בעודי מנסה לגרד עצמי מהכסא אחרי עוד הפסד באוסף הבלתי נגמר, זיהיתי בזווית העין אדם אשר ניצב כמה שורות מתחתיי ונופף לכיווני בידיו. במבט ראשון לא הצלחתי לזהותו, ולפני שנופפתי לו בחזרה תהיתי מהיכן אני אמור להכירו. מהצבא אין סיכוי, הוא נראה מבוגר ממני לפחות בשני עשורים. לכו תדעו, אולי שנינו נקלענו אי פעם למשחק טוב של הפועל רעננה, אבל 30 שנה לך תזכור. אז החלטתי לנופף לו בחזרה בתנועה לא חד משמעית בין 'אהלן' ל'מה אדוני רוצה' ומיד הסתבר שלא דרש בשלומי אלא סימן לי להסתובב אחורה. כשהסתובבתי גיליתי אדם מבוגר שישן על כסאו.
האיש נתן שם חרופ שלא היה מבייש גולנצ'יק באוטובוס אחרי שסגר 21 בקו וגם לא את הגנת הפועל רעננה בגול השני נגד מכבי תל אביב. הנרדם נשען באלגנטיות על ידו ונדמה היה כי הוא שרוי בפוזיציה הזאת כבר זמן רב. תוך זמן קצר נרשמה התקהלות סביבו. על הפרק:
1 האם האיש בכלל נושם?
2 האם להעירו?
3 אם כן, מה לספר לו?
לאחר אבחון מהיר מצד דוקטור להרדמויות במשחקי כדורגל שנכח במקרה במקום האירוע, הוחלט שהפציינט שלנו חי ונושם עצמונית. כעת נותר להחליט האם להעירו משנתו? הרי אצטדיון המושבה מארח כמעט מדי יום משחק כזה או אחר, לכן לא משנה מתי יתעורר ביקיצה טבעית, סביר שלנגד עיניו ירוצו 22 שחקנים אקראיים. בכל זאת, הוחלט לעשות מעשה ולקטוע את שנת הישרים. לטובת המשימה נשלח האדם שנראה לנו הנכון ביותר כדי לבצע זאת ברגישות ובנחישות.
אני חייב לומר שהישנוני שלנו התעורר דווקא מחויך למדי, כמי שניצל את זמן האיכות על מנת לשנות גישה לכדורגל התקפי, עט על אלופה מגמגמת, עקץ ממנה ניצחון ומצא עצמו במחוזות הפלייאוף העליון. מצד שני יש מצב שהוא חייך כאנחת רווחה על שהערנו אותו מסיוט שבו הוא ניצב על קצה צוק ואז מנחם קורצקי הגיח לפתע מאחור, נתן לו דחל'ה, האיש צלל אל התהום והתעורר שטוף זיעה קרה ביום שישי בצהריים על הטריבונה בעילוט.
