איך אפשר למכור 50 בייגלה במחיר מופקע ל-28 אוהדי רעננה? זו חידה מתמטית שהתבררה כגדולה על מידותיו של בחור ירושלמי צעיר אשר רק רצה לשים בכיס את 150 השקלים שהובטחו לו על משמרת ערב בטדי.
באמת שהוא נתן את הנשמה כדי למכור את הסחורה: הלך וחזר ושוב הלך ושוב חזר, אבל מסתבר שלכושר הספיגה של קומץ אוהדי רעננה אין גבול. כשהנער הבין שהבשורה הכלכלית לחייו כבר לא תגיע מהבונקר של קורצקי, הוא נשען על הקיר בייאוש ומלמל: 'יש לכם דווקא אחלה קבוצה'. בתמורה זכה ממני לתגובה די מזלזלת: 'הבנתי את הראש שלך, מה לא תגיד בשביל למכור את הסחורה שנשארה לך'.
אבל אל תראו אותו ככה, נער שרואה את החיים רק בפריזמה של החור בבייגלה: 'איפה החלוץ הזה שבמשחק הקודם הבקיע נגדינו צמד?' הוא תהה. זו הייתה הפעם הראשונה שהתייחסתי ברצינות לנער הבייגלה והשבתי לו בנימוס שמדובר ביואב תומר והוא פצוע. הנער זיהה אצלי סדקים ראשונים בקו הנוקשה וניצל זאת כדי לעלות להתקפה: 'יש לכם גם אחלה מאמן, אתם נראים ממש מסודרים על המגרש'.
כשהשבתי לו שאנחנו מסודרים בערך כמו הבייגלה במגש שלו – מצטופפים בצייתנות אבל לא מגיעים לשום מקום, הוא צחק, לקח ביס ונפרד: 'יאללה אחי, אתם באמת חבר’ה על הכיפאק, ניפגש בעונה הבאה'. הזכרתי לו שהוא ובית”ר שלו לא הולכים לשום מקום וניפגש שוב כבר העונה בפלייאוף התחתון.
באותו הרגע נפל לו האסימון שאנחנו בעצם באותה סירה, ולכן נשאר עד הסיום להטביע את יגוני: 'תגיד, מי זה הבחור שהמאמן שלכם החליף בדקה ה-30?'
הסברתי לו שמדובר בבן סביר, שחקן בית צעיר שכנראה נזרק למערכה מוקדם מדי, פישל בגול ובכלל שיחק חלש. הבייגל בוי לא היסס: 'בסדר אחי, אבל ככה זה עם צעירים. צריך לתת להם זמן ולהיות סבלניים איתם. בסוף זה ישתלם לכם ולא תצטרכו לשפוך ים כסף על כל מיני בוזגלואים פצועים'. נשברתי ושמתי עשרה שקלים. פתאום הם נראו לי כסף ממש קטן בשביל חוכמת הבייגלה שקיבלתי תמורתם.
