אחרי תקופה ארוכה בה התלמידים נמצאים בבית, הודיע השבוע קבינט הקורונה שאם לא יהיה שינוי, תלמידי כיתות י"א-י"ב יחזרו ככל הנראה ללמוד בבית הספר באופן חלקי ב-1 בדצמבר. איך זה יתנהל, כמה ימים הם יגיעו פיזית לבית הספר ואם בכלל זה ייצא לפועל, זאת ימים יגידו. בינתיים נאלצים תלמידי התיכון, שנמצאים רגע לפני בגרויות החורף, וחושבים כבר גם על מבחני הבגרות שיהיו בקיץ, ללמוד מהבית ולהתנהל בסוג של חוסר ודאות. שוחחנו עם ארבעה תלמידים על הקשיים, על היתרונות, וגם כל מבחני הבגרות הצפויים.
"שלושה שיעורים בזום הם כמו שיעור אחד בכיתה"
דורין אביטן, תלמידת י"א בתיכון אביב ברעננה
דורין אביטן
"קשה לקלוט שכבר חלפו שמונה חודשים מתחילת הקורונה, שמונה חודשים שהם מאוד קריטיים עבורנו", אומרת דורין אביטן, תלמידת כיתה י"א בתיכון אביב ברעננה, "הלמידה בזום היא מאוד לא פשוטה, במיוחד לתלמידי כיתות י"א וי"ב, שאמורים לגשת לבגרויות השנה. אני יכולה להעיד על עצמי, וגם על החברים שלי, שלצערי הלמידה מאוד קשה, החומר מעובר בצורה מאוד לא מובנית והקושי רק הולך וגדל".
אביטן לומדת במגמת גיאוגרפיה וערבית ומדי יום מתחילה ללמוד בשעה 8:30 ובחלק מהימים מסיימת בשעה 17:00. "אחרי שאתה מסיים את הלימודים בזום, אתה צריך לשבת ולהתחיל ללמוד את החומר מאפס ולעבור על כל מה שנאמר בכיתה. לצד זה יש לנו שני מבחנים ושתי עבודות בשבוע וכן שיעורי בית. ולמרות כל העומס, אתה צריך לנסות למצוא זמן גם להיפגש ולהיות בקשר עם חברים וזה קשה. בבית הספר הלמידה הרבה יותר קלה, המפגשים הם פרונטליים, אתה יושב מול המורה והיא מסבירה לך את החומר ואם אתה לא מבין משהו, אתה מקבל תשובה במקום. שלושה שיעורים בזום הם כמו שיעור אחד בכיתה"..
והחשש הגדול הוא מהבגרויות שבפתח?
"כן. אנחנו דור העתיד ולא שמים אותנו בעדיפות ראשונה. אנחנו הדור שיחוקק חוקים וישפיע על המדינה ומשאירים אותנו לסוף. אין לנו מושג איך הציונים ישפיעו על הקבלה העתידית לאוניברסיטה ומה יהיו הציונים בבגרות. אני כל שנה מסיימת את הלימודים בהצטיינות יתרה והציונים שלי ירדו וזה מתסכל אותי. אני יושבת בבית שעות רבות, קוראת את הסיכומים שנשלחים, משקיעה כל היום ובסוף יוצאת מתוסכלת. אני כל הזמן אומרת לעצמי לא להתפרק, כי זה העתיד שלי ויש המון סימני שאלה לגבי הבגרויות והאם נגיע מוכנים בסופו של דבר".
יש יתרונות ללמידה בזום?
"אתה לומד ללמוד לבד, מקבל כלים של למידה עצמאית ואם יש משהו שאתה לא מבין, אתה צריך למצוא את הפתרונות בעצמך. נכון שזה יתרון גדול, אבל מצד שני, אלו דברים שאמורים לבוא בשלב מאוחר יותר. וכמובן, יש לנו יותר שעות שינה ואין צורך לנסוע לבית הספר".
אפשר לסכם שאת מאוד רוצה לחזור ללמוד בבית הספר.
