מחקרים מגלים שמי שלא נכנס למעגל העישון עד גיל 21, כנראה כבר לא ייכנס. לכן חברות הטבק מכוונות שיווק אגרסיבי בעיקר לבני נוער. מרגע שלקחת שאכטת דאווין עם החבר’ה בתיכון, אין דרך יציאה.
את השאכטה הראשונה שלי לקחתי מהפועל רעננה לפני כמעט 30 שנה. כשסיימנו את משחק הילדים ב-10 בבוקר, עליתי על אזרחי, חתמתי על נקניקיה במזנון של קרני ונשארתי למשחק קבוצת הבוגרים בליגה ב'.
מאז הצלחתי להיגמל אמנם מחולשה לנקניקיות במזנונים, אבל לא מהרדיפה אחרי הפועל רעננה. להיפך, היא רק החמירה עם השנים ואיש לא היה שם כדי להזהיר אותי שמדובר בהתמכרות מסוכנת. כשרעננה ירדה להתפלש בליגה ג', נהניתי להתפלש איתה וכשבארסה פגשה את ריאל, מצאתי את הקלאסיקו שלי במשחק חוץ נגד עכו.
הנחמה האישית היא שכיום קיימים בודדים בלבד על פני כדור הארץ הסובלים מהתמכרות להפועל רעננה. רבים וטובים כשלו בניסיון למצוא לכך מרפא. אנחנו עם הקבוצה עד מותנו או עד מותה, מה שיבוא קודם. אבל לאלפי ילדים מבית רענני טוב יש עדיין סיכוי להינצל. השבוע ראשי המועדון החליטו לחלק לשחקני מחלקת הנוער כרטיסים חינם ואירגנו להם גם הסעה למשחק און דה אשר.
תחשבו על אבא ששלח את הילד שלו לחוג כדורגל רק כדי שיפרוק קצת אגרסיות וקיבל אותו חזרה הביתה מכור: 'אבא אבא, אתה לא מאמין, לוקחים אותנו לראות משחק של הפועל רעננה!'. אבא נדהים לגלות שלעירו המנומנמת רעננה יש קבוצת כדורגל בליגת העל ושלח את הילד עם כמה לירות בכיס ליהנות קצת עם החברים מהחוג. אלא שהוא לא באמת ידע לאן הוא שולח אותו. כשאביחי ידין כבש את שער העונה, הילד בדיוק שרף את דמי הכיס האחרונים על נקניקיה במזנון, וכשאשדוד חגגה מהפך, הילד כבר מזמן היה מיואש עם הראש בתוך הטלפון.
לכן הורים יקרים, אני מפנה אליכם פניה נרגשת – אנא גלו אחריות! אחרת אל תתפלאו אם בפעם הבאה שתשלחו את הילד שלכם למשחק של הפועל רעננה, תגלו שהחוויה הזאת גרמה לו להיכנס למעגל העישון.
