כל מי שאומר שאשר אלון הרים ידיים, כנראה לא נכח באצטדיון המושבה השבוע. לפעמים נדמה כי הבעלים לא ינוח עד שכל ילד וילד במדינה יחווה את טראומת הצפייה בהפועל רעננה. לא פחות משישה אוטובוסים הועמסו בכל טוב דור העתיד רק בכדי לשדר אווירת 'יש קהל ביציע'. מילא 300 ילדודס, אבל 300 זמבורות הן כבר יותר מדי לגילי ולכן זזתי מאה מטר שמאלה.
גם בזווית הצפייה החדשה, הכדורגל היה מיושן להחריד ובאין עניין למטה על הדשא, ככל שהתקדמו הדקות התחילה לזמזם באוזניי ביקורת קשה על המשחק מצד כמה אוהדים בשורה מעליי. אלא שבאופן מוזר היא הוטחה באנגלית עם מבטא בריטי כבד. היו שם מכל הבא ליד: ‘שיט’ ו-’ראביש’ הן מילים שדף עיתון עוד מסוגל לספוג, אך מעבר להזדהות עם כאבם הסתקרנתי מי הנפשות הפועלות. לכן בשריקה להפסקה ניגשתי לגשש אצל החבר’ה: מסתבר שמדובר ברביעיית פנסיונרים מאנגליה שהתחביב שלהם הוא טיולי כדורגל ברחבי אירופה וישראל היא המדינה האחרונה ביבשת שהם עדיין לא ביקרו בה עד היום.
פיטר פורד, המבוגר האחראי בחבורה, שלף מכיסו את תכנית המשחקים שלהם וסיפר איך יומיים קודם באותו אצטדיון הם ראו 0:0 מחריד בין הפועל פתח תקוה לבני סכנין בליגה הלאומית ואיך הם נהנו דווקא במשחק ליגה ג’ בין ביר אל מכסור לבית”ר עין מאהל. בעודי נרגש מן המור"קים, התעשתי ברגע הנכון, קודם כל בכדי להתנצל על רמת הכדורגל הירודה למדי וגם כי רציתי לדעת היכן הם היו ממקמים את הפועל רעננה בסקאלת הכדורגל האנגלי.
פול, הפחות קוהרנטי מביניהם, נזרק על לאחור בכסאו והתגלגל מצחוק עם שתי השיניים האחרונות שעוד נותרו לו וסינן: ‘אולי בליגה החמישית’. גם מחצית שניה אומללה לא גרמה לרביעיית הבריטים לנטוש את המגרש לפני הסיום, כך שנראה לי ששווה להשקיע בהם: אלה לא צריכים כדורגל טוב, לא זמבורות וגם לא שעשועי סלולר בכדי להעביר את 90 הדקות. ואם ביר אל מכסור זה מה עושה להם את זה? אז יאללה, תוך שנתיים – שלוש אנחנו שם.
