ביציאה מביתה בקרית שרת של ניצות השואה, צילה כץ בת ה-85, הייתה במשך שנים דרך עפר לא סלולה. עד לא מזמן כץ, שמתניידת עם כסא גלגלים, יכלה לצאת מביתה בשתי דרכים, הראשונה היא להיעזר במטפלת שלה כדי לרדת מדרגה מדרגה והשנייה היא לנסות ולנסוע עם כסא הגלגלים דרך העפר, דבר שהפך קשה בגלל הגשמים שירדו לאחרונה והפכו את הדרך לבוצית. דורון בכר, מנהל מחלקת התנדבות בעיריית רעננה הוא שכן של צילה והוא מכיר אותה הרבה שנים. לדבריו הוא לא ידע שקיימת בביתה בעיית נגישות אך ברגע שגילה כי צילה מתקשה לצאת מהבית הוא החליט לעשות מעשה.
כביש העפר לפני סלילתו
בשנה האחרונה מקיימת עיריית רעננה פרויקט שנקרא "צו 38" בו 38 מתנדבים מהעיר מסייעים ל-38 ניצולי שואה. המספר 38 הוא בגלל שבכל יום נפטרים בישראל בממוצע 38 ניצולי שואה. האגף לשירותים חבריים בעירייה פנה אל צילה והציע לה להצטרף לפרויקט שכחלק ממנו נפגשים פעם בחודש המתנדבים וניצולי השואה. באחד מהמפגשים הבחין בכר שצילה הפסיקה להגיע אליהם והלך לבקר אותה בביתה. כשהגיע לפתח הבית הבין כי הבעיה בכביש העפר מונעת ממנה לצאת מהבית. לאחר הביקור הבטיח בכר לנסות לעזור לצילה ופנה אל מהנדס העיר, פרץ אוסנברג, על מנת למצוא פתרון לבעיית הנגישות . אוסנברג הגיע לרחוב כדי לחקור את המצב ותוך מספר ימים הכביש סודר.
צילה כץ נולדה בעיר צ'רנוביץ' שבאוקראינה. כשהיא הייתה בת תשע פרצה מלחמת העולם השנייה. "גרנו בכפר קטן והיה הרבה עוני", היא מסרת, "אותי שלחו לגטו מורצ'ה שם הכרתי את בעלי ואת אבא שלי שלחו למחנה עבודה רחוק. הוא היה בן 43 וכשבדקו את כל הגברים במחנה עבודה אבא שלי ראה חתיכת לחם שהייתה על השולחן. הוא לקח את חתיכת הלחם, הנאצים תפסו אותו ותלו אותו".
בשנת 1972 כשהיא בת 40 עלתה כץ לרעננה יחד עם בעלה (שנפטר עשור לאחר מכן) ושני ילדיה ועבדה עד לגיל הפנסיה בתעשייה הצבאית.
רוצים להישאר מעודכנים?
את דורון בכר ועיריית רעננה שפתרו את בעיית הנגישות ביציאה מביתה, צילה מאוד מעריכה. "ביקשתי מדורון לעזור לי והוא עשה את זה", אומרת כץ, "אני מודה לכל מי שעזר לי ואני שמחה שעכשיו אני יכולה לצאת בקלות מהבית".
