מי שאין לו ילדים במערכת החינוך העירונית, כנראה לא יודע מה הנהגת ההורים העירונית עושה או מה התפקיד שלה. למעשה, מדובר באחד משלושת הקודקודים המרכזיים שמרכיבים את מערכת החינוך העירונית, לצד צוותי ההוראה ולצד אגף החינוך. ההנהגה משמשת כגשר בין ההורים בבתי הספר לבין המנהלים והעירייה, ובראשה עומדים כבר שנה שנייה ברציפות, גולן בן צבי ואודליה כהן שינדורף, שבחרו לכהן בצעד יוצא דופן כיו"רים משותפים, כאשר תפקיד יו"ר ההנהגה שמור ברוב המוחלט של המקרים לאדם אחד.
"אנחנו יו"רים משותפים משתי סיבות עיקריות", מסבירה אודליה, "הבחירות האחרונות, חלחלו להנהגת ההורים הקודמת, והרוחות הרעות שנשבו גרמו לנו להחליט שאנחנו נפעל יחד כדי שתהיה יותר בקרה וייצוג שווה של הצדדים. זה לא פשוט לעבוד בשניים, אנחנו אנשים שונים, אבל בנקודת הזמן הזאת, האגו יושב בצד ואנחנו עובדים ביחד. אנחנו יו"ר של גבר ואישה, אני מהחינוך הדתי וגולן מהחינוך החילוני".
"אנחנו סמל לפלורליזם, וסמל לפלורליזם של רעננה בפרט", מוסיף גולן.
מה קורה כשיש חילוקי דעות? מי קובע?
אודליה: "לא היו הרבה חילוקי דעות מהותיים. יש בינינו גם חלוקה של סמכויות, כאשר אני אחראית על תחום העל היסודי וגולן על תחום היסודי. האחריות היא משותפת, אבל כאשר יש נושא שגולן מוביל או אני מובילה בהתאם לגיל, אז למי שמוביל את זה יש את המילה האחרונה. ללא ספק זה אתגר. לא כל צמד היה מצליח. נורית דנינו (ראש אגף החינוך לשעבר) שישבה איתנו בפעם הראשונה, לא הבינה בכלל מה זה יו"ר משותף, כי אין כזה בארץ".
גולן: "אנחנו תמיד דואגים לעדכן אחד את השנייה, ויש לנו חברות וכבוד הדדי, שאלו מרכיבי המפתח להצלחה של צמד בתפקיד הזה".
מה הם באמת תפקידי הנהגת ההורים? מלבד לקשר בין ההורים לעירייה ולמורים?
אודליה: "המון. נתחיל מהדוגמא הכי קטנה – כל הודעה שיוצאת בבית הספר מתורגמת לשתיים או שלוש שפות, אנגלית, צרפתית, ספרדית, בגלל ריבוי העולים, וזה בזכותנו. לכל משפחה שמגיעה לרעננה מחו"ל, יש משפחה קולטת. כל משפחה שעולה מגיעה לפני שנת הלימודים לבית הספר ליום אוריינטציה, שזו עבודה שלנו. יש המון משפחות שמגיעות לרעננה במצב כלכלי לא טוב, שזה דורש מאיתנו להקים ועדות חסד שעוזרות ברכישת ציוד, בתשלומי הורים, בהמון רבדים ומקרים שונים. זה פוגש אותך בכל שעה ביום. הורי העולים לדוגמא, מבקשים ממך עזרה בדו"חות מהעירייה, בלרשום את הילד לחוג. רק הנהגות ההורים עוזרות להם. הן הכתובת הראשונה של ההורים. המטרה של הנהגת ההורים היא להוזיל עלויות כמה שאפשר, בין אם זה בקייטנות, תל"נים (תכניות לימודים נוספות) או הוצאות שוטפות. אפילו אם מצליחים להשיג סופגניה בשקל וחצי פחות לכל תלמידי העיר, זה כסף שנצבר ועוזר לנו. הכלל שמנחה אותנו, הוא שאין ילד שלא משתתף בגלל חוסר יכולת כלכלית. כמובן מלבד זה, אנחנו עובדים מול העירייה וצוותי ההוראה באופן שוטף, ואנחנו כרגע מכינים נייר טיוטה עם ההצעות שלנו לשיפור ושימור לתכנית האב של החינוך בשנים הקרובות".
