לפני חמישה חודשים עלה מוי וולקוביץ’ (55), צלם מקסיקני, לארץ יחד עם אשתו. השנים הגיעו ישר לרעננה, פה חיכו להם שלושת ילדיהם, גבריאל (23), אבי (21) וגליה (19). זו לא הפעם הראשונה שוולקוביץ’ ציוני מלידה הגיע לישראל ובעצם הביקורים התכופים שלו בארץ הם אלו שגרמו לו להפיק את ספר הצילומים שלו “להיות ילד,ישראל” שיצא לאחרונה בהוצאת סגול. את הספר הראשון שלו "להיות ילד, מקסיקו", הוציא וולקוביץ’ עוד כשהתגורר בקנדה והספר הוצג בתערוכות נחשבות במוזיאונים במקסיקו ואף הפך לספר הנלמד בבתי ספר.
על חמשת החודשים שלו בארץ יש לוולקוביץ’ רק דבים טובים לומר. "יש ברעננה הרבה עולים מכל מקום”, הוא אומר, “קשה למצוא מישהו ברעננה שמדבר עברית ולאשתי, שלא מדברת עברית כל כך, זה יותר קל. גם היה לנו את המזל לבוא עם הפרויקט “נפש בנפש”, ארגון המעודד עלייה של יהודים לישראל שעזרו לנו ועשו לנו את החיים יותר נוחים. לעבור מדינה זה לא קל. אנחנו לא רק עזבנו את הבית בקנדה, אלא נשארנו לבד בבית כי שלושת הילדים עלו לארץ לפנינו. כשגרנו בקנדה כל הזמן המחשבה שלנו הייתה לעבור לישראל. הבן שלי אבי בא לקיבוץ חצרים לשנת הכשרה כשסיים את התיכון. הוא עשה תוכנית שבה היה חודשיים בצבא וכשהוא חזר לקנדה הוא אמר שהוא לא מעוניין לגור שם ושהוא רוצה לעשות צבא. ביולי 2016 הוא עלה לארץ לבד. גבריאל כל הזמן אמר לנו שאנחנו לא מרוצים בקנדה אנחנו צריכים לעבור לארץ והוא הגיע חודש לפנינו. גליה עושה בימים אלו מכינה לפני הצבא והיא מתגייסת בקרוב".
וולקוביץ’ נולד וגדל במקסיקו ולמד בבתי ספר יהודיים. כשסיים את לימודיו הגיע לארץ לשנת הכשרה בקיבוץ ולמד צילום במכללת הדסה בירושלים. “הייתי ילד מאוד שמח”, הוא מספר, "הייתי חופשי ואהבתי לשחק כדורגל. צילום התחלתי ללמוד בתיכון כש הביאו לנו מורה לצילום שהיה מאוד שונה ממורים אחרים. הוא העביר לנו את האהבה לצילום. הוא אמר לנו לא להסתכל דרך המצלמה, אלא להסתכל דרך המחשבה והיצירתיות. אני זוכר שביום הראשון כשהוא הגיע לבית ספר ראיתי גבר בערך מטר תשעים, שמן וגדול והוא אמר לנו לקחת מרחק בין אחד לשני והתחיל לעשות לנו התעמלות. אמרנו לו שזה לא חוג התעמלות אלא צילום, והוא אמר לנו שאם אנחנו רוצים להיות צלמים אנחנו צריכים להיות חזקים כדי שיהיה לנו ביצים".
כשסיים את התיכון והגיע לשנת הכשרה בארץ וולקוביץ’ בכלל לא חשב שילמד צילום. "הרעיון שלי היה בכלל ללמוד הנדסת מזון”, הוא אומר, “אפילו התקבלתי לטכניון ובסופו של דבר לא הלכתי בכיוון הזה והחלטתי לעשות את מה שאני הכי אוהב, והלכתי ללמוד צילום במכללת הדסה בירושלים".
בתום לימודיו חזר וולקוביץ’ למקסיקו ובשנת 1990 טס עם הקהילה היהודית של מקסיקו למצעד החיים בפולין שם תיפקד כצלם ועשה סרט דוקומנטרי על חוויות המשלחת. "במהלך המסע לפולין הכרתי את אשתי, ואחרי שנתיים התחתנו", הוא מספר, “היא הייתה חלק מקבוצה של סטודנטים שנסעו למסע”. וולקוביץ’ מספר שהמסע הזה לא רק גרם לו להכיר את אהבת חייו אלא גם גרם לו להחליט להוציא ספר צילומים. “במסע הזה למדתי על יאנוש קורצ’ק, למרות שהתחנכתי כל החיים בבתי ספר יהודי שלימדו אותנו הרבה על השואה, אף פעם לא דיברו איתנו על יאנוש קורצ’ק. במהלך הטיול ביקרנו בבית היתומים ולמדנו על פועלו ועל הספרים שכתב. התלהבתי מאוד, קראתי עליו ומצאתי ספר שהוא כתב “כאשר אשוב ואהיה קטן", הספר הזה שינה לי את החיים וממנו הגיע לי הרעיון לעשות פרוייקט במקסיקו שקראתי לו “להיות שוב ילד, מקסיקו".
