בימים אלה שבהם החברה בארץ קרועה ושסועה אולי התקווה תגיע מבית ספר כמו בית ספר מיתרים בעיר, שבו שמים דגש על המשותף ולא על השונה, על המאחד ולא על המפלג. ברוח זו אף הוחלט לאחרונה לשנות את שם בית הספר ומעכשיו הוא נקרא בית ספר מיתרים לאחדות ישראלית.
מיתרים רעננה ברנקו וייס ע"ש פרנקל, כך שמו המלא, קיים מזה כ-20 שנה. ביה"ס נמנה על הזרם המשלב "מיתרים", אותו יסד הרב מיכאל מלכיאור. הוא בית ספר מקיף, שלומדים בו 450 תלמידים מ-ז' ועד י"ב. הוא שייך לאחד מעשרת התיכונים של הזרם בנוסף לבתי ספר יסודיים וגנים, זרם אשר במוסדות החינוך שלו לומדים יחד תלמידים דתיים וחילוניים וכך גם המורים.
"אצלנו בבית הספר אנחנו לא מטאטאים את ההבדלים, אלא מכילים את כולם", מסביר מנהל בית הספר, דובי ארבל. "יש אצלנו המון גישות והשקפות עולם. אנחנו מקבלים זאת ובהתאם לכך מחנכים לריבוי קולות, הקשבה, הכלה, אנחנו מבינים שישנם כאלה שחושבים אחרת ממני ומקבלים זאת. יודעים גם שיכולה להישאר אי הסכמה ובכל זאת אנחנו לא נפרדים בגללה אלא נשארים ביחד".
דובי ארבל מנהל מיתרים צילום שלומי זנאתי
כדוגמה מביא ארבל את הדרך שבה פותחים את היום בבית הספר. בבתי ספר דתיים מקובל לפתוח את היום בתפילה לפני תחילת הלימודים. גם במיתרים פותחים את היום בתפילה עבור התלמידים הדתיים וכל מי שירצה בכך, אבל מי שלא רוצה להתפלל לא חייב. עם זאת, באותו זמן, מי שלא הולך להתפלל חייב לעשות עבודה רוחנית אחרת.
דוגמה אחרת היא העובדה שכל בוגר בית ספר מחויב לעשות 5 יחידות בתושב"ע (תורה שבעל פה) או מחשבת ישראל. "זה לא בא ממקום של כפייה דתית", טוען ארבל, "אלא מתוך רצון שכל הבוגרים שלנו ייצאו עם ידע ביהדות. בעינינו לא סביר שמישהו יחיה פה בארץ ולא יהיה לו אפילו מושג בסיסי ביהדות ואחר כך שיעשה עם זה מה שהוא רוצה. חשוב גם לציין שכשהתלמידים לומדים בחברותא הם לומדים גמרא, אבל לצד זה גם עגנון ועמוס עוז באותה חברותא, כי צריך להכיר הכל, את כל התרבות הישראלית".
רוצים להישאר מעודכנים?
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון רעננה
התלמידים באמת מפתחים סובלנות?
"אספר לך מקרה שהיה. התלמידים יצאו לשבת משותפת. בחדרים היו בנות דתיות ובנות חילוניות. כשהם חזרו לבית הספר ביום ראשון שמעתי שהבנות הדתיות אמרו לחילוניות שזה בסדר מבחינתן אם הן ידברו בפלאפון בשבת בחדר כי הן מבינות שהן רגילות לכך, ואילו הבנות החילוניות ענו להן שזה לא עולה בדעתן לעשות זאת כי הן לא רוצות לפגוע ברגשותיהן. זה בא מהתלמידים עצמם, אף אחד לא אומר להם מה לעשות וככה הם מסתדרים הכי טוב".
תלמידות מיתרים, ניקול סלפיאן (מימין) ושירה גור, צילום ניקול סלפיאן, פרטי
הנושא של האחדות, הסבלנות והכלת האחר עולה גם מתוך דברי תלמידים בבית הספר. שירה גור, תלמידת כיתה י"ב: "הלימודים המעורבים במיתרים לימדו אותי הרבה דברים. הדבר הכי דומיננטי היה איך לנהל שיח בחברה של אנשים עם דעות שונות. דבר זה, תרם לי מאוד בשיחות חשובות במול ומחוץ לבית ספר אשר דורשות כמות גבוהה של סבלנות והקשבה. ראיתי את ההשפעה של דבר זה, במיוחד כשהייתי בימים פתוחים ומכינות קדם צבאיות. שוחחנו בימים אלה על נושאים מסוימים הקשורים למוסר ומדינה, וראיתי כי יכולתי להשתתף בשיח באופן משמעותי בזכות השיחות הרבות בבית הספר. בעקבות זאת אני מכבדת כל בן אדם שעומד מולי, אם הוא חובש כיפה או לא. מיתרים לימד אותי להתייחס לאדם שמולי כאדם בעל ערך וידע וגם לחשוב בצורה ביקורתית, ולבחון האם הוא באמת אדם בעל ידע והגיון".
ניקול סלפיאן, תלמידת י"ב: "ללמוד במקום שבו יש כור היתוך ישראלי ענק וצבעוני כל כך מלמד אותך תפיסת עולם אחרת. תפיסת חיים אחרת. בזכות ההכרה של דתיים, חילוניים וכל הקשת שבניהם, נבנה ערך קידוש החיים בכל הדרכים. הכרה ואהבה לכל אדם וקבלה גדולה. שיטות הלימודים בבית הספר הן מודרניות ועתידניות. התחושה בבית הספר היא תחושה של מעין מכינה ללימודים גבוהים שמשתנים בכל רגע נתון. בזכות הלימוד החדשני נבנה אצלנו ביטחון לגבי העתיד".
