אומרים שכסף משחית, אבל עופר בן דור מרעננה הוא דוגמא טובה שמנפצת את הסטיגמה הזו לרסיסים. בן דור הוא איש עסקים ובעלים של חברות נדל"ן בינלאומיות ששוות מיליונים, שהחליט להקדיש את חייו להתנדבות עבור אנשים בעלי מוגבלויות.
בן דור (59) נשוי ואב לשלושה ילדים, נולד בירושלים והוא דור עשירי בארץ משני הצדדים. לפני 28 שנה הוא עבר לרעננה, בעקבות הוריי אשתו, ויש לו רק דברים טובים להגיד על העיר שלו. "אח של סבא שלי היה אחד מותיקי רעננה אז יש לי חיבור מוקדם לעיר", הוא מספר, "כשעברנו לכאן מצאנו איכות חיים בלתי רגילה. אני גר במרכז העיר ומבחינתי זאת העיר הכי טובה בעולם. אמנם העסקים שלי הם בתל אביב ובחו"ל, אבל מבחינת מגורים אין כמו רעננה. הרמה הסוציו-אקונומית, השילוב בין הירוק לבנוי, התושבים הנעימים, וזאת עיר שמתפתחת. יש בה אזור תעשייה שזה הייטק וביזנס, ואזורים ירוקים שזה הפארק. אני מאוד מחובר לעיר הזאת, גם בעשייה ובהתנדבות".
אילו פעילויות התנדבותיות אתה עושה כאן?
"אני מלווה כל מיני אנשים מהעיר שיש להם קשיים. יש בחור מרעננה עם טרשת נפוצה. אני מלווה אותו בעצם כבר שלוש שנים, פעמיים בשבוע אני רץ איתו. מסתבר שהפעילות הספורטיבית פשוט האטה את ההתפרצות של המחלה. יש גם חולת פרקינסון מרננה שאני מלווה אותה. לפני שלוש שנים פגשתי גם אישנ רעננית ותיקה שמשותקת בכל חלקי הגוף ובעצם מצאנו ביחד טעם ומשמעות לחיים, כשמימשנו חלום ישן שלה והקמנו מיזם חברתי שנקרא 'מסעי'. אנחנו עוסקים בשיקום של נערות במצבי מצוקה ברחבי הארץ ואנחנו מלמדים אaותן להכין תכשיטים. בפעילות הזאת בעצם נמצאים מספר אלמנטים של איזון, יצירה וכו' שעוזרים להן ומסייעים להן מאוד. ותראה איך בחורה משותקת משיטה יד לנערות בסיכון, למרות שהיא לא יכולה להניע אצבע".
בן דור הוא ממש העתק של הסיפור הידוע "הנזיר שמכר את הפאררי שלו". במשך שנים הוא הקדיש את חייו לעסקים וצבירת הון ומוניטין עד שהארה אחת בהודו גרמה לו להפוך את חייו ולהקדיש אותן לנתינה והתנדבות . אך לא תמיד הכול היה כל מוצלח, בו דור מספר כי הצמחיה הגדולה שלו הגיעה בכלל מתוך כאב ותחושת כישלון. "למדתי בבית ספר יוקרתי בגימנסיה רחביה", בן דור מספר, "כל הילדים של השרים בממשלה, של השופטים והפרופסורים למדו איתי. למדתי עם כל הילדים של בני האצולה והשמנה וסולתה של ישראל. אבל המשפחה שלי לא הייתה עשירה ובטח שלא ממעמד גבוה. הייתי פרחח לא קטן. הביטוי לפרחחות שלי היה שכנראה היו לי בעיות קשב, מה שלא אובחן אז, והתוצאה הייתה שהיו לי רק שליליים בתעודה..כשהייתי בכיתה ו' המורה שלפה אותי מהספסל האחרון באמצע שיעור אחרי שקיבלתי עוד נכשל במבחן ואמרה לכולם "עופר אולי רץ מהר, אבל מה שיש לו זה שכל ברגליים. בין האוזניים אין לו הרבה. תסתכלו על הכישלון הזה. אל תקחו ממנו דוגמה". היא ממש אמרה מול כולם "תסתכלו על האפס הזה" וסקלה אותי בפומבי. והיא לא הייתה היחידה. היו עוד כמה מורות שמקרים דומים קרו איתן. כשהייתי בן 14 אחי התגייס לצה"ל, לסיירת חרוב שהייתה בזמנו יחידה מובחרת. כמעט שנה לאחר הגיוס פרצה מלחמת יום הכיפורים, הסיירת שלו לחמה במצרים. ביום האחרון של המלחמה, הם עלו על הנגמ"שים ונעו לכיוון סואץ. הנגמ"ש של אחי ספג פגיעה ישירה ואחי נהרג. נותרתי בן יחיד".
שנה לאחר הנפילה' אמו של בן דור נכנסה להריון ונולדה לה בת. "זה היה מהפך מבחינת כולם", הוא אומר, "זה הביא הרבה מאוד אור ושמחה לחיים שלנו, זה שינה את הכול מבחינתי. משהו השתנה בגישה ללימודים אצלי, ובעזרת כמה מורים פרטיים התאפסתי על עצמי וסיימתי את התיכון כתלמיד מצטיין".