"כן, חד משמעית. נכון שמצד אחד זה יותר מעייף, אבל זה יחסוך לנו הרבה זמן בשעות אחר הצהריים שבו אנחנו צריכים להשלים את החומר. לשבת מול מורה שמסביר את החומר זה יותר נכון. כמובן שמצד שני, יש את החשש של ההידבקות מהקורונה וסגירת כיתות בגלל תלמידים חולים וזה מלחיץ, כי חוץ מלעצמך את גם דואגת לקרובים שלך".
"הלמידה מרחוק מגדילה את הפערים בין התלמידים ומעצימה את הקשיים"
גפן לוי, תלמידת י"ב בתיכון כצנלסון בכפר סבא
גפן לוי. צילום: ליאור נחשון
עבור גפן לוי, בת 17, תלמידת כיתה י"ב בתיכון כצנלסון בכפר סבא, תקופת הסגרים וההגבלות על ההגעה לבית הספר שהתחילו בחודש מרץ, יצרו קשיים רבים, הן מבחינה לימודית והן מבחינה רגשתית וחברתית. "אפשר להרגיש שהמורים מאוד רוצים לעזור לנו, אבל במסגרת הזום יש דברים שהם בלתי אפשריים", היא אומרת, "במקצועות שאני חלשה בהם רואים נפילה מאוד משמעותית. אני מרגישה שהלמידה מרחוק מגדילה את הפערים בין התלמידים ומעצימה את הקשיים. לי למשל, יותר קשה ללמוד מתמטיקה ודרך הזום זה הופך אפילו לקשה יותר. יש פחות אינטראקציה עם מורים וזה הופך את הלימודים למאוד מתישים. במתמטיקה הייתי לומדת עם עוד אנשים שלחלקם גם קשה, וככה אפשר היה להסביר אחד לשני ולחוות את החוויה של למידה ביחד. אבל כששמים אותך לבד מול הדבר הזה, זה הרבה יותר קשה ומעייף. אני רואה אצל החברים לכיתה שיש הרבה יותר מתקשים והפערים גדלים. קל מאוד להתפספס כשלומדים מרחוק, המורים לא באמת יכולים לדעת מה איתך. יש רצון גדול של המורים לעזור ושאף אחד לא ישאר מאחור, אבל זאת פשוט פלטפורמה מאוד מורכבת".
צד נוסף, קשה לא פחות, הוא החוסר במפגש עם החברים לתיכון ועם אנשים בכלל בתקופת הסגרים וההגבלות. "כשאתה מגיע לבית הספר אתה פוגש אנשים, מדבר בהפסקות וזה מנקה את הראש", היא אומרת, "רק העובדה שאני לא מגיעה לבית הספר מקשה מאוד. מאוד חסרים לי המפגשים עם האנשים ובתקופות שהיה סגר זה היה מאוד קשה מבחינה רגשית. ממש ריקנות כזאת של היום, שאין דברים לעשות כמו פעם וזה מאוד מבאס. אני מאוד משתדלת להפגש כמה שיותר עם אנשים ולהיות באינטראקציה, אני משתדלת אחר הצהריים ובערבים להיפגש יותר עם אנשים כדי לא להיות לבד. אם לא היו לי את המפגשים האלה התקופה הזאת הייתה מצריכה ממני הסתגלות גדולה וקשה מאוד.
"באופן אישי הייתי מאוד שמחה לחזור לבית הספר. גם מבחינת ההישגים בלימודים שאני בטוחה שישתפרו וגם מבחינה רגשתית וחברתית. זאת השנה האחרונה בלימודים וזה מבאס שזה יהיה ככה כי אין את החוויה. מחודש מרץ אנחנו לא לומדים באופן נורמלי וזה המון זמן כבר. חוץ מזה, כמובן יש את העניין של הבגרויות, שלעשות אותן מהבית מצריך המון משמעת עצמית ומחויבות. אף אחד לא יכול 'לשבת' עליך כדי שתעשה את הדברים, והכל תלוי בך".
