בועידת החינוך של רעננה, שהתקיימה אמש בבית ביד לבנים בפעם השנייה ברציפות, התקיים פאנל בנושא "בעיות קליטה: מערכת החינוך בעידן הסלולר", בו השתתפו גולן בן צבי, יו"ר משותף בהנהגת ההורים רעננה, אורנה טאובה, מובילת יוזמת הטלפונים הבטוחים בבית הספר מגד ברעננה, ירדן אור אל, יו"ר מועצת התלמידים ברעננה, נעמה גלעדי, מייסדת ושותפה תנועת "תנו לגדול על שקט" ונחמה סקעת, רכזת על יסודי בשרון שומרון ורכזת מדע וטכנולוגיה בישיבת בני עקיבא מהסתדרות המורים. את הפאנל הנחתה העיתונאית ואשת התקשורת מירב בטיטו. בפאנל שוחחו המשתתפים על אחד הנושאים החמים ביותר על סדר היום – מערכת החינוך בעידן הפלאפונים הסלולריים.
לחצו כאן לראות מה אמרו המשתתפים ל-"לצומת השרון" טרם ועידת החינוך
מרב בטיטו, גולן בן צבי, אורנה טאובה, ירדן אור אל, נעמה גלעדי ונחמה סקעת בועידת החינוך של רעננה. קרדיט: עזרא לוי
"הטלפונים החכמים נמצאים איתנו שנים לא מעטות", אמרה אורנה טאובה, שהטמיעה את יוזמת הטלפונים הבטוחים בבית הספר מגד בו לומדת בתה, "אותי זה תפס כשהסתכלתי עלינו, המבוגרים, איך שאנחנו משתמשים בטלפונים. אני חושבת שאנחנו עושים עוול לעצמנו עם כמות השעות שאנחנו צמודים במסך. וחשבתי איך אני 'מנתקת' את הבת שלי ממה שקורה ואומרת לה שהיא לא יכולה להשתמש בטלפון, ומתמודדת עם התירוץ 'שכבר לכולם יש'. כבר ראיתי חלק מהילדים שההורים שלהם צריכים טיפונת שקט, אז הם נותנים להם משחק בנייד או בטאבלט. ותוך כדי שזה התגלגל לי בראש, נחשפתי ליוזמות דומות אחרות שהיו בארץ. ברגע שראיתי שבכיתה של הבת שלי מתחילים להיות יותר ויותר טלפונים חכמים, אז הבנתי שאנחנו חייבים לפעול וליצור לחץ חברתי לכיוון טלפונים בטוחים, לפני שאנחנו מפספסים את הרכבת".
"עשיתי את אותו המהלך שאורנה עשתה, רק שהמהלך שלי היה במקרה מתוקשר יותר", הוסיפה נעמה גלעדי, מקימה שותפה ביוזמת "תנו לגדול על שקט", "ואז בעקבות פניות רבות של בתי ספר, הקמתי מין ערכה כזאת שאפשר להשתמש בה בכל בית ספר, ועד כה חמש מאות בתי ספר אימצו את היוזמה, של הטמעת טלפונים בטוחים בכיתות במקום סמרטפונים. חשוב להבין שהסמרטפון זו תופעה חדשה בחיינו, לא מלאו לה עדיין 11 שנים. כמו כל מהפכה וחלוץ, ההצלחה שלנו תלך ותגדל. העניין הוא שהורים לא מבינים את ההשפעה של הסמרטפון על חיי ילדיהם. הורים אומרים לי 'זו הקידמה ואת לא יכולה לעצור את הקידמה', ואני אומרת להורים האלה – הקידמה והעתיד, לא יהיו על כמה מהר אתה מקליד באצבעות. הם יהיו על כישורים חברתיים ועל אמפתיה. כי הידע הפך לנגיש. הוא של כולנו. אז איך מנגישים את התוכן ואיך מציעים אותו, זו המהפכה האמיתית. ואיך שומרים על האמפתיה והיכולת לראות את האחר, זו המשימה ההורית החשובה ביותר".
