אף מומחה כדורגל מטעם עצמו לא יכול היה לחזות בסוף אוקטובר שעבר איך תיראה העונה הנוכחית של הפועל רעננה. הבור העמוק בו הייתה שקועה הקבוצה של אשר אלון ודמיאן רויטמן כלל ניצחון בודד בתשעה מחזורים, 4 נקודות ומקום 13 בטבלה, המוביל לליגה השנייה. על הקווים הספיקו לעמוד לא פחות משלושה מאמנים – דודו אברהם, גיא לוי ודני בונדר. יומיים לאחר הפסד נוסף בשרשרת, 2:0 להפועל חיפה, אלון, לא אחד שנודע כמחליף מאמנים סדרתי, הזעיק לקווים את מנחם קורצקי, שזכור לטוב במועדון מהשרון עמו העפיל לליגת העל ובעונה לאחר מכן השאיר את הקבוצה בליגה הבכירה.
את הופעת הבכורה המחודשת ערך קורצקי בתחילת נובמבר מול מכבי תל אביב והצהובים ניצחו 0:1 משער של אחד, אור דסה. ביום ראשון הקרוב (18:00, סמי עופר) יהיו שותפים קורצקי ודסה להיסטוריה הצנועה של הפועל רעננה, שתופיע לראשונה בתולדותיה בחצי גמר גביע המדינה מול הפועל חיפה, אותה קבוצה שניצחה אז את רעננה והובילה בעקיפין לשובו של קורצקי. איך שגלגל מסתובב.
“אני בטוח שככל שמועד המשחק יתקרב גם ההתרגשות תהיה גדולה יותר. זה לא מעמד שאנחנו מגיעים אליו כל יום”, אומר קורצקי בראיון ל”ספורט צומת השרון”. “עם זאת, כשיתחיל חצי הגמר אני בטוח שההתרגשות תעבור ונהיה עסוקים רק בלנצח בו”.
אחד הסממנים המובהקים של הקבוצה הצנועה הוא היעדר הקהל, אך המאמן שומר על אופטימיות באשר לרצונם של אוהדי רעננה להיות חלק מהאירוע ההיסטורי. “בהחלט מרגישים את ההתרגשות בעיר”, הוא אומר. “קונים כרטיסים, רוצים הזמנות ויש היענות. המעמד מחייב ומשחק כזה הוא מקום למנף את נושא הקהל. אני מעריך ומקווה שיהיו בין 2,000-3,000 אוהדי רעננה”.
יחגגו כל הדרך לגמר? צילום באדיבות הפועל רעננה
בניגוד לתחזיות שניבאו לרעננה מלחמות הישרדות עקובות מדם, שלא לומר ירידה בטוחה, חמשת החודשים בהם מדריך קורצקי את הקבוצה שינו את התמונה מן הקצה אל הקצה. שישה מחזורים לסיום העונה רחוקה רעננה 9 נקודות מאשקלון שמתחת לקו האדום והבטיחה מעשית עונה נוספת בליגת העל. טווח הביטחון יאפשר לה גם להגיע בראש שקט למשחק הגביע. “יהיה משחק מאוד קשה, אבל אנחנו כן בטוחים ביכולת שלנו לעבור אותו ולהגיע לגמר”, מבהיר המאמן. “ננסה להכתיב את הקצב, אבל דברים משתנים תוך כדי משחק וכמובן גם המומנטום. נצטרך לדעת להתמודד מול כל סיטואציה ולהיות מוכנים לכל תרחיש, אבל יש לנו את הכלים לעשות את זה”.
ירידה בשלישית
עבור קורצקי תהיה זו הופעה שלישית במעמד חצי הגמר. במאי 2010 עמד בין הקורות של עירוני רמת השרון שנוצחה 3:1 על ידי הפועל תל אביב. רק פיקנטי הוא שאת השער לרמה”ש כבש אז דודו אברהם, שפתח את העונה הנוכחית על הקווים ברעננה. שנתיים אחר שימש כעוזרו של שייע פייגנבוים, כששוב פגשה רמת השרון את הפועל תל אביב. 90 הדקות הסתיימו ללא שערים לפני נוקאאוט אדום 0:3 בהארכה. בשתי הפעמים, אגב, הניפו האדומים את הגביע.
ההצלחה שלו העונה מגיעה אחרי שלוש עונות קשות במיוחד, בהן ירד ליגה עם הפועל פתח תקוה, מכבי נתניה והפועל תל אביב, אם כי באף אחת מהן לא פתח את העונה. “ברור שזה משהו שהייתי צריך אותו”, אומר קורצקי. “למרות הכישלונות והירידות, תמיד טענתי שהקבוצות שלי כן מציגות כדורגל חיובי ומזהים בהן את הסגנון שלי. אני שמח שרעננה מצליחה לעשות תוצאות טובות ולהתקדם יחד איתי. אני מקווה שזה לא ייעצר כאן”.
הירידות הרצופות יצרו לך תדמית בעייתית.
“המשותף לכולן הוא שלא פתחתי בהן את העונה, הגעתי לקבוצות במצב לא קל ויכול להיות שטעיתי בבחירות שלי. בהפועל פתח תקוה והפועל תל אביב כמעט הצלחנו לעשות את זה ולשרוד. בנתניה מחשיבים לי 6-7 משחקים כירידה, אבל שוכחים שהיו מאמנים לפני ואחרי ונוח לאנשים להלביש עלי סטיגמות. אני בטוח שאנשי מקצוע מעריכים אותי ויודעים שהדרך שלי וצורת האימון שלי חיובית. אני מאמין בעצמי ויודע שעוד אחזור לאמן באחת הקבוצות הגדולות”.