"אני שומע על חברים מהשכבה שנכנסו לדיכאון"
התאומים ארז ויואב לוסטיג, תלמידי י"ב מהרצליה
יואב לוסטיג
התאומים ארז ויואב לוסטיג, תושבי הרצליה בני 18 ותלמידי כיתה י"ב, לא חשבו שכך תראה שנת הלימודים האחרונה שלהם בתיכון. שניהם כבר חושבים קדימה על סיום הלימודים והגיוס לצה"ל ועל האוניברסיטה. ארז לומד בבית של תמר בסניף נתניה שמיועד לתלמידים עם הפרעות קשב ולקויות למידה לאחר שאובחן עם הפרעות קשב. יואב לומד בתיכון חדש בהרצליה בכיתת נחשון. יחד הם מספרים על ההתמודדות עם הלמידה מרחוק באמצעות הזום והגעגועים ללימודים בבית הספר בתקווה שיצליחו לעבור בהצלחה את הבגרויות הצפויות להם.
ארז לומד יומיים או שלושה בבית הספר ובשאר הימים מהבית. יואב לומד רק מהבית. "מאוד קשה לי ללמוד בזום ולא בכיתה מול המורה", מספר ארז, "מגיל צעיר מאוד קשה לי ללמוד, ועם מורה יותר קל לי ללמוד ואני יותר אוהב את זה כי זה אישי יותר. אני נכנס לשיעורי הזום ומנסה לאסוף את עצמי ומנסה להביא את עצמי לקצה גבול היכולת שלי מבחינת הקשב. הרבה פעמים אני יושב מול המסך כשהמצלמה עובדת ומשתיק את הזום, רק כדי שהמורה תראה שאני נמצא אבל לא הייתי מקשיב באמת לשיעור ומתעסק בטלפון שלי או במשהו אחר. בכיתה אין לי לאן לברוח. בתחילת הקורונה הייתי עם הרבה מוטיבציה אבל היא ירדה עם הזמן. למשל, לבגרות במתמטיקה, מקצוע שאני חזק בו, למדתי רק דרך הזום והוצאתי 100 בסוף. גם מאוד קשה לי עם שיעורי בית כי אני לא רגיל לזה בשש השנים האחרונות, אנחנו לומדים בכיתה הכל ומתרגלים ורק במקרים קריטיים אנחנו מקבלים שיעורי בית".
ארז לוסטיג
גם יואב מתייחס ללימודים שלו דרך הזום. "אני לומד ארבע שעות ברצף כימיה ועוד שלוש שעות ברצף מתמטיקה בזום", הוא אומר, "אף בן אדם לא יכול לספוג את זה. בשיעורי הזום צריך משמעת עצמית גבוהה מאוד וגם אם יש לך את זה, זה לא מחזיק הרבה זמן, אולי שבוע או שבועיים. זה קשה כי יש הרבה יותר פיתויים והסחות מאשר יש בבית הספר. כשאתה כבר נמצא בכיתה זה שונה, כבר הגעת אז אתה תיתן מעצמך ותלמד. בבית אתה עוצם לרגע עיניים ואתה יכול להירדם אבל בכיתה אתה יושב על כיסא ואתה במצב של עירנות מהבוקר ואתה מרגיש שאתה באמת לומד. כדי לא להירדם מול המסך אני משתתף בשיעורים, אפילו אם אני לא מבין את החומר בכלל. ההשתתפות זה מה שמחזיק אותי בעניין וער במהלך השיעור. ברוב השיעורים אני מנסה לשבת עם מצלמה פתוחה, גם כדי לכבד את המורה וגם כך אני מרגיש לא נעים להירדם. אני גם מקבל הרבה הערות חיוביות במשוב על ההשתתפות בשיעורים וזה נותן תחושה טובה ושרואים אותי, ומעודד אותי להמשיך להשתתף. מה שאני פחות אוהב זה שיש מורים שחושבים שלתת לנו עבודה במקום שיעור זום זה מקל עלינו, אבל זה לא כך, יש הרבה עבודות קשות וזה יוצר עומס.
