השראה היא מושג חמקמק. במשך מאות שנים, פילוסופים, אמנים ואנשי רוח ניסו להבין מהי מקורה של המוזה, וכיצד בנסיבות הנכונות, מתגנבת אלינו רוח היצירה. המוזיקאי אמיר גבריאל מרעננה, שנולד וגדל בעיר כל חייו, היה צריך לעזוב אותה לשלוש שנים, כדי להבין שההשראה שלו במוזיקה שהוא יוצר, מגיעה מעיר מולדתו.
"אני רענני שורשי", מספר גבריאל, "נולדתי וגדלתי בעיר. למדתי בבית הספר ברטוב, חטיבת אלון ותיכון מטרו ווסט. הג'וק של המוזיקה התחיל אצלי עוד בתקופת התיכון. אחרי שהוצאתי עם הלהקה שלי, "אמיר גבריאל והשותפים", את האלבום הראשון ב-2013 בערך, החלטנו אני ואשתי סמדר לעזוב עם שני הילדים (שכבר מאז הפכו לשלושה) את רעננה ולעבור לקיבוץ חצור שבדרום".
אמיר גבריאל. צילום: יגאל דוד חכמון
למה החלטתם לעבור?
"חשבנו שזה יהיה נהדר לילדים, ועניין אותנו לעשות את השינוי הזה. ברמה האישית הייתי בטוח שזה יוביל אותי ליצירה חדשה או בכיוון מעניין, בכל זאת, טבע ומרחבים. על הנייר זה אמור להוביל אותך לאיזו מוזה מעניינת. זה היה אחרי האלבום הראשון, וחיפשתי כיוון חדש ליצירה לאלבום השני. בפועל המרחבים והטבע יצרו אצלי בלוק יצירתי, בתקופה הזו הבנתי שאני בדיוק ההפך – אני זקוק לתנועה וחיים, וזה בעצם מה שגורם לי להרגיש לי חי ויצירתי. מיצינו את החוויה הקיבוצית אחרי שלוש שנים, וקנינו דירה בשכונת נווה זמר ברעננה, אליה עברנו לפני שנה וחצי".
ומה קרה כשחזרתם לרעננה?
"התחלתי לעבוד במרץ על האלבום השני. אני לא קלטתי בעבר שהיצירה נמצאת איפה שהבית. המקום הזה שנקרא בית, יש לזה משמעות. להיות במקום שאתה מרגיש בו בית. לא ידעתי להעריך את רעננה לפני זה, ולמדתי את זה עם הזמן. כשאתה נמצא במקום שאתה מרגיש בו נוח, הכתיבה מגיעה יותר בקלות".
אמיר גבריאל.ובתו שירה צילום: קרדיט: פרטי
גבריאל, 39, עוסק באדיקות במוזיקה בשני העשורים האחרונים. את להקתו הראשונה, "נורוק", הקים לאחר שחרורו הצבאי, איתה הוציא אלבום בכורה ב-2007. עם להקתו הנוכחית, "אמיר גבריאל והשותפים", הוציא אלבום בכורה לפני כשש שנים בעזרת מענק מהקרן לעידוד יצירה ישראלית באקו"ם, וכיום עובד על האלבום השני שלו עם הלהקה. מלבד הופעות ברחבי הארץ עם הלהקה, מקיים גם ערבי מחווה שונים ללהקות ואלבומים. בשבוע הבא יתקיים ערב מחווה בהפקתו לציון 50 שנה לאלבום "Abbey Road" של להקת הביטלס.
"כל התקופה שכמעט לא כתבתי וגרתי בחצור", מספר גבריאל, "הובילה לכך שהתחלתי להתעסק ולהפיק בערבי מחווה: הביטלס, פינק פלויד, החלונות הגבוהים. הצורך להתעסק במוזיקה הוא הרי כל הזמן קיים, אז שם זה התבטא בצורה הזו".
למה ספציפית האלבום הזה של הביטלס?
"אני חושב שכנער בתיכון, תמיד התעניינתי במוזיקת רטרו, והיה לי אפילו פטיפון למרות שכבר היו דיסקים. אני חושב ש"Abbey Road" היה אחד התקליטים הראשונים שקניתי. זה האלבום האחרון שהביטלס הקליטו, אלבום הסיום שלהם כלהקה. והוא באמת מוגש כך. הייתה לו משמעות עליי כמוזיקאי. הוא הראה לי איך מותר ללהקה להרחיב את מנעד הסגנון שלה. איך שהבנתי שזה חמישים שנה לציון האלבום, החלטתי להרים את ערב המחווה".
להיות מוזיקאי בארץ זה לא פשוט, היו לך רגעים של התלבטות על המשך הדרך?
"בטח, אחרי שהלהקה הראשונה שלי התפרקה ב-2007, אחרי צאת האלבום. ההיא כבר לא הייתי בטוח שאני אמשיך בכלל להתעסק במוזיקה. אז נולדה הבת הבכורה שלי, ויש לך דברים כמו משפחה, פרנסה. חיי היום יום. אבל כשהמוזיקה זה חלק כל כך חזק מהחיים, אתה נשאב אליה שוב די בקלות".
ערב המחווה "חמישים שנה ל-Abbey Road" יתקיים ביום חמישי, 30 במאי, בשעה 22:30 באוזן בר, רחוב קינג ג'ורג' 48, תל אביב. מחיר כרטיס נע בין 75-65 שקלים, ניתן לרכוש כאן