כזכור, את עיקר הריקושטים ספג קורצקי אשתקד בהפועל תל אביב, כשמשום מה נשכח הפרט הקטן בן מינוס 9 הנקודות שרבץ על גבה של הקבוצה לכל אורך הדרך. “כשבאתי להפועל תל אביב לא היה שם כלום. בעצם כן היה, מינוס 9 נקודות ומקום אחרון”, הוא משחזר. “כל מי שהיה שותף לעונה הזו ידע שהפועל תל אביב בעצם ירדה ליגה עוד לפני שהתחילה העונה עם הפירוק, הבלגן במשכורות והחלפת שחקנים באמצע העונה. עם זאת, הצלחנו לייצר תקווה מסוימת ובמחזורי הסיום חזרנו לעניינים והיינו מאוד קרובים להישארות ולעשות משהו בלתי רגיל. השחקנים נתנו הכל, אני נתתי הכל, אבל כנראה שזה היה גדול עלינו ולצערי המטרה לא הושגה”.
קורצקי בפוזה מוכרת מהתקופה בהפועל תל אביב. צילום: שרון בוקוב
שאלת את עצמך 'למה הייתי צריך את זה'?
“בדיעבד הכי קל לבוא ולהגיד את זה, אבל זה היה אתגר ולבוא לקבוצה גדולה כמו הפועל תל אביב זה דבר שקוסם לכל מאמן בכל סיטואציה. שוב, יכול להיות שטעיתי אבל בסופו של דבר לא היינו תלויים רק בעצמנו ותשע הנקודות החסרות הכריעו בסופו של דבר את הירידה. שמתי את זה מאחורי ואני שמח שגם המועדון שם את הירידה מאחוריו ויחזור בעונה הבאה לליגת העל”.
מאמן בלי מעמד
בניגוד ללא מעט מאמנים שנאלצו ועדיין נאלצים להתיישר לפי האג’נדה של בעל הבית, קורצקי ידוע כמי שמסרב להתפשר על האני מאמין שלו ולא ייתן לאף בעלים לקבוע לו הרכבים או מדיניות, גם אם המשמעות היא לשבת כמה חודשים בבית, דוגמת העונה הנוכחית אותה פתח ללא קבוצה. “אין ספק שלמאמן בכדורגל הישראלי כבר אין מעמד”, הוא אומר. “גם לנו כמאמנים יש חלק בזה ויהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורה, אבל בסופו של דבר אני מאמין שיבינו שהמאמן צריך לקבל את ההחלטות ולקבוע את סדר היום המקצועי בקבוצה. כל אחד צריך לשים לעצמו קווים אדומים”.
עם זאת, כבעל עסק שלא מתפרנס רק מכדורגל, הוא מבין ללבם של הקולגות. “מאמנים צריכים את הפרנסה והמשכורת”, אומר קורצקי. “לי, ברוך השם, יש עסק וידעתי לדאוג לעתיד שלי גם מחוץ לכדורגל. אני יכול להרשות לעצמי גם לשבת בבית, אבל בהחלט מבין את מי שאימון הוא המקצוע והפרנסה היחידים שלו”.
אפילו ברעננה, שלא נוהגת לבצע זעזועים בעמדת המאמן, אתה הרביעי במספר העונה.
“ברור שזה לא טבעי והביטחון של השחקנים נפגע. גם אשר אלון לא רצה את זה ובטח לא תכנן את זה. רצו לתת למאמן צעיר להוביל, אבל בתחילת השנה הדברים לא התחברו וככל שהזמן עבר נוספו גם חוסר ביטחון וחוסר אמונה. זה גרם ללחץ מסוים ולתחלופה של מאמנים וכמובן שזה לא אידיאלי. הדבר העיקרי שהייתי צריך לטפל בו הוא הצד המנטלי ולהחזיר לשחקנים את האמונה שהם יכולים להבקיע שערים – דבר שהתקשינו בו מאוד בהתחלה, וכמובן שהם ברמה של ליגת העל”.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז האם דווקא עונה שהחלה בקול ענות חלושה תיכנס לספרי ההיסטוריה של רעננה? “הפועל רעננה כיוונה לעונה רגועה ושקטה”, נזכר קורצקי. “בהתחלה זה הלך קשה ולא כמו שציפו. הצלחנו לחזור לתלם ועכשיו אנחנו יכולים להפוך עונה שהחלה בגמגום וכישלון לעונה בלתי נשכחת. זה בידיים שלנו ונעשה את הכל בשני המישורים – ללכת בגביע עד הסוף ולסיים את העונה בליגה כמו שצריך”.
שלושה ימים לאחר חצי הגמר יחגוג מנחם קורצקי יום הולדת 44 והוא מקווה ששחקניו יעניקו לו מתנה ראויה בדמות כרטיס לגמר ומפגש עם נשיא המדינה. הוא חתום ברעננה גם לעונה הבאה, כאשר כבר עתה יש כוונה להאריך את ההתקשרות בשנתיים נוספות. “בעתיד הקרוב אני רוצה לבנות קבוצה חזקה ברעננה וחשוב לי לדעת מה השאיפות והכוונת של המועדון ולאן הוא רוצה להגיע, גם מבחינה תקציבית וגם בכל הקשור לייצור שחקנים”, הוא אומר. “טוב לי בהפועל רעננה. אני מאוד מחובר למקום וחושב שגם המקום מחובר אלי, כך שאשמח להישאר כאן כמה שיותר זמן ולהוביל את הקבוצה להצלחות. מעבר לזה מטבעי אני תמיד מכוון הכי גבוה, לא מפחד מאתגרים ובטוח שבכל מועדון בו אקבל תנאים התחלתיים טובים אוכל לבנות קבוצה שתתמודד על כל התארים”.