את הספר, וולקוביץ’ הפיק במשך כשמונה שנים במהלכן טייל במקסיקו, צילם ילדים שפגש בדרך ושאל אותם שאלות על החיים. “שאלתי אותם מה הם חושבים על אהבה, תרבות, חברות, דברים שבדרך כלל לא שואלים ילד ובמיוחד מישהו שלא מכיר אותם”, הוא מסביר, “ביקשתי רשות מההורים שלהם לצלם אותם ולראיין אותם ומכל הראיונות האלו נוצר הספר”.
מה התשובות שקיבלת מהילדים?
“קיבלתי תשובות מאוד חזקות לשאלות שלי, למשל בכפר קטן בגואנחקו, שאלתי ילד בקשר לאלוהים. הוא ענה שאלוהים לא קיים כי היהודים הרגו אותו, שאלתי אותו מי אמר לך את זה? והוא ענה לי שאימא שלו. שאלתי אותו אם הוא מכיר יהודים והוא אמר שלא אבל שהוא יודע שיש להם קרניים. עניתי לו שאני יהודי ואין לי קרניים והוא לא ידע מה להגיד וזה הפחיד אותו. ילד אחר ענה על אותה שאלה ואמר שאלוהים הוא שחור כי אי אפשר לראות אותו”.
כחלק מהפרויקט וולקוביץ’ ביקר בערים גדולות, בכפרים קטנים, פגש ילדים עניים ועוד. אחד מהילדים שפגש היה בן 12 מבית ספר יהודי. “ שאלתי אותו אם הייתה לו האפשרות להיות מול אלוהים מה הוא היה שואל אותו והוא ענה שהיה שואל אותו למה הוא אפשר את השואה”.
מתוך הספר להיות שוב ילד, ישראל
הם ישר ענו על השאלות?
"כל הזמן היה צריך לדבר איתם או לשחק איתם. היו מקומות שכבר ידעו שאגיע כמו בתי ספר או מקומות שאפשרו לי לראיין רק חלק מהילדים, אבל לפעמים הייתי רואה ילדים משחקים באיזשהו מקום, עוצר את הרכב ומתחיל לדבר איתם".
הספר של וולקוביץ’ הוצג בתערוכות גדולות במוזיאון הילדים של מקסיקו סיטי, "הם בחרו בערך שלושים תמונות, הדפיסו אותן בגודל של שלוש מטר על מטר וחצי, ושמו ליד משפטים של הילדים. התערוכה התקיימה במשך חודשיים ומשם לקחו את התערוכה לעוד מוזיאונים במקסיקו. ממשלת מקסיקו יצרה איתי קשר וביקשה לפרסם חלק מהספר ולעשות ממנו ספר לתלמידים בבתי הספר, הדפיסו שישים אלף עותקים ממנו. הם גם ביקשו ממני לעשות ספר נוסף שדיבר על חירות במקסיקו בעיניי הילדים. בעקבות הספר טיילתי במשך חודשיים בכמה מקומות במדינה, והדפסנו ספר על 200 שנות עצמאות של מקסיקו".
בשנת 2003 עבר וולקוביץ’ יחד עם משפחתו להתגורר בטורונטו קנדה שם חיו במשך 14 שנה. את הגרסה הישראלית לספר, “להיות שוב ילד, ישראל” התחיל וולקוביץ’ להפיק כשעוד התגורר בטורונטו. “במשך שלוש שנים הגעתי לישראל כדי לצלם את הפרויקט. הטיול הראשון היה של עשרה ימים, השני לחודשיים ואחר כך באתי לשלושה שבועות”. יחד איתו היו מגיעים לתעד את המפגשים בנו גבריאל, שלמד קולנוע, ומצלם את מאחורי הקלעים של הפרויקט כסרט דוקומנטרי.
הקשר עם הילדים בארץ נוצר דרך אחיו של וולקוביץ’ שעלה לפני ארבע שנים לארץ. “אשתו של אחי עובדת כמורה בבאר שבע ושאלתי אותה אם היא מכירה משפחה שתסכים לצלם את הילדים שלהם. יום הצילומים הראשון בארץ היה באמת בבאר שבע ומשם נעזרתי דרך קשרים עם חברים , סיפרתי על הפרויקט, ביקשתי מהם לדבר עם בתי ספר וחברים ולאט לאט צילום אחד הוביל לצילום השני”.
