למרות הסגר, הפסקת ההופעות ושלא רואים את הסוף, הזמר הרענני ליאור פרחי ממשיך להיות אופטימי. בין חגי תשרי דיברנו איתו על הימים הלא פשוטים האלה, על ההישרדות בתקופה הקשה והמורכבת, על הילדים שנמצאים בבית ועל השיר החדש "איך היא רוקדת" שיצא לפני כחודש.
"שם המשחק זה לשמור על אופטימיות כי הכל פסימי מסביב", הוא אומר. "יש לי בבית שני ילדים קטנים והאחריות שלי לדאוג שהחיוך יישאר להם על הפנים. עם כל מה שקורה מסביב זה מאוד קשה, אבל זו האחריות שלי כהורה, להיות איתם כמה שאפשר, להעסיק אותם ולשחק איתם".
לפרחי ולאשתו כרמית שלושה ילדים. שלו הגדול חייל, טליה תלמידת כיתה א' בבית הספר יבנה ואורי שלום בן 4. "להיות איתם ביחד בבית זה כיף לא נורמלי, זה ממלא אותך והכי חשוב זה מחזיר אותי לגיל שלהם ואני בעצמי בורח אליהם", אומר פרחי. "מצד שני זה לא פשוט לילדים, במיוחד לילדים שעולים לכיתה א', הם הכי מסכנים. חלק גדול מהם עזב חברים ומתחיל להכיר חברים חדשים והם לא באמת התחילו ללמוד. הבת שלי טליה הייתה בבידוד כמה ימים אחרי שהתחילה השנה, כי אחת המורות נדבקה בקורונה ולאף אחד אין באמת סבלנות לחשוב על הלימודים. הילדה אומרת לי שלא בא לה ללמוד ואני משחרר אותה. זה לא כמו בשגרה שאין דבר כזה לא ללמוד".
לצד גידול הילדים, מה אתה עושה בימים האלה?
"אנחנו האומנים עדיין נמצאים בגל הראשון, כי כששחררו את המשק, אנחנו היינו בקצה ולא הגיעו אלינו בכלל. לכן אנחנו בכלל בסגר הראשון. לאורך התקופה קיבלתי הצעות להופיע על משאיות, אז זה נחמד ואתה מעסיק את הצוות שלך ועושה שמח, אבל זה לא נותן כלום לקריירה שלך. זו תקופה שהכל נעצר ואתה לא יכול לתכנן דברים. יש לי ארבעה שירים שהם מוכנים ומוקלטים, ששניים מתוכם עם קליפים ואנחנו מחכים לשעת כושר להוציא אותם".
"להיות איתם ביחד בבית זה כיף לא נורמלי, זה ממלא אותך והכי חשוב זה מחזיר אותי לגיל שלהם ואני בעצמי בורח אליהם. מצד שני זה לא פשוט לילדים"
ליאור פרחי. צילום דני מילר
# # #
לפני כחודש הוציא פרחי את השיר 'איך היא רוקדת', שיר בסגנון רגאיי פופ ים-תיכוני. "זה היה ניסיון לראות מה קורה והתגובות היו מאוד טובות. אנשים אוהבים את השיר, אבל אין באמת איפה להשיק אותו. אז משמיעים אותו ברדיו ובאינטרנט, אבל אי אפשר להופיע איתו על הבמות. הדרך הכי טובה לשווק אותו זה כשמופיעים וכרגע זה לא קיים. ולכן אני חושב שבתקופה הזו כדאי לעצור הכל ולחכות. כשביבי אמר שהסגר יכול להימשך בין חצי שנה לשנה, לדעתי הוא התכוון לסוף של הסגר והכוונה אלינו. הרי באמצע ישחררו את המשק, אבל לא אותנו האמנים וזה אומר שבחצי השנה הקרובה אין מה לעשות וצריך להסתדר".
אז איך בעצם מסתדרים כלכלית?
"כל העניין של הפעימות והעזרה של המדינה, עזר לי מאוד ואני לא יודע מה הייתי עושה בלי זה. אבל אני לא יכול לטפוח על השכם של המדינה כי אלו כספים ששייכים לי ואני שלמתי מיסים כל החיים. כל העניין הזה של העצמאים שאין להם פתרון זו בעיה ענקית ואנחנו חלק ממנה. לשמחתי אני מצליח לשרוד, היו לי קצת רזרבות בצד, אבל הן נגמרו. שמונה חודשים בלי הופעות זה לא משהו פשוט בכלל. בחודשים הראשונים אתה צוחק, אבל פתאום אתה מוצא את עצמך במצב שהרזרבות נגמרות וזה כבר לא פשוט ואתה מפסיק לצחוק".
ומה מחזיק אותך?
"הקהל. אני מרגיש את הגעגוע של הקהל וזה שומר עלי ומחזיק אותי אופטימי. אני יודע שבסוף הכל ייפתח ואז אני אסתער בחזרה ואוציא שירים. אני כותב שירים לקראת התקופה של אחרי, יש בי רעב וצמא לחזור לעבוד וכתבתי גם איזה שיר על הקורונה, על בחור שרואה את החברה שלו דרך המסך ומחכה שהכל ייגמר, אבל בסוף החלטתי לא לעשות איתו כלום".
"התוכנית נותנת לי אנרגיות, אני מרגיש את המאזינים ואת האנרגיות שלהם וזה אחד הדברים שמחזיקים אותי ואני חי סביב זה"
# # #
בין גידול הילדים וכתיבת שירים, לפרחי יש גם מידי חמישי תוכנית ברדיו לב המדינה. "זו תוכנית נוסטלגית שהתחלתי לשדר לפני כשמונה שנים והיא הציפה את הגל של המוזיקה הרטרו הים תיכונית. זה הבייבי שלי. התוכנית נותנת לי אנרגיות, אני מרגיש את המאזינים ואת האנרגיות שלהם וזה אחד הדברים שמחזיקים אותי ואני חי סביב זה. כל יום רביעי אני יושב ובוחר שירים ומוודא שאני לא חוזר על אותם שירים ששדרתי בתוכניות הקודמות, זה כיף לא נורמאלי".
פרחי נשוי זו הפעם השנייה לאשתו כרמית ולזוג כאמור שלושה ילדים. "היינו נשואים כשלוש שנים ואז הבאנו לעולם את הבן הגדול שלנו שלו ונפרדנו. היינו גרושים בערך עשר שנים והתחתנו שוב והבאנו את שני הילדים ועכשיו זה אחרת. חזרנו לזוגיות הרבה יותר בוגרים ואנחנו משתדלים ומצליחים ליהנות מזה בלי לחץ. מהנקודה שלי, בכלל אני ממליץ לכל בנאדם בגיל חמישים לעשות ילדים. זו הרגשה מטורפת, יש לך יותר סבלנות וזה ממלא אותך" .
אתה אופטימי?
"תמיד. הבעיה הגדולה באופטימיות הזו שאני אופטימי מתחילת הקורונה ואני אומר לכולם עוד חודשיים שלושה זה נגמר ומסתכל לאחור וחלפו כבר שמונה חודשים. אבל חייבים להמשיך להיות אופטימיים. בסוף הכל יעבור וכולנו נסתכל אחורה ונזכר בזה ונחזור לשמח את עם ישראל, כי זו השליחות שלי".
