של בניין 'סולל בונה' לא ברור?
"גם אם הבניין ייסגר בגלל כל עניין הרישוי, אז הכול בסדר איתנו. אנחנו חברה גדולה, אנחנו נמצא פתרון. יכול להיות שנצא בעתיד לאזור אלפי מנשה, יש לנו הצעות מראשי ערים שמאוד ישמחו שנעביר את הפעילות שלנו אליהם. יש מספיק ערים שמעודדות ייצור".
ומה עם יוזמת ראש העיר לקיים פינוי-בינוי בבניין?
"מה שזה יגרום לנו, לחברות היצרניות הקטנות-בינוניות שנמצאות בבניין, זה לעזוב את העיר ולא לחזור. אף אחד לא יישאר ברעננה. מה שהם עושים, זה בעצם להוציא את הייצור מאזור התעשייה ברעננה, מה שפעם היה להם מאוד חשוב. היום אף אחד לא רוצה את הבניין הזה כי הוא גוש בטון שיושב בפיסה נדל"נית מאוד חזקה. מילא אנחנו, חברה גדולה. אבל הבחור שמייצר מסגרות לתמונות בביתן שלו בבניין, שהוא ואשתו קמים בבוקר ופותחים את הביתן, מה הוא יעשה הבן אדם הזה אם יתחילו פינוי בינוי? זו הפרנסה שלו. זה מפעל החיים שלו". (מעיריית רעננה לא נמסרה תגובה)
סיפורם של האחים אביטל ואימפריית הגלידה העולמית שהקימו מתחיל בנתניה. הם גדלו במשפחה של שש נפשות בשכונת אזורים בדרום העיר, שכונה שעדי מגדיר "לא פשוטה". כאשר אביהם נפטר בגיל צעיר, אמם גידלה אותם לבדה. לדברי עדי, היא זו שהטמיעה בהם את האהבה לגלידה ויצרה את המתכון הסודי לבסיס שממנו הם מכינים עשרות טעמים שונים עד היום.
"אמא שלי ואחי ניר היו מכינים גלידה בבית עוד בגיל מוקדם", מספר עדי, "אמא שלי כל החיים התפרנסה מלהכין עוגות ועוגיות לחתונות, היא מאוד אוהבת את המטבח. כשהיא וניר התחילו להכין גלידה, שם זה נולד וזיהיתי את הפוטנציאל די מהר. ניר הוא גאון גלידה. הוא היה יוצא ומוכר בעגלה את הגלידה שהם היו מכינים. אחרי שלמדתי הנדסה, תעשייה וניהול, הצטרפתי לפרויקט הזה. מצאתי להם מקום בנווה צדק ולאט לאט זה התפתח. אף אחד לא תכנן שנהיה רשת בינלאומית, והיום כל המשפחה עובדת בחברה".
איך אתה מסביר את סוד ההצלחה?
"כמובן שזה מגיע ממקום של איכות הגלידה וצורת העבודה שלנו, אבל זה גם מגיע הרבה ממקום של חריצות ועבודה קשה. דווקא לדעתי זה שגדלנו בשכונה לא פשוטה, היה טריגר לחריצות ולעבודה הקשה שלנו. רצינו מאוד לצאת משם. מהילדות אני ואחי היינו משחקים כדורגל כדי להיות כמה שפחות ברחוב. כמובן שלמקום בו אתה גדל יש השפעה מאוד גדולה עלייך, ואני מכיר הרבה אנשים מצליחים וטובים שיצאו מהשכונה הזאת בגלל זה".
מה מיוחד בגלידה שלכם?
"קודם כל הטעם של הגלידה תלוי מאוד בג'לטייר, במי שמכין את הגלידה. בכמה הוא מקצועי, כמה הוא יורד לפרטים. אצלנו אנשי המקצוע יורדים לרזולוציות הכי קטנות. מה שקובע גם אם גלידה טובה יותר או פחות, זה כמובן הבסיס שלה. הדרום אמריקאים משתמשים בחמאה וחלב בהכנת הגלידה, יש את הצרפתים שמשתמשים בביצים בהכנת הגלידה. אנחנו משתמשים בגלידה איטלקית עם שמנת. זו נוסחה שעברה אלינו לאמא שלי, שאותה פיתחנו במשך השנים. עיקר הנוסחה זה השילוב בין השמנת, לסוכר ולחלב. כשאתה אוכלים ברשת אחרת, הטעם הוא שונה, כי בסיס הגלידה שונה".
משהו השתנה בחיך הישראלי בשנים האחרונות?
"בטח, עולם הגלידה כל הזמן משתנה. יש תנודות משנה לשנה. פעם היינו אוכלים את הגלידות החלקות, המסורתיות, כמו השוקולד והווניל, ואז אחרי זה הגיע לארץ טרנד ה'ורגיטו', ואניטה הייתה בין הראשונות שמייצרות את הגלידה הזו. זו בעצם גלידה שמוסיפים לה חתיכות של שוקולד או אגוזים לדוגמה. הישראלים מאוד אוהבים את זה. בגלל זה הגלידות הכי נמכרות שלנו זה קוקימן ושוקולד שקדים, שזה גלידה עם חתיכות קראנצ'יות של תוספות בפנים".
למרות שהמפעל של האחים אביטל קיים ברעננה כבר עשור וחצי, הסניף הראשון של רשת "גולדה" ברעננה, חברת הבת של "אניטה" שמונה כבר כמעט 50 סניפים ברחבי הארץ, ייפתח רק בחודש אוגוסט הקרוב במרכז המסחרי החדש בלב הפארק.
"חיפשנו להקים סניף שיעבוד בשישי שבת, עד לפני כן היינו ספקים של הרבה מאוד גלידריות ברעננה, כמו גלידריית 'לבן' באחוזה. לא פתחנו עד עכשיו סניף ברעננה כי אף פעם לא הייתה לנו את ההזדמנות העסקית לפתוח כאן סניף. רחוב אחוזה לפני חמש עשרה שנה היה בעיקר בית לעסקים כשרים כי זה מה שהקהל דרש, ושם היו מרוכזים כל העסקים. היום יש שכונות צעירות מדהימות ברמה סוציואקונומית מאוד גבוהה שיכולים לשמש קהל לקוחות מדהים לעסקים שפתוחים בשבת. אז מצאנו מתחם שנמצא בפאתי העיר, וצריך להתניע את האוטו כדי להגיע אלינו, אבל אני בטוח ש'גולדה' היא יעד מספיק אטרקטיבי כדי למשוך אנשים להגיע".
