יושב לו אסיר בתא מספר 14 של בית הסוהר הבורסה לניירות ערך ובטוח שהכל טעות אחת גדולה ומרה. השופטים התעלמו מראיות חותכות שהציגו סניגוריו המלומדים עו"ד קורצקי והסטאז'ר אביטן. נדמה כי העולם כולו התגייס רק כדי לשתול נגדו ראיות, ובכל כלי התקשורת מתארים לפרטי פרטים כוזבים איך הפך תוך כמה חודשים ממקובל בחברה למצורע ומוחרם. זו אותה תקשורת שעד לא מזמן פירגנה על אורך חייו השקט והצנוע, ועכשיו שמחה לאידו כאילו היה לאחרון העבריינים. אבל האסיר ה.ר. בשלו: תנו לו רק ערעור אחד בבית הדין בחדרה כדי לשכנע את צוות השופטים כי מגיע לו משפט צדק חוזר באשדוד, שם כמובן הכל יתהפך לטובתו תוך 90 דקות.
בין לבין ה.ר. יובך בקטטות מזדמנות אליהן ייקלע בין כותלי הכלא, ובגינן ייזרק לצינוק חבול ומושפל. בדד כך עם עצמו, מסביב רק 4 קירות והזמן אינו מרפה מלכת. הכפור המקפיא של חודש ינואר יביא איתו הזיות על סיוע מחו”ל שנמצא בדרך כדי לחלץ אותו מהברוך.
בינתיים, כשיחרוט על הקיר איקס מספר 15 ברציפות על טבלת הייאוש, תתחיל לבצבץ ב-ה.ר. ההבנה שהדרך להשתקם מתחילה קודם כל בקבלת אחריות בסיסית למצבו. סניגורו, מר אביטן עוד יבטיח לו אופטימיות זהירה, אבל ה.ר. כבר יידע שאביטן בסך הכל נוהג כמו כל עורך דין ממולח: מפזר הבטחות ורץ לוודא שיש כיסוי לצ’ק שכר הטרחה שלו. לכן ה.ר. ייגש למזכירות בית סוהר, יירשם לתורנויות מטבח בעילוט בימי שישי ולסדנת קבלה עצמית בעפולה בימי שני.
כשיתפייס עם עצמו ועם העולם שבחוץ, ה.ר. יוכל סוף סוף להירדם בנחת ולשקוע בחלומות על ועדת שחרורים שתתכנס כבר בשבת הקרובה על מנת לדון בהמתקת עונשו. והנה, כך מתוך שינה ימלמל לעצמו ‘טעיתי, מכובדיי’, ‘הנני מכה על חטא’ ו’אם רק תעניקו לי הזדמנות שניה, אוכיח עצמי ולא אאכזב שוב יותר לעולם’. כשיתעורר לספירת בוקר יגלה חור ענק בקיר: שני שותפיו לתא, סבא ואיזו ציונה אחת, ניצלו את החשיכה הכללית כדי לברוח והותירו אותו הרחק מאחור.
