עדיין לא ברור האם כותרות אתרי האינטרנט מתחילת השבוע אשר בישרו על קיצו המתקרב של ניסו אביטן בהפועל רעננה היו נכונות או פרי דמיונם של כתבים משועממים וחסרי סטנדרטים מקצועיים, אבל אני מודה שהאינסטינקט הראשוני שקפץ בי עם קבלת ה’פושים’ על התפטרות/פיטורי אביטן הפיחו בי תקווה מחודשת. זה לא שיש בליבי חלילה משהו אישי נגד ניסו, הוא באמת מנסה לעשות את הכי טוב שהוא יכול ויודע ויש לו אפילו קבלות די עדכניות עם קבוצה בסדר גודל רענני כמו הפועל חדרה רק מהעונה שעברה.
אבל אם הפועל רעננה בעידן ניסו אביטן שומטת כל כך הרבה פעמים יתרון, אם הפועל רעננה בעידן ניסו אביטן כל כך הרבה פעמים נראית מלאת חיות במחצית הראשונה ונעלמת כליל עם פתיחת המחצית השניה, אם הפועל רעננה בעידן ניסו אביטן מגיעה לכל כך הרבה מצבי הבקעה שלא מנוצלים לכדי כיבוש ואם הפועל רעננה בעידן ניסו אביטן מתפללת לחסדי חלוצי יריב כושלים בכל כדור שמתקרב לרחבת ה-16 שלנו, כנראה שמשהו צריך להשתנות: או בשיטת עבדותו של המאמן, או בזהותו.
נכון, אפשר להמשיך לספר לעצמינו על בסיס שבועי שנשארו עוד הרבה נקודות בקופה ושיש עוד מספיק מפגשים ישירים מול הנאבקות איתנו נגד הירידה אבל כדאי גם להסתכל לטבלה בלבן של העיניים: בכדי להישאר בליגה נצטרך בין 4 ל-5 ניצחונות ב-10 המשחקים שנותרו, אחרי שב-23 המחזורים הראשונים ניצחנו רק פעמיים ואף לא פעם אחת יריבה מהחלק התחתון מולן נתמודד מעתה ועד סיום העונה. 0:1 דחוק ומקרי על סקציה נס ציונה ביום ראשון הקרוב ישלח את ניסו אביטן אל המיקרופונים לבשר לנו שהנה הפועל רעננה פותחת דף חדש ועולה על דרך המלך רק בכדי לגלות שבוע לאחר מכן ששום דבר לא השתנה ושלוש הנקודות מול נועלת הטבלה היו בסך הכל ניצחון על יריבה ברמת מרכז טבלה בלאומית. לכן הפועל רעננה צריכה אמנם ניצחון בטווח זמן מידי, אבל ייתכן כי מעידה נגד נס ציונה, תהיו זו שתוביל בסופו של דבר לגאולה האמיתית.