וולקוביץ מספר שאחד הקשרים המיוחדים שהיו לו בארץ היה עם ילדי בית הספר הדמוקרטי במצפה רמון. “דיברתי עם המורה עוד מטורונטו והיא שאלה כמה הורים של תלמידים אם אפשר לצלם”, הוא נזכר, “כשהגעתי לבית ספר היו כמויות אדירות של ילדים שרצו להשתתף בפרוייקט. כשהיינו במצפה רמון, היינו צריכים לצאת לצלם במקום אחר ולראיין ילדים, וילד בשם שחר שאל מה איתו ולמה אנחנו לא מראיינים אותו. באותו רגע הוצאנו את שלוש המצלמות איתן הגענו לצלם והתחלנו לדבר איתו. שחר אמר לנו שהוא רוצה להיות במאי, אז הוא היה בן 7. הוא סיפר לנו שיש לו כבר שלושה סרטים ושהוא עובד על הרביעי. זה משהו שילד רגיל לא מספר, הוא פתח את הלב”.
מה מיוחד בעיניך בילדים הישראלים?
“ילד בסופו של דבר הוא ילד, הוא אוהב לשחק, אוהב לדבר ואוהב תשומת לב. ילד ישראלי זה ילד שיש לו כבר ניסיון אחר, אולי בגלל המצב הפוליטי- ביטחוני של המדינה, הם מבינים יותר טוב מילד במקסיקו. לילד ממקסיקו אין שום ידע על פוליטיקה והוא לא יכול להבין אותה. ילדים ישראלים הם יותר בוגרים”.
במהלך הביקורים שלו בישראל, וולקוביץ’ ראיין כ-200 ילדים בגילאי 6-12 שצולמו ב-35 מקומות בארץ. בספר יש 165 צילומים, אך מספר הילדים יותר גדול כי בחלקם הצטלמו קבוצות. בספר הזה הוא משתף פעולה עם הוצאת סגול.
מתוך הספר להיות שוב ילד, ישראל
"בפעם השנייה שהגענו לארץ, שלושה ימים לפני שהינו אמורים לחזור לטורונטו, לא היה לנו ילד חרדי", וולקוביץ’ נזכר, "ניסינו מספר פעמים לצלם במאה שערים ובבני ברק, אבל כל פעם כשכמעט הגענו למשפחה זה לא קרה כי הרב לא נתן רשות למשפחה לצלם. עד שבוקר אחד הגענו למאה שערים והלכנו עם המצלמות ברגל בשכונה. אחרי שלא מצאנו אף אחד התיישבנו במכולת השכונתית ומישהו ניגש אלינו ושאל מאיזה ערוץ טלוויזיה אנחנו. הסברנו שלא מדובר על טלוויזיה אלא שאנחנו עושים פרויקט על ילדים והוא אמר שישאל את הבן שלו אם מותר לצלם את הנכדים. הוא התקשר לבן והוא ענה שלא מסכים. הלכנו אחריו במשך 20 דקות , הוא נכנס לסופר, אחרי זה לבנק, עד שהוא הגיע לכניסה של הישיבה בה הוא מלמד. הכניסה שלנו עם מצלמות לתוך הישיבה גרמה למהומה רבה בקרב התלמידים והמנהל ביקש מאיתנו להיכנס למשרדו. הוא הוציא את כל הילדים מהמשרד ורק ילד אחד נשאר איתנו. הוא התחיל לשתף אותו בפרויקט ואמר לו שכל הרעיון של הספר הגיע מיאנוש קורצ’ק. הילד שעמד במשרד אמר שהוא קורצ’ק וזה שם המשפחה שלו. לא האמנתי, המנהל אמר שהוא חושב שהוא קרוב של יאנוש קורצ’ק. בסופו של דבר יצרתי קשר עם ההורים שלו ובשש בערב הגענו לביתו וצילמנו אותו ואת האחים".
רוצים להישאר מעודכנים?
זו הפעם הראשונה שתחגוג את ליל הסדר בארץ. איך זה מרגיש?
“אני זוכר שהסדר האחרון בטורונטו היה לפני שהחלטנו לעלות לארץ.אמרנו לחברים שלנו שהפעם בשבילנו המשפט “בשנה הבאה בירושלים הבנויה” הוא אמיתי כי אנחנו נהיה כבר בארץ. לקראת ליל הסדר הראשון בישראל אנחנו מתרגשים מאוד, אנחנו נחגוג ביחד עם אחי וילדיו".
מתוך הספר להיות שוב ילד, ישראל