"אני מאוד נהנה בבית, זה נותן לי יותר חופש ואני מרגיש בוגר יותר, אבל אם אני מסתכל על אם אני הולך לעבור בגרות בצורה הזאת אז אין סיכוי בעולם שאצליח לעבור בגרות בחמש יחידות מתמטיקה הקיץ. את המקצועות ההומניים, ספרות והיסטוריה למשל, יותר קל לי ללמוד לבד אבל במתמטיקה זה שונה, יותר קשה לי במקצוע הזה. גם כשנחזור לכיתה יהיה כבר פער ויראו את הפערים המטורפים בין אלה שטובים במתמטיקה לבין אלה שפחות".
מבחינה חברתית שניהם רואים את החברים שלהם. ארז נפגש איתם אחרי הלימודים ויואב מדריך של כיתות ט' בצופים ושם הוא רואה את החברים שלו. "אני שומע על חברים מהשכבה שנכנסו לדיכאון והייתי בשוק כששמעתי על זה. יכול להיות שכשנחזור ללמוד פרונטלית בכיתות אני לא אאמין שאלה אותם אנשים שראיתי לפני חצי שנה". שניהם גם היו פעילים מאוד מבחינה ספורטיבית – ארז התאמן בלקרוס ולקח חלק בקבוצת כושר "חמש אצבעות" וכבר חודשים ארוכים שהוא לא מתאמן ויואב משתתף בקבוצת ריצה עם מנהל בית הספר שעכשיו חזרה לפעילות ובקבוצה של "חץ תבור", אימון כושר קרבי שגם חזרה לא מזמן לפעילות.
יואב: "אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד באופן ייעודי לכל מבחן, כלומר שלושה חודשים רצוף ללמוד רק מתמטיקה בצורה מכוונת לבגרות, ממש כמו שלומדים לפסיכומטרי, במרתון, ואז כשנסיים נעבור למקצוע הבא. אני צריך את הציונים הטובים כדי להתקבל לאוניברסיטה ביחד עם פסיכומטרי טוב. זה שהורידו חומרים לבגרות זה לא עוזר לי. אני עדיין לא מבין את שאר החומר וזה לא פתר לי את הבעיה. בסקוטלנד, למשל, אין בגרויות. יש עבודות חלופיות ובאים לקראת התלמידים. אני מעדיף עבודות ולהראות את הידע שלי באמת ולא רק לעבור מבחנים שאני מקיא בהם את החומר ואם הצלחתי לענות נכון על השאלות אז יופי ואם לא אז חבל. אני חושב שמערכת החינוך צריכה לבוא לקראתנו ולא היה שום צעד כזה בשום שלב. הם רק רצו לצאת ידי חובה והורידו לנו חומר בבגרויות. צריך להיות שיח בין התלמידים למקבלי ההחלטות. אני לא רואה את עצמי מסיים עם בגרות טובה או בכלל עם בגרות. אני מרגיש בחוסר ודאות מוחלט. באוניברסיטאות יראו אותנו כ'אלה שעשו בגרות בתקופת הקורונה'. למה אי אפשר לעשות עבודות במקום מבחני בגרות ופסיכומטרי כמבחן ושגם באוניברסיטאות יקלו עלינו?".
ארז מסכם: בסופו של דבר זה לא משנה אם השיעור בזום או בכיתה. אם אני רוצה תעודת בגרות, גם אם היא לא תעזור לי בשום דבר, אני חייב ללמוד ולהצליח ואין סיבה שבשנה האחרונה שלי, אחרי 12 שנות לימוד אני אפול כי קשה לי. הזום לא ממש עובד עבור הכיתה שלי וצריך לשקף את זה עבור אלה שלמעלה, שיראו את הדברים גם מנקודת מבטם של התלמידים וימצאו דרך אחרת. אני מאוד מקווה שנחזור ללמוד בכיתה באופן מלא".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