לאחר שסיים את השירות הצבאי ביחידה 8200 למד בן דור חשבונאות, כלכלה ומנהל עסקים. הוא עסק בהבראת חברות וארגונים שהיו במשבר ובהמשך ניהל חברות ביניהן, 'נצבא החזקות'. "כיהנתי כמנכ"ל עד גיל 44 ו לאחר מכן טסתי להודו לכמה חודשים לבד. זה היה הטיול אחרי צבא שלא עשיתי. הציעו לי לפני הטיסה לנהל מספר חברות וסירבתי, כי משהו אצלי השתנה. בהודו עברתי התחדשות של הנפש שלי וכשחזרתי הבנתי שאני מאוד טוב בלייעץ ולעזור לאנשים. למדתי מנטורינג והתחלתי ללוות אנשים במשבר. ולהקים במקביל חברות נדל"ן בישראל, ארה"ב ואירופה".
עופר בן דור
מה כולל הליווי?
"אני מלווה אנשים בארץ ובעולם בהחלטות דרמטיות, לא רק אנשי עסקים, אלא פוליטיקאים, אמנים, אנשי מפתח. באים להתייעץ איתי המון אנשים לגבי דילמות וקבלת החלטות. בעצם התובנה הכי גדולה מהודו שהזמן זה המשאב הכי חשוב בחיים שלנו, וניהול עסקי יום יומי לא מעניין אותי באופן בלעדי ולא ממלא אותי מספיק. הבנתי שאני חייב עוד. מכאן באה ההתנדבות. יש בי רגישות גדולה לבני אדם. התחלתי להבין שיש הרבה אנשים שקופים שחיים סביבנו. יום אחד נתקלתי במודעה באינטרנט שבה היה כתוב "דרוש רץ עם נשמה", התקשרתי ומסתבר שזה היה רץ עיוור שחיפש מישהו שירוץ איתו. הבן אדם בצד השני שאל "בן כמה אתה", עניתי לו את הגיל, הוא אמר לי "אתה זקן מדי ואתה לא מתאים" וניתק לי בפנים. לא ויתרתי. התקשרתי שוב ושוב עד שהוא הסכים שאני אבוא. מדובר בבחור שחולם לרוץ, אבל לא רץ מטר בחיים שלו. התחלתי ללוות אותו יחד עם הבן שלי מנקודת האפס והצבנו יעדים. לאט לאט הוא הפך לרץ מרתון ובסופו של דבר ליוונו אותו באולימפיאדת הנכים בביג'ינג. כשחזרנו אני והבן שלי לארץ חיפשנו את הדבר הבא, ומאז המשכנו ללוות אנשים עם מוגבלויות. הייתי חבר דירקטוריון ומתנדב בעמותת "אתגרים" שנים רבות וביחד עם הבן שלי הקמתי שם את פעילות הריצה, הליכה וטיפוס הרים לאנשים עם מוגבלויות. הקמנו גם את ארגון "180 מעלות" כדי לחתור לשינויים חברתיים בחברה ולחשוף את הילדים השקופים והמאותגרים לשינויים בחברה. יש לנו קבוצות לילדים אוטיסטים, עם מוגבלויות. יש לנו הרבה מאוד מתנדבים שמלווים את אותם ילדים. יש משהו מאוד מיוחד בפעילות הספורטיבית עם הילדים האלה. בפעם הראשונה שאתה תעשה פעילות ספורטיבית עם ילד עם מוגבלות, אתה לא תסתכל עליו כמוגבל יותר. ובפעם הראשונה בהיסטוריה הוצאתי בשנת 2013 את משלחת הנכים הראשונה אי פעם לפסגת הר הקלימנג'ארו. המשלחת שהרכבתי היו אנשים עם שיתוק מוחין, עם פגיעות ראש קשות".
עופר בן דור
מה אתה מתכנן לעתיד?
"אני מקים מיזם חדש שנקרא "אכפת לי ממך". אני רוצה לבנות קהילה של אנשים שיהיה אכפת להם אחד מהשני לפי אותו רעיון של תעביר את זה הלאה, אני רוצה שאנשים יעשו טוב זה לזה. בקרוב אני מוציא שלוש משלחות של אנשים עם מוגבלות שכלית לפסגות ההרים באירופה. אני עושה את זה בשיתוף פעולה עם חברת המתנ"סים שאני מלווה אותה. אל על נרתמה בתור שותפה אסטרטגית".
איפה אתה מוצא את הזמן לנהל חברות נדל"ן, להתנדב בכל כך הרבה פרויקטים, וליהנות מחיי משפחה?
"אני החלטתי שאני מתעסק בדברים שמשמעותיים לחיים שלי, ובעצם כך אני מוותר על דברים שאין להם משמעות בשבילי, כמו למשל לרבוץ מול הטלוויזיה. יש דבר נוסף מאוד חשוב – כשאתה קם בבוקר מוקדם ורץ עם אדם עיוור, או עם חולה פרקינסון או עם אדם שסובל משיתוק מוחין, אתה לא עייף אף פעם".
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
