10. נעים להכיר: עודד – אצטדיון רמת גן, אצטדיון רמת גן – עודד. משחק ליגה ביתי ראשון נגד קריית שמונה היה סבל מתון אבל הסתיים בפצצה של קייס גאנם בתוספת הזמן והקפיץ לשמיים 40,000 כיסאות ריקים שלא ידעו כך את נפשם מאז נחום סטלמך ז”ל השווה את התוצאה ב-56’.
9. בעונה בה היו לרעננה יותר הודעות התפטרות מאמן (וחזרה מהן) מאשר ניצחונות חוץ בליגה, תעשו הרבה כבוד ליחיד סגולה: ניצחון 0:2 בסמי עופר על הפועל חיפה. נו אז מה אם הקיץ, הסתיו והחורף לא זכו לראותו, למי אכפת בכלל שהיריבה עלתה עם כפכפים ושהדרדל’ה של ירדן כהן לא הגיעה לרשת עד לכתיבת שורות אלה.
8. שער מוקדם של איתי שכטר לא גרם למנחם קורצקי להתבלבל. הוא הרגיש שמכבי תל אביב פגיעה ואפשר לעקוץ אותה כבר במחזור השלישי, אז הוא הימר על חילוף התקפי וחטף על הראש 4:1. זו גם הייתה הפעם האחרונה שקורצקי הימר על התקפה.
7. לא ברור אם שכחו להודיע לאלוהי הצדק על המעבר שלנו מנתניה לרמת גן או שגם הוא נגעל מהתנאים באצטדיון הלאומי מכדי להגיע אליו במחזור השישי נגד מכבי חיפה. אלפי ירוקים דווקא כן הגיעו וקיבלו מהקבוצה שלהם קונצרט, אבל במקום לתרגם אותו לחמישייה מהדהדת הם קיבלו שוויון ממרטין אלאניס בדקה ה-90 אחרי עבירה ברורה על השוער.
שחקני הפועל רעננה חוגגים הישארות. צילום: מעיין קריסי
6. ככתוב בתורה: משחק של רעננה קדוש הוא! אבל בשגרת אוגוסט המעיקה חמק מעיניי שינוי החקיקה בגביע הטוטו. רק כשנגמר שלב הבתים (בהדחה מסורתית) הבנתי שלחיינו צפוי לפרוץ משחק דירוג על המקום ה-11. לבטל את הטיסה לחופשת הקיץ היה כבר מאוחר מדי, ואוי… כמה קשה היה לנשום על פסגת הר עוצר נשימה בקרפטים כשגיליתי שהחבר’ה הסתדרו בלעדיי נגד קריית שמונה.
5. לפעמים לא צריך לנקוף אצבע, הקוסמוס מתכנס לפי דרישותיך. נדיר שהוא בוחר לעשות זאת במשחק של רעננה ועוד יותר נדיר שזה קורה לטובתנו. כשניר קלינגר והבוזגלוס הגיעו בתחילת דצמבר למשכננו הם נכנסו עם הרבה טקס בישבן ויצאו עם בעיטה בטוכע’ס מהקורצקיז בזכות צמד של יואב תומר. הילד ענק!
4. תיקו. מה איזה? רק תבחרו, יש לנו היצע מרשים של 15 כאלה בכל הצבעים, הצורות, האנחות והחיוכים. לכל אחד מהם מצורף בלון חמצן מתנה. כולם ראויים ואם תצרפו אותם זה אל זה תקבלו שי לפגרה: פוסטר של הפועל רעננה בליגת העל 2019/20.
3. לכו תשכנעו את מי שלא ראה אותנו מנצחים 1:3 את הפועל באר שבע שעוד עשינו להם הנחת סלבס ושהשופט נתן להם גול במתנה ועקץ לנו פנדל היסטורי. רבותיי, ניצחנו את האלופה! (היוצאת, בסדר…) וזה ריגש לפחות כמו 0:0.
2. שיבוץ משחק ליום שישי בצהריים מכניס אותי לפרנויות. הלו, מישהו מנסה לרמוז לי משהו? אבל כל עוד מדובר בהגרלת גביע נוחה נגד יריבה חלשה מליגה א' אין לי בעיה לחיות בשלום עם הפרנויה. הדבר העצוב בהדחה המביכה נגד הכח עמידר ר”ג הוא שאפילו לא היינו חלשים במיוחד באותו משחק. אז למה האירוע השתרבב לרגעים הגדולים של העונה ועוד במקום השני? כי קורצקי החליט לחזור בו מהודעת ההתפטרות עליה הכריז בחדר הלבשה בסוף המשחק.
מנחם קורצקי. צילום: שרון בוקוב
1. שעת צהריים של יום שישי, 22.8.18. רגע לפני כניסת השבת יש לאשר אלון שיחה נכנסת, קורצקי על הקו לשיחת נימוסים רגע לפני תחילת העונה: מה העניינים, מה קורה, מה אצלך, מה ככה, מה עם רכש? רכש… תזכיר לי… זה זה עם המטוסים והזרים ועמלות לסוכנים? כן כן, זה בדיוק. ‘בגללך עוד אפשוט את הרגל’ ציחקק אשר והקפיץ למנחם את הפיוז: ‘אז אני מתפטר!’. ביום ראשון בבוקר קורצקי כבר העביר את האימון, אחרי כמה מחזורים דיברו על חוזה ארוך טווח ובסוף העונה מנחם כבר יודע לדקלם מול כל מצלמה מזדמנת את שירת האלון: ‘בעונה הבאה התקציב יקטן והציפיות יעלו’. אותו יום שישי היה היום בו קורצקי ורעננה הבינו שהם מתאימים זה לזו כמו כפפה ליד של או.ג’יי. סימפסון: לא תמיד בול במידה, אבל האופציה הכי הגיונית שיש.
