גיוסי הקיץ בפתח. עד אתמול הם למדו לבגרויות, טרקו דלתות בהתפרצויות של גיל ההתבגרות, למדו נהיגה, יצאו למחנה של הצופים (או תנועת נוער אחרת) וחזרו מאוחר מדי מבילויים. ממחר, הם חיילות וחיילים. זה לא פשוט להם/ן, וזה לא פשוט לנו.
להיות אמא או אבא של חייל או של חיילת, בשנת 2019, זה אתגר. אם פעם, בתקופתנו, השירות הצבאי היה מעין "קופסא שחורה" ולא באמת ידענו אונליין מה עובר על ילדינו בצבא, לא כל שכן התערבנו בטיפול בהם/ן – הרי שהיום זרימת המידע היא מיידית, התקשורת ישירה ומהירה והבקיאות שלנו בכל הקשור לזכויות הפרט וסוגיות הפרט של ילדינו תלויה רק במהירות ההקלדה שלנו בחלון החיפוש בגוגל.
האם זה מספיק? לא ממש. נגישות המידע הזו, מייצרת מצג שווא של ידע. הידע האמיתי הוא הידע בתהליכים הביורוקרטיים הנדרשים לטיפול בכל סוגיה שהחייל/ת נתקל/ת בה, תהליכים המכונים בצבא "פקודות". ויש פקודה לכל דבר – למידע שיש להעביר לצבא טרם הגיוס, לטיפול רפואי, לקבלת תשובות מבדיקות, להחלטות רופא, לערעור עליהן, למשך הזמן שניתן להמתין לרופא או קב"ן, להרכב המזון בחדר האוכל, לפתרונות תזונה ייחודיים (אם הילד/ה שלנו זקוק/ה למזון טבעוני, לא אלרגני, נטול גלוטן וכיו"ב), להסעות, לאיחור הסעות, לתנאי שירות, לשיבוץ תואם מצב רפואי, למצבים מיוחדים, להכל. פשוט הכל.
הסוד הגלוי הוא, שהמקרים שנופלים בין הכסאות הם כמעט לעולם אחת מהשתיים: או הפרת פקודה, או פנייה של חייל/ת שלא על פי הפקודות. לתוך הסבך הזה נכנסת הקבוצה, קבוצת הפייסבוק שכבר כתבתי עליה לא מעט, ושמה "חמ"ל הורים לחיילות וחיילים". את הקבוצה הקמתי לפני שלוש וחצי שנים ביחד עם ליאת סיני סדס, לאחר שאנחנו עצמינו הלכנו לאיבוד במבוך הפקודות הקשורות לטיפול רפואי בילדינו. היום, יש כ-17 אלף משפחות שנעזרות באופן יומיומי בהנגשת המידע הביורוקרטי החשוב הזה, שבמקרים מסוימים יכול להוות הבדל בין בריאות לחולי, שירות צבאי ממצה של חייל/ת לעומת חוויית שירות לא נעימה, ולעתים אף הצלת חיים.
לאחרונה, החלטנו להרחיב את פעילות הקבוצה אל מחוץ לרשת ולהיפגש לשיחות עם קבוצות הורים, בכל רחבי הארץ. יישובים קהילתיים, קיבוצים, רשויות מקומיות. המפגש הבלתי אמצעי עם ההורים מלמד אותנו, כמה צדק ראש אכ"א לשעבר, האלוף חגי טופולינסקי, כשאמר לנו בזמנו בפגישה – "זו המשמעות של צבא העם". ההורות העכשווית היא הורות הרבה יותר מעורבת והמשבר העצום של הגיוס לצבא, אינו פוסח על המשפחה כולה. חלק ממנו, כרוך בחוסר האונים היחסי של ההורים, שיודעים הכל ולא יכולים לעשות כלום – כי החייל/ת מעל גיל 18 ובצבא. המידע, כיצד הדברים מתנהלים, נותן לישון בלילות ומאפשר לנו, ההורים, להישאר עוד טיפ טיפה במעמד המסייע והמייעץ, לרכך את המעבר מילדות לבגרות ואת הפרידה ולהעניק לילדים/ות שלנו עוד קצת תמיכה. והם בהחלט זקוקים/ות לה.
כמו שלמדנו להיות הורים של תינוק/ת, ואז של ילדי בית ספר, ואז של מתבגרות ומתבגרים – כעת זה השלב ללמוד להיות הורים של חיילות וחיילים. מסע ההורות מלידה עד בגרות הילדים, הוא מסע תהליכי העוסק כולו בלשחרר, תוך שאנחנו שומרים על חיבור גרעיני עמוק. כל מה שלמדנו במסע הזה, מתגמד למול ההתמודדות שמזמן לנו השירות הצבאי. וכל מי שמאשים הורים ב"הורות-הליקופטר", פוסח על שני הסעיפים. שכן לא ניתן לנתק את הרנסנס התקשורתי הסלולרי והאינטרנטי, מטיב הצרכים שהוא מייצר אצל החיילים/ות, משפחותיהם והצבא עצמו.
ביום שני הקרוב, 15.7.2019, בשעה 21:00, נקיים פגישה כזו עם הורים, בהזמנת טוקהאוס בנמל תל אביב. אם אתם שם – הורים למתגייסים או לחיילים, ועסוקים כעת בתהליך השינוי והלמידה הזו, כנסו ל- talkhouse.co.il, הירשמו ובואו. חוץ מבירה טובה (או קפה) שיש שם, ננסה להעניק לכם/ן כמה שיותר כלים להמשיך להיות מעורבים בצורה אפקטיבית ומשפיעים באופן חיובי על חוויית השירות של ילדינו.
חנה בית הלחמי
חנה בית הלחמי היא יועצת אסטרטגית, פעילה קהילתית וחברתית, מנחה ומאמנת, וממנהלות קבוצת חמ"ל הורים לחיילות וחיילים
