כמו כל אזרחי ישראל, גם בני הנוער נמצאים בימים האחרונים ספונים בביתם, ללא אפשרות להיפגש עם חבריהם או בני משפחתם, כאשר הקשר היחיד הרציף שלהם עם בתי הספר מתבצע דרך לימוד מקוון באינטרנט. יצאנו לברר עם שלושה בני נוער מרעננה והסביבה, כיצד הם מסתגלים למציאות החדשה.
“עד עכשיו המצב היה נחמד, בסדר, אבל בימים האחרונים זה כבר מתחיל להשפיע עלי. לא כיף לי, אני לא נפגשת עם החברים שלי בגלל ההנחיות של משרד הבריאות ובסוף היום אני מרגישה חנוקה”. כך מספרת תושבת רעננה מיקה בלום, בת 16, תלמידת כיתה י’ בבית הספר מיתרים בעיר.
איך את מעבירה את הזמן?
“חוץ משישי ושבת אנחנו כל יום לומדים באופן מקוון, בשעות 14:00-10:00. זה נחמד וגם נוח למשימות מסוימות, אבל במקביל גם קשה יותר להקשיב והרבה פעמים אני לא מקשיבה, כי בכל זאת זה לימודים בחצי קלאץ’ ולא מצפים מאיתנו להרבה. אמא שלי חזרה ביום שלישי שעבר מדרום אפריקה והיא בבידוד בבית של סבתא שלי, וסבתא שלי עברה לגור איתנו בינתיים, אז אני בכלל פוחדת לצאת החוצה כי אני לא רוצה לגרום לה לחלות. אני מדברת עם חברים בזום ובווטסאפ, לפעמים אנחנו משחקים באינטרנט ביחד, אבל זה לא תחליף למפגש עם חברים. אני רוצה לצאת החוצה. אני הכי מתגעגעת לראות את החברים שלי, ופשוט להיות בחוץ”.
מיקה בלום. צילום עדן בלום
גם נועה פלד, בת 16, תלמידת כיתה י’ בתיכון היובל בהרצליה, חברה במועצת הנוער העירונית ומדריכה בצופים מספרת על מעשיה בימים טרופים אלה של השבתת הלימודים ושהייה ממושכת בבית. “אני רגילה להיות מאוד פעילה והמצב הנוכחי שינה כמובן את השגרה שלי”, היא אומרת, “אני מנסה להתאים עצמי למצב החדש עד שכולנו נחזור לשגרה ובינתיים אני מעבירה את הזמן בפעילויות שונות בבית תוך כדי שאני משגיחה על אחותי הקטנה, איה, בת השבע, כשאמא שלי עובדת. בשעות הבוקר אני בעיקר עסוקה בלמידה מרחוק וכשאני מסיימת אני מתאמנת בבית, בעיקר עושה תרגילי בטן על מזרון יוגה. לאורך שעות היום מדברת עם חברים שלי בטלפון. פעמיים בשבוע אני מעבירה פעולה אונליין לחניכות שלי שהן תלמידות כיתה ד’. אני מנסה לשדר להן שיהיה בסדר והמצב הזה יעבור. בשאר הזמן אני צופה בנטפליקס וכדי להפיג רגעים של שעמום סידרתי את ארון הבגדים שלי וריכזתי בגדים לתרומה. אני מאוד מתגעגעת לחברים שלי ונורא מוזר לי לא לראות אותם. אני מאחלת לכולנו בריאות ושנחזור כמה שיותר מהר לשגרה”.
נועה פלד. צילום פרטי
שני זהבי, בת 14 וחצי, תלמידת כיתה ט’ בחטיבת בר-לב בכפר סבא, מספרת: “הימים האלה של הישיבה בבית הם לא קלים, אבל אנחנו מנסים איכשהו להעביר את הזמן. בימים הראשונים הלמידה מרחוק די עזרה לנו. במקום לשבת בבית ולא לעשות כלום זה לפחות עוזר לפתוח את הראש ולהתקדם בחומר. המורה אמנם עדיין שומרת על קשר ושואלת בווטסאפ מה שלומנו ונותנת לנו כל מיני פעילויות במחשב, אבל מאז שהפסיקו לנו את הלמידה מרחוק השעמום גדול יותר. אני בעיקר צופה בסרטים בנטפליקס, מדברת עם חברות בווטסאפ ובזום ובעיקר נשארת בפיג’מה בבית כל היום. לפעמים אני מתלבשת ויוצאת לעשות בייביסיטר לאנשים שצריכים ולהוריד את הכלב של השכנה, אבל לא יותר מזה. ואני תמיד נזהרת ויוצאת עם מסיכה ואלכוג’ל. כשממש משעמם לי אני משחקת עם האחיות שלי, תאומות בנות 11, שגם אוהבות לריב בינן לבין עצמן וכן, לפעמים גם קצת מטפסים על הקירות. כשממש משעמם לי אני פשוט ישנה. אני מאחלת לעם ישראל רק בריאות”.
שני זהבי. צילום פרטי