יוזמה אחת של הנהגת ההורים שעלתה כבר מספר פעמים לכותרות בשנה האחרונה היא יוזמת הטלפונים הסלולרים, שמטרתה היא להקנות חינוך לשימוש נכון בסמרטפונים, ובמקביל לדאוג לדחיית השימוש בהם ושימוש בפלאפונים בטוחים במקומם.
"היוזמה החלה בדיון ראשוני במסגרת ישיבת הנהגת ההורים קצת אחרי תחילת שנת הלימודים האחרונה", מספר גולן, "משם, התקיימו מספר ישיבות בהשתתפות הורים עם מחלקת החינוך היסודי בראשותה של דורית פרנקל. היעד שלנו הוא שהשימוש בסמרטפונים ייעשה בכפוף או במקביל לתכנית חינוכית, שתיתן כלים בידיו של כל ילד, החל מכיתה ב', כדי להתמודד עם הסכנות הרבות והמגוונות הצפויות לשימוש בטלפון חכם, ובכלל במסכים. הכנו נייר עמדה, שקיבל את ברכתה של מנהלת אגף החינוך, ויונח בקרוב מאוד על שולחנו של ראש העיר, לאישורו וחתימתו. זאת תהיה למעשה, האמנה הקושרת את שלושת הקודקודים במשולש היחסי – הורים, בתי ספר ורשות מקומית. אין כפייה של המסמך. הדחייה לקנות את הסמרטפונים היא לא המטרה, היא האמצעי כדי לתת לילד את הכלים, המוכנות והבשלות לקבל את הטלפון החכם. יש במסמך גם הדרכות חינוכיות בבתי הספר שבאות בצורת חמש שעות שנתיות, כי ברמה של התקצוב הקיים העירוני, זה מה שמתאפשר".
מה אתם חושבים על הטענות שעולות על מעורבות יתר מצד ההורים?
גולן: "אנחנו בהנהגת ההורים מאוד מעודדים מעורבות הורית, שכן המעורבות הגדולה של ההורים, היא זו שיוצרת את הקהילתיות ובונה את האקלים הבית ספרי. כאשר האקלים הבית ספרי הוא טוב, יש פניות גדולה הן של התלמידים והן של המורים, להתרכז בפדגוגיה. יחד עם זאת, אנחנו מאוד נזהרים, ושם נמצא הקו האדום, שהמעורבות לא תהפוך להתערבות".
ואיך מזהים את הקו הזה?
אודליה: "אנחנו לא מתערבים במי מלמד ואיפה, אלא אם כן, מנהל בא ומבקש את דעתך. הציפייה היא שאחרי כל תקופה, מנהל יודע למדוד את עצמו אחרי כל החלטה פדגוגית ולהסביר את עצמו להורים. 'עשיתי את זה, הצלחתי בזה, בזה לא'. אבל מנהל שעושה שינויים כפי שהוא מוצא לנכון, ולא עוצר בשום רגע, ולא מעביר על עצמו ועל הצוות שלו ביקורת, זו נקודה רגישה אצלנו. אגב, הטרנד של לחבוט בהורים, מגיע מארגוני המורים, לא מהעירייה. אבל אין מה לעשות, נגמרו הימים שההורים שלחו את הילדים ולא היו מעורבים. לפעמים יש הרגשה שרן ארז ויפה בן דויד (יו"ר ארגון המורים ומזכ"לית הסתדרות המורים) היו מעדיפים לנהל בתי ספר בלי גישה להורים בכלל. בעיניהם, אם אתה לא מפרגן ומעביר מעט ביקורת, אתה הופך להיות מיד מתערב ולא מעורב. כל נאום שלהם בשנתיים האחרונות, מכניס את ההורים לקלחת. זה מעציב ומעליב, כי מקרי קיצון של מעורבות הורית, לא מעידים על הכלל".