גולן בן צבי, אורנה טאובה, ירדן אור אל, נעמה גלעדי ונחמה סקעת בועידת החינוך של רעננה. קרדיט: עזרא לוי
"כשצריך להתרכז אני מורידה את הטלפון, ואם אני בכיתה אני בכלל לא משתמשת בו", אמרה ירדן אור אל, יו"ר מועצת הנוער העירונית ותלמידת כיתה י"ב בתיכון אוסטרובסקי, "בעצם לפעמים המורים בעצמם מבקשים מאיתנו לחפש בסמרטפון דברים ולהשתמש באינטרנט. השיח כיום הוא מאוד מוכיח כלפינו וכלפי השימוש בסמרטפונים. אני חושבת שזה מאוד בעייתי, כי המורה בעצמו הוא בסופו של דבר עם הטלפון לפעמים. יש לי מורים מדהימים אחד אחד, ואני מאוד מרוצה בתיכון שלי, אבל לא מדובר רק בתיכון שלי ורק ברעננה, מדובר על תרבות של שיח בין מורים לתלמידים בכל הארץ. אנחנו רוצים שיח בגובה העיניים. הורים מדברים על לא לתת סמרטפון לילדים, אבל כשהם יוצאים לגינה הקהילתית, הם יושבים עם הטלפון. כל הזמן מדברים על הדור שלנו, אבל אתם אלה שנמצאים כל הזמן במסכים".
"בהנהגת ההורים עשינו מעין חשיבת עומק בנושא", אמר יו"ר משותף בהנהגת ההורים העירונית, גולן בן צבי, "להורים אכפת, והנושא כן נוגע ללבם. הבנו מהר מאוד שיש כאן הורים שנופלים על שני מישורים מקבילים שחיים זה עם זה – חלק מההורים לא רוצים להיות הראשונים שעושים את המהפכה, וחלק מההורים לא תמיד מודעים לסכנות שבסמרטפון. יש כאן יוזמות של מנהלי בתי ספר, שמביאים הרצאות אורח כאלו ואחרות, והורים יושבים שם שמוטי לסת, נפעמים ולא מודעים לגודל הסכנה של הסמרטפון. אז עשינו איזשהו תהליך בהנהגה ולצד העירייה, כדי להכניס את הפן החינוכי כחלק אינטגרלי מתכנית הלימודים. אנחנו בשלב דיוק נייר העמדה שראש העיר אמור לחתום עליו ממש בקרוב, ואנחנו רוקמים ביחד תכנית חינוכית שבשאיפה תכנס עוד השנה למערכת החינוך בנושא שימוש נכון ובריא בטלפונים חכמים. כרגע זה עומד על חמש שעות שנתיות, שבתקווה יגדלו".
"אני מכירה את כל הנזקים של הסמרטפון", אמרה נחמה סקעת, רכזת על יסודי בשרון שומרון בהסתדרות המורים ורכזת מדע וטכנולוגיה בישיבת בני עקיבא, "אני חושבת שזה מתחיל בחינוך. אני חושבת שלא צריך חמש שעות שנתיות, אלא חמש שעות שבועיות. בשעות כאלה, הייתי מכניסה אותם לסוגים שונים של אתרים, ומלמדת אותם מה אתר טוב, ומה אתר לא טוב, ופורשת על השולחן את הדברים האלה. אלה דברים שצריך לחנך בעזרתם, שצריך להעביר לילדים. אנחנו כבר לא מלמדים בלוח וגיר, אלא בעזרת מסכים. כשאני מציבה מסך אחד בכיתה, אז כולם רואים את אותו הדבר. כשיש לי מכשיר סלולרי לכל תלמיד, כל אחד יכול לראות ולחקור באופן אינדיבידואלי. אני בעד לתת סמרטפונים כבר לתלמידי חטיבות הביניים, ואפילו כבר בכיתות ו'. כשהייתי מורה לפני 20 שנה, חלמתי שלכל ילד יהיה מחשב ביד. כיום, זו המציאות, וצריך להסתגל אליה בהקדם".
